נחשול גאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נחשול גאות במפרץ מורקמבה בבריטניה
נחשול גאות במפרץ קוק באלסקה
נחשול גאות מסוג undular bore בנהר ארגווורי בברזיל

נחשול גאות, הוא תופעה המתרחשת בזמן גאות, שבמהלכה חזית הגאות המתקרבת יוצרת נחשול (או נחשולים) של מים הנע במעלה נהר או מפרץ צר כנגד כיוון הזרם בנהר או במפרץ.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחשולי גאות נוצרים במעט מקומות בעולם, לרוב במקומות שבהם יש הפרש גדול בין הגאות לשפל (בדרך כלל מעל לשישה מטרים), והיכן שהגאות הקרבה מתועלת באמצעות מפרץ רחב לתוך נהר או אגם רדודים ההולכים ונעשים צרים.[1] צורת המשפך לא רק שמגבירה את הטווח של הנחשול, אלא גם יכולה להקטין את משך הזמן של הגאות, עד לנקודה שבה הגאות מופיעה כהגדלה פתאומית בגובה פני המים.

לנחשול גאות יכולות להיות צורות שונות, החל מחזית גל עם משברים – בדומה במידת מה לזנק הידראולי[2][3] ועד נחשול שחזיתו חלקה ואחריו סדרה של גלי משנה הקרוי באנגלית undular bore.[4] נחשולים גדולים עלולים להיות מסוכנים במיוחד לספינות, אבל מאפשרים ביצוע גלישת נהרות.[4]

שני מאפיינים עיקריים של נחשול גאות הם המערבולת העזה וערבוב טורבולנטי הנוצרים במהלך התפשטות הנחשול, כמו גם רעש של רעם מתגלגל. תצפיות חזותיות של נחשולי גאות מדגישים את האופי הטורבולנטי של המים הגואים. נחשולי הגאות משרה ערבוב טורבולנטי חזק באזור שפך הנהר, והשפעותיו עשויות להיות מורגשות למרחקים ניכרים. תצפיות שבחנו את מהירות הנחשול מציינות האטה מהירה של הזרם הקשורה למעבר הנחשול כמו גם לתנודתיות במהירות.[5][6] נחשול גאות יוצר רעם חזק שהוא צירוף של המערבולת בחזית הנחשול והגלים, בועות אוויר הלכודות במשברים, סחיפה של משקעים מתחת לחזית הנחשול והגדות, פעולת הקרצוף על שרטונות והפגיעה במכשולים. הרעם של הנחשול נשמע למרחוק משום שהתדירויות הנמוכות של הרעם יכולות לנוע למרחקים גדולים. הקול בתדירות הנמוכה הוא תכונה אופיינית למשבר מתקדם שבו בועות אוויר הלכודות במערבולות הנרחבות פעילות אקוסטית ומשחקות תפקיד דומיננטי ביצירת קול הרעם.[7]

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התופעה קרויה בשמות רבים בהתאם למקום בו היא מתרחשת. באנגלית מקובל לקרוא לתופעה "tidal bore", כש-bore היא מילה שהגיעה לאנגלית מהמילה bára בנורדית עתיקה, שפירושה "גל" או "נחשול". כינויים נוספים באנגליה לתופעה במקומות מסוימים הם: "aegir"‏, "eagre" או "eygre". בצרפתית התופעה קרויה "mascaret", במלזיה הוא מכונה "benak", ובברזיל מכונה בשם "Pororoca" נחשול גאות בגובה 4 מטרים הנע למרחק של עד כ-800 קילומטרים במעלה האמזונאס ויובליו.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחשולי גאות עלולים להיות מסוכנים ולנחשולים בנהרות רבים יש מוניטין רע, לדוגמה: הנהר סן (צרפת), הנהר פטיקודיאק (קנדה) והנהר קולורדו (מקסיקו), שבו ב-1922 הטביע נחשול גאות בגובה 4.6 מטרים ספינה בדרכה ליומה וגרם למותם של בין 86 ל-130 אנשים.[8] בסין למרות שלטי אזהרה שהוצבו לאורך גדותיו של הנהר צ'יינטאנג הנשפך לים סין הדרומי בהאנגג'ואו מתרחשים במקום תאונות טרגיות מדי שנה.[1] נחשולי הגאות משפיעים על הספנות והשיט באזורי שפכי הנהרות, לדוגמה, בפפואה גינאה החדשה (הנהרות פליי (Fly) ובאמו (Bamu), מלזיה (הנהר לופר (Lupar)) והודו (נחשול הנהר הוגלי (Hooghly)).

מצד שני שפכי הנהר שבהם יש נחשולי גאות הם אזורי הזנה ורבייה עשירים לכמה צורות של בעלי חיים.[1] אזורי שפכי הנהרות הם אזורי הטלה ורבייה של כמה מיני דגים מקומיים, בעוד שאספקת החמצן שמביא איתו נחשול הגאות תורמת לגידול בשפע מיני הדגים והסרטנים (לדוגמה הנהר רוקאן (Rokån) בשוודיה). נחשולי הגאות מספקים הזדמנות לבצע גלישת נהרות.

נהרות ומפרצים שבהם יש נחשולי גאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקומות בעולם שבהם ההפרש בין הגאות לשפל עולה על 4 מטרים

תופעת נחשול הגאות קיימת בכל היבשות, פרט לאנטארקטיקה. ברשימה להלן מוצגים חלק מהנהרות והמפרצים שבהם מתרחשת התופעה.[1][9]

אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחשול גאות בנהר ריבל באנגליה

אירלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחשול גאות בנהר טרנט המכונה טרנט אגיר

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

התופעה מכונה בדרך כלל בצרפתית un mascaret,[10] אבל התופעה קיבלה גם כמה שמות מקומיים אחרים.[9]

פפואה גינאה החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמריקה הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחשול גאות בנהר פטיקודיאק
  • זרוע טרנאגאין (Turnagain) של מפרץ קוק באלסקה. עד גובה 2 מטרים ומהירות של 20 קילומטרים בשעה
  • קולורדו – בעבר, לפני שהסכרים על הנהר עצרו לגמרי את זרימת המים בקולורדו לפני שפך הנהר בדלתה של הקולורדו היה בנהר נחשול גאות שהגיע לגובה של שני מטרים ועלה 75 קילומטרים במעלה הנהר. המקומיים כינו את התופעה "El Burro".
  • סוואנה – עד 16 קילומטרים במעלה הנהר.

קנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרבית הנהרות הנשפכים לחלקו העליון של מפרץ פאנדי בין נובה סקוטיה לניו ברנזוויק יש נחשולי גאות. בין הבולטים:

  • פטיקודיאק – בעבר נוצר בו נחשול הגאות הגבוה ביותר באמריקה הצפונית, מעל ל-2 מטרים, אבל סוללה שנבנתה בין מונקטון לריוורוויו בשנות ה-60 של המאה ה-20 גרמה להצטברות נרחבת של משקעים שצמצמו את הנחשול ללא יותר מאדווה. בעקבות מחלוקת פוליטית משמעותית נפתחו שערי הסוללה ב-14 באפריל 2010, כחלק ממיזם שיקום הנהר פטיקודיאק ונחשול הגאות החל לגדול שוב.[12] השיקום של הנחשול היה מהיר עד כדי כך שביולי 2013, רכבו גולשים מקצוענים על גל בגובה מטר למרחק של 29 קילומטרים במעלה נהר הפטיקודיאק מהכפר בליוו (Bellivea) ועד מונקטון וקבעו בכך שיא חדש לגלישה רצופה באמריקה הצפונית.
  • שובנאקדי (Shubenacadie), גם הוא נשפך למפרץ פאנדי בנובה סקוטיה. כאשר מתקרב נחשול הגאות מתמלאים גם ערוצי נחלים יבשים. תופעה זו גבתה את חייהם של תיירים ששהו בערוצי הנחלים כשהנחשול הגיע. מפעילי ספינות טיול מציעים סיורי רפטינג בקיץ.
  • הנחשול הוא המהיר והגבוה ביותר בכמה מהנהרות הקטנים הקשורים למפרץ כולל הנהרות הברט (Hebert) ומקאן (Maccan) באגן קמברלנד (Cumberland Basin), הנהרות סנט קרואה (St. Croix), הרברט (Herbert) וקנטקוק (Kennetcook) באגן מינאס (Minas Basin) ונהר סלמון (Salmon) בטרורו.[13]
  • אגם ניטינאט (Nitinat Lake) – באגם השוכן על האי ונקובר נוצר לעיתים נחשול גאות מסוכן בשפך האגם לאוקיינוס השקט. האגם פופולרי בין גולשי הרוח בשל משטר הרוחות הקבוע בו.

מקסיקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיסטוריה היה נחשול גאות במפרץ קליפורניה במקסיקו בשפך הנהר קולורדו. הוא נוצר בשפך באזור האי מונטגיו והתפשט במעלה הזרם. בעבר הנחשול היה חזק מאוד, אבל הטיות של מי הנהר להשקיה החלישו את זרם הנהר עד כדי כך שהנחשול כמעט נעלם לחלוטין.

אמריקה הדרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נחשול גאות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Hubert Chanson (2011). Tidal Bores, Aegir, Eagre, Mascaret, Pororoca. Theory and Observations. World Scientific, Singapore. ISBN 978-981-4335-41-6. 
  2. ^ Hubert Chanson (2012). Momentum considerations in hydraulic jumps and bores. Journal of Irrigation and Drainage Engineering, ASCE, Vol. 138, No. 4, pp. 382–385 (DOI 10.1061/(ASCE)IR.1943-4774.0000409) (ISSN 0733-9437). ISSN 0372-0187. doi:10.1061/(ASCE)IR.1943-4774.0000409. 
  3. ^ Hubert Chanson (2009). "Current Knowledge In Hydraulic Jumps And Related Phenomena. A Survey of Experimental Results". European Journal of Mechanics B/Fluids 28 (2): 191–210. Bibcode:2009EJMF...28..191C. ISSN 0997-7546. doi:10.1016/j.euromechflu.2008.06.004. 
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Hubert Chanson (2009). Environmental, Ecological and Cultural Impacts of Tidal Bores, Benaks, Bonos and Burros. Proc. International Workshop on Environmental Hydraulics IWEH09, Theoretical, Experimental and Computational Solutions, Valencia, Spain, 29–30 Oct., Editor P.A. Lopez-Jimenez et al., Invited keynote lecture, 20 pages (CD-ROM). 
  5. ^ Koch, C. and Hubert Chanson (2008). "Turbulent Mixing beneath an Undular Bore Front". Journal of Coastal Research 24 (4): 999–1007. doi:10.2112/06-0688.1. 
  6. ^ Koch, C. and Hubert Chanson (2009). "Turbulence Measurements in Positive Surges and Bores". Journal of Hydraulic Research, IAHR 47 (1): 29–40. doi:10.3826/jhr.2009.2954. 
  7. ^ Hubert Chanson (2009). "The Rumble Sound Generated by a Tidal Bore Event in the Baie du Mont Saint Michel". Journal of the Acoustical Society of America 125 (6): 3561–3568. Bibcode:2009ASAJ..125.3561C. doi:10.1121/1.3124781. 
  8. ^ Cox, Christopher R. (יולי 2009). "True Nature: Surf's Up". Audubon Magazine. בדיקה אחרונה ב-24 ביוני 2013. 
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 Hubert Chanson (2008). Photographic Observations of Tidal Bores (Mascarets) in France. Hydraulic Model Report No. CH71/08, Univ. of Queensland, Australia, 104 pages. ISBN 978-1-86499-930-3. 
  10. ^ definition of mascaret
  11. ^ p.159, Barrie R. Bolton. 2009. The Fly River, Papua New Guinea: Environmental Studies in an Impacted Tropical River System. Elsevier Science. ISBN 978-0444529640
  12. ^ http://www.cbc.ca/news/canada/new-brunswick/petitcodiac-river-changing-faster-than-expected-1.944296 Petitcodiac River changing faster than expected]
  13. ^ Natural History of Nova Scotia Vol. I, Chap. T^ "Ocean Currents", p. 109
  14. ^ "Pororoca: surfing the Amazon"