לב הדרקון

לב הדרקון
Dragonheart
	לב הדרקון
בימוי	רוב כהן
הופק בידי	רפאלה דה לורנטיס
תסריט	צ'ארלס אדוארד פוג
שחקנים ראשיים	דניס קווייד; ג'ון גילגוד; ג'ולי כריסטי; Terry O'Neill; Eva Vejmělková; Milan Bahúl; בריאן תומפסון; דינה מאייר; ג'ייסון אייזקס; דייוויד ת'יוליס; פיט פוסלתווייט; שון קונרי
מדבבים	שון קונרי
מוזיקה	רנדי אדלמן
צילום	דייוויד אגבי
מדינה	הממלכה המאוחדת, ארצות הברית
חברת הפקה	סרטי יוניברסל
חברה מפיצה	סרטי יוניברסל, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	31 במאי 1996
משך הקרנה	103 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט פנטזיה, סרט פעולה, סרט הרפתקאות, סרט חבר'ה, סרט תקופתי (ימי הביניים)
הכנסות באתר מוג'ו	dragonheart
סרט הבא	Dragonheart: A New Beginning
	האתר הרשמי
	דף הסרט ב־IMDb

לב הדרקון (באנגלית: Dragonheart) הוא סרט פנטזיית הרפתקאות בריטי-אמריקאי משנת 1996, בבימויו של רוב כהן (אנ'), ובכיכובם של דניס קווייד, דייוויד ת'יוליס, פיט פוסלתווייט, דיינה מייר, וקולו של שון קונרי. הסרט היה מועמד לפרס האוסקר לאפקטים הטובים ביותר ולמספר פרסים נוספים בשנים 1996 ו-1997. הסרט קיבל ביקורות מעורבות, אך זכה להצלחה קופתית.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואן, אביר הפועל לפי "הקוד העתיק", חונך נסיך צעיר בשם אינון ומלמד אותו את ערכיו, מתוך תקווה כי יגדל להיות מלך טוב יותר מאביו הרודן, המלך פריין. במהלך מרד איכרים, המלך פריין נהרג במארב. קארה, בת איכרים צעירה, בטעות פוצעת אנושות את אינון. אימו הקלטית של אינון, המלכה אייסלין, מביאה אותו בפני דרקון ומתחננת שיציל את בנה. הדרקון מחליף את לבו הפצוע של אינון במחצית מלבו שלו בתמורה להבטחה שאינון ימשול תחת ערכי צדק ומוסר. למרות זאת, אינון מתגלה כרודן גדול אף יותר מאביו, והוא משעבד את המורדים שהרגו את אביו לטובת שיפוץ טירה עתיקה. בואן מאמין כי לב הדרקון השפיע על אינון ושינה אותו, ולכן נשבע לנקום בדרקונים ולצוד את כולם.

שתים עשרה שנים מאוחר יותר, הטירה של אינון הבוגר בנויה, וקארה מבקשת שאביה ישוחרר לאחר שנים של עבדות. אינון מסכים, והורג אותו בתואנה שעכשיו הוא "משוחרר". בינתיים, הפך בואן לקוטל דרקונים מיומן. האח גילברט, נזיר ומשורר בהתהוות, חוזה במעשה נועז של בואן ומחליט לעקוב אחריו ולתעד את סיפורי גבורתו. בואן עוקב אחר דרקון לפתח מערתו, אך העימות ביניהם מסתיים בתיקו מקסיקני. הדרקון מציין כי הוא האחרון מסוגו והם מסכימים שלא להרוג האחד את השני, ובמקום זאת יוצרים שותפות בקטילת דרקונים מבוימת להונאת כפריים מקומיים. בואן נותן לדרקון שם – דראקו, על שם קבוצת כוכבים. בואן לא יודע כי דראקו הוא הדרקון שהעניק את לבו לאינון, וכי הוא מרגיש כל כאב שאינון מרגיש.

קארה, שרוצה לנקום באינון, נכלאת לאחר ניסיון התנקשות כושל. אינון נזכר כי היא האחראית לפציעתו כילד, ומנסה לפתות אותה ולהפוך אותה למלכתו. אייסלין, המתעבת את מה שבנה הפך להיות, עוזרת לקארה לברוח מהטירה. קארה מנסה לאגד את בני הכפר כנגד אינון, אך במקום לתמוך בה הם מציעים אותה כקורבן לדראקו. היא נלקחת למאורה של דראקו וגם אינון מגיע לשם כדי ללכוד אותה, והוא ובואן נלחמים. במהלך הלחימה, אינון מטיח בבואן כי מעולם לא האמין בקוד האבירים ורק רצה להשתמש בבואן כדי ללמוד להילחם. הוא משיג בכך יתרון וכמעט הורג את בואן. דראקו מתערב וחושף את מחצית לבו, ואינון בורח באימה. קארה מבקשת מבואן לעזור להפיל את אינון מכסאו, אך האביר המאוכזב מסרב.

בואן ודראקו מגיעים לכפר נוסף ונתקלים שוב בגילברט. קארה, הסולדת ממעשיהם, מנסה לחשוף אותם, אך המקומיים לא מאמינים לה עד לאחר ההמחזה; דראקו מעמיד פני מת, אך כשאנשי הכפר מחליטים לפרוס מבשרו למאכל, הוא ממריא וחושף את המזימה. הם פונים לבואן, קארה וגילברט ומחליטים להפוך אותם לארוחה במקום. דראקו מחלץ אותם ולוקח אותם לאבלון, שם הם מוצאים מקלט בין מצבות אבירי השולחן העגול. דראקו מספר לבואן על עצמו ועל אינון: הוא קיווה כי בהצלת אינון ישנה את טבעו ויביא לאיחוד בין הדרקונים ובני האדם, ובכך ירוויח מקום בכוכבים, לשם מגיעים הדרקונים הראויים לאחר מותם. כעת הוא חושש כי מעשיו עלו לו בנשמתו, ולכן מסכים להילחם באינון. לאחר שבואן רואה בחיזיון את המלך ארתור, שמזכיר לו את שבועתו, הוא מסכים להילחם גם כן.

בואן ודראקו מאגדים את הכפריים לכדי צבא גדול, והם כמעט זוכים בניצחון כאשר גילברט קולע חץ בלבו של אינון. דראקו, החש בכאבו של אינון, מתרסק אל הטירה ונלכד. אינון מבין כי הוא למעשה בן אלמוות כל עוד דראקו בחיים, ולכן נחוש לשמור עליו. אייסלין, שמודעת לקשר, מנסה להרוג את דראקו באישון לילה, אך אינון עוצר אותה והורג אותה.

המורדים חודרים לטירה, ובקרב נוסף מול בואן נופל אינון מראש המגדל. בואן מנסה לשחרר את דראקו, אך זה מתחנן שיהרוג אותו ויסיים את שלטונו של אינון. בואן לא מסוגל לעשות זאת, אך אז אינון חוזר ותוקף. דראקו חושף את מחצית-לבו ובואן משליך עליו גרזן, ובכך הורג את אינון ואת דראקו. גופתו של דראקו מתפוגגת ונשמתו הופכת לכוכב חדש בשמיים.

צוות השחקנים הראשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דניס קווייד – בואן, אביר שהפך לקוטל דרקונים ואז לשותף של דראקו.
שון קונרי – מדבב את דראקו, הדרקון האחרון.
דייוויד ת'יוליס – אינון, מלך רודן שבגופו מחצית מלבו של דראקו.
פיט פוסלתווייט – האח גילברט מגלוקנספר, נזיר ששואף לכתוב שירה ומצטרף למרד כנגד אינון.
ג'ייסון אייזקס – פלטון, יד ימינו של המלך, שמסתכסך עם בואן לאחר שסירב לשלם לו על דרקון שהביס עבורו.
ג'ולי קריסטי – המלכה אייסלין, אמו של אינון.
דיינה מייר – קארה, בת איכרים שמחפשת נקמה באינון, שרצח את אביה.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטריק ריד ג'ונסון, שכתב את העלילה של לב הדרקון, הציע תחילה את הרעיון למפיקה רפאלה דה לאורנטיס. ג'ונסון אמר שהוא רצה את "הרעיון שדרקון ואביר ירמו כפרים תמורת כסף" כי הוא חשב שזה "לא רק מצחיק, אלא גם דיי חמוד". דה לאורנטיס רצתה שג'ון בדהם, שהיה אז שותף לעשייה של רוב כהן, יעבוד על הסרט. לדברי כהן, בדהם "לא הגיב" לחומרים, ולכן ג'ונסון התבקש לביים את הסרט.^[1]

ג'ונסון וצ'ארלס אדוארד פוג כתבו את התסריט במשותף, והעבירו אותו לאולפני יוניברסל, שתוך יומיים נתנו אור ירוק להפקתו מאחר שהתסריט עורר תגובה רגשית חזקה אצל מנהלי האולפן.^[2]^[3] מיד לאחר מכן החלו ג'ונסון ודה לאורנטיס לתור את ספרד בחיפוש אחר אתרי צילום. במקביל החלו לבצע ניסיונות ביצירת דמותו הממוחשבת של דראקו, אך האולפנים החליטו לחכות מאחר שבאותה תקופה נעשו ניסויים בטכנולוגית CGI לטובת סרטי פארק היורה. ג'ונסון טוען כי ברגע שהאולפנים הבינו כי הטכנולוגיה תאפשר להם לעשות סרט איכותי מאוד, אם כי במחיר גבוה יותר, הם ניסו מאחורי גבו להעיף אותו מהפרויקט כדי להביא במאי מוכר ומנוסה יותר. רפאלה דה לאורנטיס נאבקה עבורו, אך לבסוף הוחלט לסיים את החוזה של ג'ונסון עם האולפנים והוא קיבל קרדיט על הסרט כמפיק וכתסריטאי.^[4] האולפנים שקלו מספר במאים ופנו לחלקם, ולבסוף הצטרף רוב כהן לפרויקט.

הצילומים החלו ביולי 1994 בסלובקיה. דראקו נעשה ברובו בטכנולוגיית CGI, אך חלקים מגופו נבנו בגודל מלא לסצנות מסוימות, למשל סצנת הקרב בה בואן נלכד בלסתותיו של דראקו, ובסופה דראקו מצמיד את בואן לאדמה בכף רגלו. הלסתות היו בעלות יכולת תנועה ותופעלו בידי בובנאי. בסצנות אחרות השתמשו במקל לסימון מיקומו של דראקו כדי שהשחקנים ידעו לאן להסתכל, והשורות שלו הוקראו להם על ידי אדם נוסף. לאחר הצילומים ועריכת החתך הסופי של הסרט נדרשו עוד שלושה עשר חודשי עבודה כדי להשלים את העריכה הסופית, כולל האפקטים המיוחדים.