לדלג לתוכן

יורם פרידמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יורם פרידמן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 19 בספטמבר 1934
פוליןפולין פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 בינואר 2017 (בגיל 82)
ישראלישראל ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יורם פרידמן (נולד כשרוליק פרידמן; 19 בספטמבר 19343 בינואר 2019) היה ניצול השואה, מחנך ומורה ישראלי. סיפור הישרדותו בשואה במהלך מלחמת העולם השנייה היווה בסיס לספר "רוץ ילד, רוץ" מאת אורי אורלב ולסרט באותו השם.[1] נבחר להדליק משואה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת 1997.

יורם פרידמן נולד בעיירה בלוניה שבפולין בשם שרוליק. במהלך השואה ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הועבר עם משפחתו לגטו ורשה. במהלך המלחמה ניסו בני משפחתו להימלט מהגטו, אך נתפסו. בתחילה נעלם אביו, לאחר מכן נעלמה גם אמו, ופרידמן מצא את עצמו לבד מתגורר ברחוב. הוא חבר לחבורת יתומים, וביחד איתם הצליח לברוח ליערות, שם העביר את שנות המלחמה מאז היה בן שמונה.[1]

באחת מהפעמים שברח מחיילי גרמניה הנאצית, פגש פרידמן באביו, שעד לאותו הרגע חשב למת. אביו הדריך אותו לשנות את שמו לשם פולני, אך להמשיך לשמור על זהותו כיהודי. כדי לאפשר לפרידמן לברוח, אביו הסגיר את עצמו לידי הנאצים והסיח את דעתם.[1]

פרידמן למד לחיות כפולני, עבד בעבודות מזדמנות, לן ביער ואכל פירות וחיות קטנות.[2] באחת מעבודותיו עבר תאונה וידו הימנית התרסקה. בבית החולים התגלה סודו שהוא יהודי, והרופא לא הסכים לטפל בו משום שהיה יהודי. לאחר שהתפתח נמק בידו, נאלץ רופא אחר לכרות אותה.[1]

פרידמן שרד את המלחמה ועלה לישראל. הוא עיברת את שמו ליורם והחל לעבוד כמחנך ומורה. בסוף שנות התשעים מסר את עדותו ל"יד ושם",[3] ובעקבותיה הדליק משואה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת 1997. סיפור הישרדותו היווה בסיס לספר "רוץ ילד, רוץ" מאת אורי אורלב, שיצא לאור בשנת 2001 והועבד לסרט בהפקה גרמנית-צרפתית.[1][2]

מותו ומורשתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורם פרידמן נפטר בשנתו, בגיל 82, ונטמן למחרת. הוא הותיר אחריו אישה, סוניה, שני ילדים, מיכל וצביקה, ושישה נכדים.[1]

פרידמן נחשף לציבור הרחב בזכות עובדת "בית ווהלין" בגבעתיים, ששמעה את סיפורו לפני כ-20 שנה, והחליטה שעליו להפוך לספר. הספר "רוץ ילד, רוץ" נכתב על ידי אורי אורלב בעקבות המפגשים עמו. אף על פי שהסרט המבוסס על הספר לא הצליח בישראל, חש פרידמן שזו שליחות, והמשיך לספר את סיפורו בבתי ספר ובבסיסי צה"ל.[1]

פרידמן נהג לספר את סיפורו גם במסגרת הפרויקט "זיכרון בסלון". לאחר מותו, ממשיכה משפחתו להעביר את סיפורו ומורשתו.[1]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]