כיכר קנדה 1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כיכר קנדה 1
מידע כללי
סוג גורד שחקים עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת קנרי וורף עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום אייל אוף דוגס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
בעלים Canary Wharf Group עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1991
תאריך פתיחה רשמי 1991 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל סזאר פלי עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
גובה 240 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
קומות 50 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 51°30′18″N 0°01′12″W / 51.505°N 0.02°W / 51.505; -0.02
(למפת לונדון רגילה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חזית כיכר קנדה 1
מראה המבנה מגובה הרחוב
הנוף הנשקף מן המבנה, מאי 2000

כיכר קנדה מס' 1 הוא גורד שחקים במרכז כיכר קנדה בלונדון. גובה הבניין 235 מטרים ובו 50 קומות.

משני צידי המבנה ניצבים שני גורדי שחקים נמוכים יותר (גובה כל אחד מהם 200 מטרים) - מגדל HSBC (כיכר קנדה 8 - 16) ומגדל סיטיגרופ (כיכר קנדה 25). בתחתיתו נמצא מרכז קניות.

על אף גובהו הרב אין בראש המבנה מרפסת תצפית פתוחה לציבור. המבנה מקושר לרכבת התחתית של לונדון באמצעות הרכבת הקלה של דוקלנדס.

את המבנה תכנן האדריכל סזאר פלי, והוא נקרא "קנדה" הואיל ונבנה על ידי חברת הבנייה הקנדית אולימפיה ויורק, בבעלות משפחת רייכמן. החברה פשטה רגל בטרם סיימה את המבנה, והמבנה עמד זמן רב בלתי גמור, עד השלמתו בשנת 1991. בשנה זו גובהו עבר את גובהו של מגדל 42 והוא הפך למגדל הגבוה ביותר בלונדון ובבריטניה. הוא החזיק בשיא זה עד שנת 2010, עת נבנה מגדל השארד.

כינויי הבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבניין מכונה "מגדל קנרי וורף" (מגדל רציף קנרי) על שם האזור בו נמצא המבנה. הוא מכונה לעיתים "רחוב פליט האנכי" משום שנמצאות בו מערכות עיתונים רבים שישבו קודם לכן ברחוב פליט.

אירועים בבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1996 הותקף המתחם על ידי ה-IRA, אולם המבנה עצמו לא נפגע.
  • בשנת 2002 טיפס מטפס המבנים הצרפתי אלן רוברט המכונה "ספיידרמן" עד גג המבנה בלי אמצעי עזר, תוך שימוש בידיו וברגליו בלבד.

מידע על המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • במבנה 4,388 מדרגות ו־3,960 חלונות. 32 מעליות מאפשרות לעובדים במבנה לעבור בין קומותיו השונות. מהירות המעליות מאפשרת הגעה מקומת הקרקע לקומה ה־50 ב־40 שניות.
  • בקומה ה־13 אין משרדים והיא משמשת רק למכונות מיזוג האוויר, מתכנני המבנה טוענים שהדבר נובע משיקולים תכנוניים ולא מטריסקידקפוביה (פחד מן המספר 13).
  • גובהה של קומת המבואה של המבנה (הלובי) 11 מטרים, והיא מצופה ב־90,000 מטרים רבועים של שיש שיובא מאיטליה ומגואטמלה.
  • למשך זמן קצר היה המבנה הגבוה ביותר באירופה, עד בניית מגדל מסטרן בפרנקפורט בגרמניה.

דיירי המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבנה פועלים מוסדות פיננסיים רבים והוא משמש משכנם של עיתונים בריטיים חשובים, בהם הדיילי מירור, הסנדיי מירור, הסנדיי פיפל והטלגרף. כמו כן פועלים במבנה הבנק של ניו יורק, KPMG, סיטיבנק, בר סטרנס, האיגוד האירופי של תעשיית התרופות, מועצת הדגנים הבינלאומית וארגון הסוכר הבינלאומי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כיכר קנדה 1 בוויקישיתוף