יחיא גיאת
 | |
| לידה |
1872 ה'תרל"ב צנעא, תימן |
|---|---|
| פטירה |
1958 (בגיל 86 בערך) ה'תשי"ח ירושלים, ישראל |
| תאריך עלייה | ה'תש"י (1950) |
| תקופת הפעילות |
?–1958  |
| רבותיו | מארי יחיא קאפח, מארי יחיא אביץ' |
| בני דורו | מארי שלום קורח |
| צאצאים | בנו עזרי גיאת |
  | |
מארי יחיא גיאת (ה'תרל"ב – ה'תשי"ח, 1872 – 1958) היה רב תימני ורופא. מתלמידיהם המובהקים של מארי יחיא קאפח ומארי יחיא אלאביץ', ומממשיכי דרכם.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד ליוסף גיאת ברובע היהודי בעיר צנעא בירת תימן,[1] למשפחה מיוחסת.[2]
למד אצל מארי יחיא קאפח ומארי יחיא אביץ', והיה מעמיק בסוגיות ובאגדות התלמוד. היה רופא מומחה ובקי בצמחי מרפא. לפרנסתו עסק בלימוד ילדים[1] ובצורפות.[2]
בתקופת חוזת אלנפר, כשרבים מיהודי צנעא עזבו את העיר, פתח בית מדרש לילדים בעיירה שבאם, בבית הכנסת של משפחת מגארי.[3]
בתקופת המחלוקת על הקבלה בתימן, נאסר על ידי השלטונות יחד עם נכבדי תנועת הדרדעים.[3]
עלה לארץ בעלייה הגדולה בשנת ה'תש"י (1950).[1]
נפטר בירושלים בשנת ה'תשי"ח (1958), בגיל 86.[1]
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אשתו הייתה סעדה בת אהרן הכהן, ונולדו להם שלושה בנים: עזרי, משה ויום-טוב, ושתי בנות: יונה ושמעה. נכדו (בן בנו משה) הוא הרב יהודה גיאת, שוחט ומוהל מפורסם בירושלים.[4]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מסמכי עלייתו לארץ, (ללא תאריך), באתר ג'וינט, מספר 1 ברשימה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תקופת חייו של הרב יחיא גיאת על ציר הזמן |
|---|
 |