יוהאן גלטונג
 | |
| לידה |
24 באוקטובר 1930 אוסלו, נורווגיה  |
|---|---|
| פטירה |
17 בפברואר 2024 (בגיל 93) בארום, נורווגיה |
| מדינה |
נורווגיה |
| השכלה |
אוניברסיטת אוסלו |
| מעסיק |
אוניברסיטת חרונינגן, Sōka University, אוניברסיטת צ'ואו, האוניברסיטה הנוצרית הבינלאומית, Kwansei Gakuin University, Ritsumeikan University |
| בן או בת זוג |
אינגריד איד (1956–1968) |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
יוהאן גלטונג (בנורווגית: Johan Galtung; 24 באוקטובר 1930 – 17 בפברואר 2024) היה סוציולוג נורווגי, אבי דיסציפלינת לימודי השלום העוסקת באמצעים לסיום ומניעת סכסוכים ועימותים אלימים. ייסד את המכון הבינלאומי לחקר השלום באוסלו ועמד בראש מכון Transcend. במאמר שכתב, ראיון שנתן ודעות שהשמיע ברבים, גלטונג הביע עמדות אנטישמיות.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד באוסלו בשנת 1930. אביו היה רופא. במהלך מלחמת העולם השנייה נשלח אביו למחנה ריכוז ובעקבות אירועי המלחמה הפך גלטונג לפציפיסט. הוא סירב להתגייס מטעמי מצפון לצבא נורווגיה בשנת 1951 ונשלח לכלא. הוא למד מתמטיקה, סוציולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה וסיים תואר במתמטיקה באוניברסיטת אוסלו בשנת 1956. בשנת 1958 נסע לארצות הברית כדי ללמד באוניברסיטת קולומביה בניו יורק וחזר כעבור שנתיים לאוסלו. בשנת 1959 היה מהמייסדים של המכון הבינלאומי לחקר השלום באוסלו ועמד בראשו במשך עשר שנים. בשנת 1964 עזר לייסד את כתב העת Journal of Peace Research והיה עורכו במשך עשר שנים.
בשנת 1969 עזב את המכון לטובת משרה אקדמית באוניברסיטת אוסלו, בה החזיק עד לשנת 1978.
בשנת 1987 הוענק לו פרס הקיום הנכון.
נפטר ב-17 בפברואר 2024. הותיר אחריו שני ילדים מאשתו הראשונה, הסוציולוגית אינגריד איד, ושני ילדים מאשתו השנייה, פומיקו נישימורה (Fumiko Nishimura).
עמדתו כלפי ישראל והיהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גלטונג תמך בעקביות מאז שנות השבעים ועד למותו בפתרון שתי המדינות - ישראל כמדינה בעלת אופי יהודי ולצידה מדינת פלסטין - כחלק מהסדר שלום אזורי בו תוקם קהילה אזורית של שש מדינות בדומה למודל האירופאי: ישראל וחמש המדינות הערביות הגובלות בה.[2]
במהלך הרצאה שנתן באפריל 2012 באוניברסיטת אוסלו, במאמר שפרסם לאחר מכן בכתב עת נורווגי ובראיון שנתן לעיתון "הארץ" בעקבותיהם, התבטא גלטונג באנטישמיות: הוא טען כי אין לפסול קשר אפשרי בין רוצח ההמונים הנורווגי אנדרס ברינג ברייוויק, לבין המוסד וישראל, מה עוד, שהרוצח משתייך לארגון "הבונים החופשיים", "אשר מקורותיו הם יהודיים". בנוסף לכך, הזכיר גלטונג בהקשר זה תאוריה, לפיה יש קשר בין פיצוץ מלון המלך דוד, אשר בוצע ב-1946 בידי האצ"ל, לבין הטבח בנורווגיה, שכן שניהם בוצעו באותו תאריך - 22 ביולי: "יהיה מעניין לקרוא את דו"ח המשטרה הנורווגית על ישראל במשפט ברייוויק", הוא סיכם את דבריו בעניין זה.
גלטונג הסביר ל"הארץ" כי "היהודים שולטים בתקשורת העולמית ומטים אותה לטובת ישראל". הוא ציטט מחקר על פיו היהודים שולטים בתקשורת האמריקאית: "שש חברות יהודיות שולטות על 96% מהמדיה".
בנושא אחר, גלטונג המליץ על עיון מחודש בפרוטוקולים של זקני ציון כדי להבין את האופן שבו מדינות שולטות במדינות אחרות על ידי מתן הלוואות שאליהן מצורפים תנאים מחמירים (debt bondage).
התבטאות מעוררת מחלוקת נוספת שלו הייתה שאחד הגורמים לאנטישמיות שהובילה לשואה, הוא עמדות המפתח של יהודים בגרמניה.
ב-2 במאי 2012 פרסם גלטונג הבהרה בנושא, בה בין היתר גינה את הפרוטוקולים של זקני ציון כמסמך "מחליא".[3] ב-14 במאי 2012 צירף למאמר שפרסם התנצלות בנוסח הבא: "כמה אמירות שלי לאחרונה, אשר צוטטו מחוץ להקשרן, פגעו ברגשותיהם של אנשים. אני מתנצל על כך בשיא הכנות, לא הייתה לי כלל כוונה שכזו".[4]
כארבעה חודשים קודם לכן השמיע פרופסור אחר מה"מכון לחקר השלום" באוסלו, דעות אנטישמיות דומות לדעות אלה של גלטונג.[5]
פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1973 - היה הראשון שהוזמן כפרופסור אורח בקתדרה ע"ש קרל פון אוסייצקי לחקר השלום והסכסוכים באוניברסיטת בון
- 1987 - פרס הקיום הנכון
- 1988 - הפרס הנורווגי להומניזם
- 1993 - הפרס ע"ש מהטמה גנדי
- 2000 - הפרס "בראגה" לספרות עיונית - על הספר האוטוביוגרפי "יוהאן בלי ארץ"
(Johan uten land. På fredsveien gjennom verden)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Fifty key thinkers in international relations, Routledge, 1999
- יוהאן גלטונג, להתיר את הפלונטר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010; תרגום: רונית סלע
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוהאן גלטונג, ברשת החברתית Goodreads- נטשה מוזגוביה, "התקשורת מזינה אלימות", באתר ynet, 9 ביוני 2005
- גילי דרוב-היישטיין, הוצא מהקשרו, באתר העין השביעית, 1 ביולי 2005
- רפי מן, "עיתונאות שלום", באתר העין השביעית, 1 במרץ 2002
- עופר אדרת, "אבי לימודי השלום" הנורווגי: אין לפסול קשר בין ישראל לרוצח ההמונים ברייוויק, באתר הארץ, 30 באפריל 2012
יוהן גלטונג, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "הארץ", 1 במאי 2012, עמ' 7 בחלק החדשות
- ^ "שירות הידיעות של טרנסנד", יוני 2008
- ^ "אתר טרנסנד", 2 במאי 2012
- ^ "שירות הידיעות של טרנסנד", 14 במאי 2012
- ^ הארץ, נורווגיה סוערת: פרופ' רמז כי ישראל עומדת מאחורי הטבח בקיץ, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2011