יורגודן (הוקי קרח)
| אולם ביתי | |||
.jpg) | |||
| הובט ואביצ'י ארנה | |||
| (8,094 ו-13,850 מושבים) | |||
 יוהנסהוב, סטוקהולם, שוודיה | |||
| מדינה |
שוודיה  | ||
|---|---|---|---|
| תאריך ייסוד | 1922 | ||
| ליגה | הוקי אלסוונסקאן | ||
| היסטוריה |
יורגודן (1922–1934) יורגודן (1938-הווה) | ||
| מנכ"ל |
קורט גיאוי סטופל | ||
| מאמן |
מיקאל הולמקוויסט | ||
| תארים | |||
| |||
|
www | |||
  | |||
יורגודן (בשוודית: Djurgårdens Idrottsförening Ishockeyförening) היא קבוצת הוקי קרח מקצועית שבסיסה בסטוקהולם, שוודיה, המזוהה עם אגודת הספורט יורגודן. הקבוצה מתחרה בליגת המשנה השוודית בהוקי קרח, ההוקי אלסוונסקאן. נבחרת הגברים היא קבוצת ההוקי קרח השוודית המצליחה ביותר בכל הזמנים, כאלופי שוודיה 16 פעמים, 12 פעמים סגנות אלופות, 26 פעמים פיינליסטיות ומובילות טבלת המרתון של הליגה הבכירה של ההוקי השוודי. מחלקת ההוקי קרח הוקמה לראשונה בשנת 1922 ומאז הקבוצה משחקת בשיטת הליגה השוודית, למעט ארבע שנים בשנות ה-30, כאשר מחלקת ההוקי פורקה באופן זמני.
יורגודן משחקת בעיקר את משחקי הבית שלה בהובט, זירה ישנה שנבנתה בשנות ה-50 עם קיבולת של 8,094, אבל משחקים בעלי חשיבות גדולה כמו דרבי נגד AIKומשחקי פלייאוף, עשויים להתקיים באביצ'י ארנה עם קיבולת גדולה יותר של 13,850.
יורגודן הפרישה תשע חולצות שחקנים בהיסטוריה שלה, והוציאה את מספר 2 פעמיים, מאז שגם רולנד סטולץ וגם צ'ארלס בַּאֵלוּנד לבשו את המספר לפני שהחולצות נודעו כפרושות בשוודיה. הכינויים הנפוצים ביותר לקבוצה הם "Järnkaminerna", (יֵרְנְקַמִינֵנַה)כלומר תנורי הברזל, "Stockholms stolthet", (סטוקהולס סטולתיאט) הגאווה של סטוקהולם ו-"Mesta mästarna" (הזוכים ברוב האליפויות). ליורגודן יש גם מועדון אוהדים בשם ירנקמיננה, אותו היא חולקת עם מחלקת הכדורגל.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יורגודן נוסדה ב-12 במרץ 1891 בבית קפה בכתובת Alberget 4A באי יורגודן.[1] ההוקי קרח הוצג בשוודיה ב-1921, ומחלקת ההוקי של האגודה נוסדה ב-1922 בעזרת שחקן אגודת הספורט יטה, וילהלם ארווה. המועדון השתתף באליפות השוודית הראשונה שלו באותה שנה, כשהובס על ידי האמרבי בחצי הגמר. הסגל של המועדון כלל רק שישה שחקנים אך חוזק בחמישה שחקנים חדשים לעונה הבאה. יורגודן הצליחה להגיע לגמר במהלך העונה מול יטה, שהתגלתה כקשה מדי ויורגודן הפסידה 3-0 באצטדיון האולימפי. התהליך חזר על עצמו ב-1924 ויורגודן נאלצה לחכות עד 1926 כדי להניף סוף סוף את גביע לה מאט בפעם הראשונה, לאחר ניצחון 7-1 מול וסטרוס. המועדון הצליח בשלב מוקדם וארבעה שחקני יורגודן נבחרו לסגל השוודים באולימפיאדת החורף 1924. באליפות שוודיה 1926, הקבוצה הכילה שלושה מהשחקנים הללו, וילהלם ארווה, ארנסט קולברי ורובן אלינגר.[2]
בתחילת שנות ה-30, ההצלחה שהייתה ליורגודן במהלך שנות ה-20 החלה לדעוך. עלויות גבוהות ונתוני נוכחות נמוכים עשו את שלהם במחלקת ההוקי, ובאגודה הראשית עצמה. במקביל, אף מנהיג או שחקנים חדשים לא הצטרפו ליורגודן. כאשר הקבוצה ירדה לליגה השנייה ב-1934, מחלקת ההוקי פורקה.[3] במקום זאת, ההתמקדות הועברה למחלקת הבנדי ובהינתן המשאבים של מחלקת ההוקי.[4]
המחלקה הופעלה מחדש ב-1938 בליגה השישית (קלאס VI) והקבוצה כללה שחקני עבר כמו אינאר "סטור-קלאס" סוונסון וגוסטף "לול" יוהנסון.[4] הקבוצה שיחקה רק שלושה משחקי ליגה במהלך העונה הזו; אך אלו הספיקו כדי לזכות בליגה השישית ולהעלות את הקבוצה לליגה החמישית.[5] הבעיות התעוררו כשהמועדון ניסה לגייס שחקנים חדשים. אלה שהתבקשו להצטרף לצוות חשבו שהחקירה היא סוג של בדיחה.[6] עם זאת, המועדון הצליח לאסוף מספיק שחקנים כדי לקחת חלק במשחקי העונה שלאחר מכן. שחקנים אלה שיחקו בעיקר בנדי וכדורגל לפני שהצטרפו לקבוצת ההוקי. התוכנית לעונות הקרובות הייתה לעלות מדי שנה עד שהמועדון יגיע שוב לליגה הגבוהה ביותר. כך שנות ה-40 כללו בעיקר טיפוס בשיטת הליגות.
במשך שלוש שנים ברציפות מהליגה החמישית, סקורו תמיד הקדימה את יורגודן בטבלת הליגה. עם זאת, מכיוון ששתי קבוצות עלו מכל חטיבה, הדבר לא עורר דאגה. עונת 1942-43 מעולם לא הושלמה עקב מזג אוויר חם, אך מאז הורחבה הליגה הלאומית 2 לשש ליגות לעונת 1943-44, הן יורגודן והן סקורו עלו בכל מקרה. המשמעות היא שיורגודן עזבה כעת את הליגות המקומיות בסטוקהולם ועלתה לליגות הלאומיות. יורגודן הוצרכה לחכות עד 1947 כדי לזכות שוב בחטיבתה, רק כדי להיות מובסים על ידי אטלס דיזל ווסטרוס בפלייאוף העלייה. בעונת 1948-49, הקבוצה חזרה סוף סוף לליגה הגבוהה ביותר, וסיימה במקום השני אחרי האמרבי. היא לא שיחקה באליפות השוודית באותה עונה עקב מזג אוויר חם, ומשטח ההוקי הזמין היחיד באצטדיון סטוקהולם לא יכול היה להספיק. מחלקת ההוקי אימנה את הכישרונות שלהם, אשר החלו להחליף רבים מהשחקנים שעדיין שיחקו עבור מחלקת הבנדי או הכדורגל.
שנות ה-50 התחילו טוב עבור יורגודן. בעוד שהקבוצה לא הצליחה לנצח את האמרבי בליגה, אליפות שוודיה הייתה עניין אחר. לאחר שניצחה בניצחון טכני את פושהוגה, הקבוצה עלתה לחצי הגמר ופגשה את האמרבי. הדומיננטיים של שנות ה-30 וה-40 הובסו 3-1 לאחר שער אחד, כל אחד על ידי התאומים הנס וסטיג אנדרסון, ושער אחד על ידי קרל-אריק אנדרסון. היריבה האחרונה של יורגודן, מורה; התגלתה כמשימה קלה. יֵסְטַה "ליל-לול" יוהנסון הבקיע שלושה שערים ובסופו של דבר, מורה הובסה 7-2. זו הייתה אליפות שוודיה הראשונה עבור המועדון מזה 24 שנים.
אליפות שוודיה נוצרה מחדש לעונת 1952-53. במקום טורניר חיסול יחיד עם סה"כ שמונה קבוצות, המנצחים של חטיבות הדרום והצפון נפגשו פעמיים כדי להכריע את האליפות. היריבה בגמר הייתה יבלה; המשחק הראשון הסתיים בניצחון 5-1, והמשחק השני הסתיים בתיקו 1–1. בהנהגתו של סוון "טומבה" יוהנסון, עונת 19 השערים של יורגודן, המשיכה לזכות בחטיבה הדרומית על ידי ניצחון בכל עשרת משחקי הליגה בעונת 1954-55. שני משחקי הגמר ב-1955 נערכו ביוהנסובס אי.פִּיֵה ויורגודן ניצחה בשני המשחקים מול האמרבי 6–3,בראשון ו-11-2 בגמר השני. הגמר השני הוא עדיין שיא של מספר השערים שהובקעו בגמר אליפות שוודיה.
יורגודן סבלה מבעיות כלכליות לאחר עונת 2004-05 ואיבדה 16 שחקנים לפני העונה שלאחר מכן. המועדון נאלץ להסתמך על שחקנים מהקבוצות הצעירות והיה יכול לרכוש רק שחקנים חדשים שנפסלו על ידי מועדונים אחרים, בשל מצבה הכספי הגרוע של הקבוצה. המטרה של המועדון לעונה הייתה להתרחק מעמדות הירידה בטבלת הליגה, ואכן הקבוצה הצליחה בכך. עם זאת, לראשונה מזה 20 שנה, יורגודן נותרה מחוץ לפלייאוף. לעונת 2007-08, הם שינו את זירת הקרח הרשמית שלהם, מהסטוקהולם גלוב ארנה לזירת הבית הקטנה יותר, לשעבר, הובט. עם זאת, מיעוט משמעותי מהמשחקים תוכנן לזירה הגדולה יותר, בדיוק כמו שחלק מהמשחקים נערכו בהובט בתקופת הגלוב.[7] יורגודן העפילה לפלייאוף, וסיימה במקום השביעי בעונה הסדירה. סגנית אלופת העונה הסדירה, לינשפין, בחרה ביורגודן והדיחה אותה מהפלייאוף, 4-1 במשחקים.[8] במהלך עונת 2008-09 כל המשחקים נערכו בהובט. יורגודן הייתה לעיתים קרובות קרובה למקומות ההדחה. חמישה ניצחונות רצופים לאחר השנה החדשה הציבו את יורגודן על קרקע בטוחה. למרות שהקבוצות במקומות הפלייאוף האחרונים המשיכו לנצח, הקבוצה הגיעה למקום העשירי בטבלת הליגה.
עונת 2009-10 החלה עם טורניר קדם העונה של הגביע הנורדי, בו זכתה יורגודן. היא סיימה במקום השני בליגה והפסידה בגמר ל-HV71 יורגודן ניצחה את הגמר הראשון 4-3 אך הפסידה 4-2 במשחקים. חמישה מתוך שישה ממשחקי הגמר הגיעו להארכה. זה היה משחק הגמר הראשון עבור יורגודן מאז הפלייאוף של 2001.
לאחר שהתקשתה לאורך עונת 2011-12, יורגודן סיימה במקום האחד-עשר ונאלצה לשחק בקוואלסריין של 2012. לאחר מכן, הקבוצה ירדה לליגה השנייה ההוקי אלסוונסקאן לעונת 2012-13 לאחר שלא הצליחה להגיע לשני המקומות הראשונים בקוואלסריין. בכך הסתיימה לה ריצה במשך 35 שנים של עונות רצופות באליטסריין עבור יורגודן. כתוצאה מכך, יורגודן פיטרה את המנכ"ל יון ירְלפלְט והחליף אותו בצ'ארל בּרִילוּנְד.[9] בוצעו גם קיצוצים גדולים בתקציב, למשל תקציב שכר השחקנים קוצץ בחצי. הקבוצה שמה לה למטרה לחזור לאליטסריין מיד בעונה שלאחר מכן. הקבוצה הגיעה למקום החמישי בעונה הסדירה, והיא נאלצה לשחק משחקי מוקדמות של הקוואלסריין ב-2013. עם זאת, יורגודן לא הצליחה להגיע למקום האחרון והעונה הסתיימה.
הקבוצה חודשה לעונת 2013-14, כאשר השחקנים הוותיקים קריסטופר אוטוסון, יימי אלווסטד, פרדריק ברמבד וכריסטיאן איאֵקלונד פרשו. למרות תקופה קשה בנובמבר עם שישה הפסדים רצופים, יורגודן סיימה את העונה הסדירה במקום השלישי בטבלת הליגה, מה שהבטיח את המקום ב-2014 בקוואלסריין. המאבק על המקום השני לאחר שכבר הוכשרה נגד ארברו היה צמוד, והיה צריך להיות מוכרע בסיבוב האחרון של הקוואלסריין. יורגודן הצליחה לתפוס את המקום עם 17 נקודות, אותו מספר כמו רגל, אך עם הפרש שערים טוב יותר בגלל ניצחון 6-2 מול וסטרוס במשחק האחרון של העונה. יורגודן הייתה שוב קבוצה מהליגה הבכירה של שוודיה.
מועצת המנהלים של ליגת ההוקי השוודית עוררה מחלוקת עם ההחלטה לחלק מחדש 6 מיליון קרונה שוודית של חסות טלוויזיה מיורגודן למועדון היריבה הטרייה AIK במאי 2014. AIK קיבלה את הכסף כדי להקל על המעבר מה-SHL לליגת המשנה. הדבר זכה לביקורת נרחבת על ידי יורגודן, אוהדים ומועדונים בהוקי אלסוונסקאן.
תוצאות העונות האחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]זוהי רשימה חלקית של חמש העונות האחרונות שהושלמה על ידי יורגודן. הסבר קוד; מ—משחקים ששיחקו, נ—ניצחונות, ה—הפסדים, ת—משחקי שוויון, ש"ע—שערים עבור, ש"נ—שערים נגד, נק—נקודות. מוביל הנקודות: נקודות (שערים + אסיסטים)
| עונה | ליגה | עונה סדירה | תוצאות פלייאוף | מוביל הנקודות (עונה סדירה) | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סיום | מ | נ | ה | ת | ש"ע | ש"נ | נק | ||||
| 2018/19 | SHL | 4 | 52 | 23 | 17 | 12 | 149 | 120 | 86 | הפסידו בגמר 4-2 (פרלונדה) | י. ליליה (12+25) 37 |
| 2019/20 | SHL | 6 | 52 | 24 | 17 | 11 | 137 | 135 | 88 | בוטל עקב מגפת הקורונה | ל. הולטסטרם (15+17) 32 |
| 2020/21 | SHL | 10 | 52 | 17 | 26 | 9 | 139 | 151 | 65 | הפסידו בשמינית הגמר 2-1 (פרלונדה) | ב. נארדלה (7+26) 33 |
| 2021/22 | SHL | 13 | 52 | 14 | 27 | 11 | 130 | 169 | 58 | הפסידו במשחק ההדחה 4-0 (טימרו) | מרקוס סרנסן (20+24) 44 |
| 2022/23 | הוקי אלסוונסקאן | 4 | 52 | 25 | 13 | 14 | 162 | 121 | 95 | הפסידו בגמר המוקדמות SHL 3-4 (מודו) | מ. קריגר (12+37) 49 |
סגל שחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
סיכום
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יורגודן כיבדה בסך הכול תשעה מספרי שחקנים. מספר 2 שלבש רולנד סטולץ, שבילה 15 עונות עם יורגודן בין 1955 ל-1970. כמו כן, מספר 2 שלבש צ'ארלס ברילונד הופרש גם כן על ידי הקבוצה, ב-24 בינואר 2012. ברילונד שיחק 12 עונות עם יורגודן וניצח איתם חמש פעמים באליפות שוודיה. הוא היה קפטן הקבוצה בארבע עונותיו האחרונות לפני פרישתו ב-2001. הוא גם זכה פעמיים במדליית הזהב באליפות העולם בהוקי קרח (1991, 1992) וכן פעם אחת במדליית הזהב של אולימפיאדת לילהאמר.[10][11]
המספר 5 שלבש סוון "טומבה" יוהנסון, שבילה 16 עונות עם יורגודן בין 1950 ל-1966. המספר 11 שלבש ינס אהלין, שבילה 18 עונות עם יורגודן בין 1979 ל-1997. מספרו הופרש ב-24 בינואר 2002. המספר 12 שלבש לארס ביורן, שבילה 18 עונות עם יורגודן בין 1949 ל-1966. המספר 16 שלבש ניקלאס פאלק, ששיחק בסך הכל 16 עונות ו-751 משחקים עם יורגודן, בין 1995 ל-2011. המספר של פאלק הופרש ב-12 אוקטובר 2017. המספר 22 שלבש הוקאן סדגריאן, ששיחק 14 עונות עם יורגודן בין 1977 ל-1991. המספר 25 שלבש מיקאל יוהנסון, שהצטרף למועדון ב-1985. יוהנסון שיחק שבע עונות לפני שהצטרף ל-EHC Kloten בליגה השווייצרית הלאומית. הוא חזר ליורגודן ב-1997 ושיחק שמונה עונות נוספות במועדון. המספר של יוהנסון הופרש ב-15 בפברואר 2007. המספר 27 שלבש תומאס איריקסון, שהצטרף ליורגודן ב-1976 ושיחק ארבע עונות לפני שהצטרף לפילדלפיה פליירס. הוא חזר ב-1981 ושיחק שתי עונות לפני שחזר לפילדלפיה פעם נוספת. ב-1986 חזר איריקסון ליורגודן ושיחק שם שמונה עונות נוספות.
ארבעה שחקני יורגודן ושני בנאים הוכנסו להיכל התהילה של פדרציית ההוקי קרח הבין-לאומית. ארנה גרוננדר, יו"ר ותיק של המועדון, התקבל לתפקיד בשנת 1997. גרוננדר היה גם יו"ר איגוד ההוקי קרח השוודי בין 1978 ל-1983. ארנה סטרמברי, המאמן הראשי של הקבוצה בין 1956 ל-1960, והמאמן הראשי של נבחרת שוודיה בין 1960 ו-1971. החלוץ סוון "טומבה" יוהנסון נבחר באותה שנה, וייצג את נבחרת שוודיה בארבעה משחקים אולימפיים וב-14 אליפויות עולם של IIHF. הוא שיחק בסך הכל 245 משחקים וכבש 186 שערים בנבחרת הלאומית, מה שהופך אותו למבקיע המוביל של נבחרת שוודיה בכל הזמנים. המגן לארס ביורן נבחר בשנת 1998, וייצג את שוודיה בשלושה משחקים אולימפיים ובתשע אליפויות עולם. הוא שיחק בסך הכל 217 משחקים בנבחרת. המגן רולנד סטולץ נבחר בשנת 1999, וייצג את נבחרת שוודיה בשלושה משחקים אולימפיים וב-12 אליפויות עולם. הוא שיחק בסך הכל 218 משחקים בנבחרת. החלוץ קנט נילסון נכנס לתפקיד ב-2006. הוא הצטרף ליורגודן ב-1973 ושיחק בקבוצה במשך שלוש עונות. לאחר 11 עונות בצפון אמריקה ותקופה קצרה באיטליה ובשווייץ, נילסון חזר ליורגודן לעונה אחת ב-1988, וזכה באליפות שוודיה. הוא עשה סיבוב נוסף בשווייץ לפני ששיחק את עונתו האחרונה והחמישית ביורגודן ב-1992. נילסון ייצג את נבחרת שוודיה ב-94 משחקים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של יורגודן (בשוודית)
יורגודן, ברשת החברתית פייסבוק
יורגודן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
יורגודן, ברשת החברתית אינסטגרם
יורגודן, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Djurgårdens IF". hockeyligan.se (בשוודית). Svenska Hockeyligan AB. אורכב מ-המקור ב-2007-10-04. נבדק ב-2010-02-12.
- ^ Rehnberg, Wickman p. 54.
- ^ Rehnberg, Wickman p. 332.
- ^ 1 2 Rehnberg, Wickman pp. 72–73.
- ^ Rehnberg, Wickman p. 447.
- ^ Rehnberg, Wickman p. 73.
- ^ Bogerius, David (2007-09-27). "DIF tillbaka på Hovet" [DIF back at Hovet]. Dagens Nyheter (בשוודית). Stockholm. נבדק ב-2009-12-09.
- ^ Risto Pakarinen (2009-10-20). "Rebuilding Stockholm". iihf.com. IIHF. אורכב מ-המקור ב-2011-06-04. נבדק ב-2010-01-06.
- ^ difhockey.se - Djurgrden Hockey, web.archive.org, 2012-04-02
- ^ Uhlin, Daniel (24 בינואר 2012). "Charles Berglund – vinnaren". difhockey.se (בשוודית). Djurgårdens IF Ishockeyförening. אורכב מ-המקור ב-30 בינואר 2012. נבדק ב-24 בינואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wahlberg, Malin (24 בינואר 2012). "Rörd Challe fick sin tröja hissad". Sportbladet (בשוודית). נבדק ב-24 בינואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה)