מוהל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ביהדות, מוֹהֵל הוא אדם המבצע את ברית המילה המסורתית.

דינים הלכתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ההלכה כל יהודי (זכר) חייב במילת בנו הזכר. יהודי שאביו לא מל אותו, חייב הוא למול את עצמו, או למנות אחר למולו. וזו אחת ממצוות עשה היחידות שהעובר עליה חייב כרת.

בתורה מסופר כי צפורה אשת משה מלה את בנה, ובגמרא נחלקו האם אישה יכולה למול. הפוסקים נחלקו בכך, והרמ"א פסק שאשה לא תמול. לעומת זאת בקהילת ביתא ישראל היה נהוג שנשים מלות את בניהן.[1]

גם ילד קטן יכול למול, אך השולחן ערוך פוסק שבוגר עדיף. יהודי ערל יכול למול, בתנאי שהוא ערל לאונסו, מחשש חולי או סכנה. מי שהוא כופר בתורת ישראל, או משומד לדבר אחד להכעיס, אינו יכול למול.

חשוב להבהיר, שיכולה להיות מציאות בה הוסרה מאדם העורלה, ובכל זאת לא התקיימה בו מצוות ברית מילה. ברית המילה איננה רק ניתוח לכריתת עורלה, ביהדות ברית המילה היא אקט דתי המחייב סטנדרטיים נוספים מעבר לצרכים הכירורגיים.

מוהלים במדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל אין צורך ברישיון למול. עם זאת, מוהל יכול לקבל הסמכה מוועדה משותפת של משרד הבריאות והרבנות הראשית לישראל. לשם כך עליו להציג המלצות ואישור ממוהל מוסמך שביצע בנוכחותו כ-30 בריתות. בנוסף על הנבחן להציג אישור רופא לכשירותו לבצע בריתות מילה. לדוגמה: שלילת בעיות רעד בידיים. לאחר מכן יידרש לחזור לבדיקות תקופתיות. על המוהל לעבור חיסון מפני צהבת נגיפית מסוג B.

לאחר תהליך זה יוזמן המועמד למבחן בהלכה ובדינים הקשורים לברית המילה. בשלב הבא יזמין הנבחן בוחן שיראה אותו מבצע ברית בפועל (מוהל בוחן, טסטר). לאחר שהנבחן עבר גם שלב זה בהצלחה, יוזמן לבחינה רפואית מעמיקה בפני רופאים פלסטיקאים ואורולוגים בכירים. אם עבר הנבחן בחינה זו, יקבל תעודת מוהל מוסמך.

כאמור אין חובה חוקית להיות כפוף לוועדה זו, אך וודאי שיש לציבור אינטרס עליון לשכור שירותי מוהלים הכפופים לוועדה זו. ידועים גם מקרים בהם הוועדה שללה את הרישיון מטעמה, לאי מי שעבר על נהליה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]