לואיזה, נסיכת הסן-קאסל
 | |||||||||
| לואיזה, נסיכת הסן-קאסל | |||||||||
| לידה |
7 בספטמבר 1817 קאסל, נסיכות הבוחר מהסן  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
29 בספטמבר 1898 (בגיל 81) ארמון ברנסטורף, ממלכת דנמרק  | ||||||||
| שם מלא | לואיזה וילהלמינה פרדריקה קרולינה אוגוסטה יוליה, נסיכת הסן-קאסל | ||||||||
| מדינה | גרמניה, דנמרק | ||||||||
| מקום קבורה |
קתדרלת רוסקילדה  | ||||||||
| בן זוג | כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק | ||||||||
| שושלת בית הסן | |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
לואיזה, נסיכת הסן-קאסל (בגרמנית: Luise von Hessen-Kassel; 7 בספטמבר 1817 - 29 בספטמבר 1898), הייתה אשתו של כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לואיזה נולדה בקאסל ב-7 בספטמבר 1817, לוילהלם, נסיך הסן-קאסל ולואיזה שרלוטה, נסיכת דנמרק, נכדתו של פרדריק החמישי, מלך דנמרק. בהיותה בת שלוש עברו הוריה להתגורר בדנמרק, ולכן הרגישה את עצמה דנית ולא גרמנית, ומשום כך בבגרותה לא נמנעה להיכנס לסכסוכים עם המדינות הגרמניות.
ב-26 במאי 1842 התחתנה לואיזה בקופנהגן, עם בן דודה מדרגה שנייה, כריסטיאן, נסיך שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג.
משבר ירושת כתר דנמרק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1853, בהסכמתן של המעצמות הגדולות של אירופה, נבחר כריסטיאן על ידי פרדריק השביעי להיות היורש בכוח של הכתר הדני לאור היכחדותו של הענף העיקרי של בית המלוכה, שכן נראה שפרדריק השביעי לא יצליח להעמיד צאצאים. ההצדקה לבחירה זו הייתה נישואיו ללואיזה, שכאחייניתו של כריסטיאן השמיני, קדמה לבעלה בסדר הירושה לכתר הדני.
עקרותו של פרדריק השביעי הציגה דילמה קשה ושאלת הירושה של הכתר הדני הייתה בעייתית מאוד. דבקותה של דנמרק בחוק הסאלי וראשית צמיחתה של הלאומיות באזורים דוברי הגרמנית של שלזוויג והולשטיין, גמזו את כל התקוות לפתרון בדרכי שלום. ההצעות לדרכים להשארתן של שתי הדוכסויות יחדיו כחלק מדנמרק, התבררו כבלתי מספקות הן לאינטרסים הדניים והן לאינטרסים הגרמניים. למרות שדנמרק אימצה את החוק הסאלי, הוא היה תקף רק לצאצאיו של פרדריק השלישי, שהיה המלך הראשון שקיבל את כתרו בירושה. לפניו היו המלכים נבחרים. קו הירושה האגנאטי של צאצאי פרדריק השלישי היה אמור להיכחד עם מותם של פרדריק השביעי חשוך הילדים ושל דודו, הנסיך פרדיננד, שגם הוא לא העמיד צאצאים. בנקודת זמן זו, חוק הירושה, שחוקק על ידי פדריק השלישי, קבע קו ירושה "סאלי למחצה". עם זאת, היו כמה דרכים לקבוע את זהותו של המלך הבא, מאחר שהוראת החוק לא הייתה ברורה די צורכה אם התובעת לכתר יכולה להיות אישה, אם לאו.
כפי שצפו אומות אירופה, צאצאיה הרבים של הלוויג משאונבורג, החלו להתחרות על כס המלוכה הדני. פרדריק השביעי השתייך לענף הראשי של יורשיה של הלוויג. בשנת 1863 תבע לעצמו פרידריך השמיני, דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-אוגוסטנבורג (מי שלימים יהיה חמיו של וילהלם השני, קיסר גרמניה), את התואר פרידריך השלישי, דוכס שלזוויג-הולשטיין. פרידריך השלישי מונה לסמל תנועת העצמאות הלאומית הגרמנית בשלזוויג-הולשטיין, לאחר שאביו, בתמורה לפיצוי כספי, ויתר על תביעותיו כראשון בתור לרשת את שתי הדוכסויות. לאחר החתימה על פרוטוקול לונדון ב-8 במאי 1852, ששם קץ למלחמת שלזוויג הראשונה, ובהתאם לויתורו של אביו, נמנעה מפרידריך הזכות לרשת את הדוכסיות.
קרובות המשפחה הקרובות ביותר לפרדריק השביעי מהקו הנקבי, היו דודתו מצד אביו, הנסיכה לואיז שרלוט, שנישאה לוילהלם, נסיך הסן-קאסל, ובנותיה. עם זאת, הן לא היו יורשות אגנאטיות למשפחה המלכותית, ולפיכך לא היו בעלות זכות ירושה בשלזוויג-הולשטיין.
היורשת הבכירה ביותר בקו הנקבי של צאצאיות פרדריק השלישי, על פי כלל העדפת הבן הבכור, הייתה הנסיכה קרוליין, בתו הבכורה וחשוכת הילדים של פרדריק השישי. יחד עם בת נוספת חשוכת ילדים, וילהמינה, דוכסית גליקסבורג, היורשת הבאה הייתה לואיז, אחותו של פרדריק השישי, שנישאה לדוכס אוגוסטנבורג. היורש העיקרי של קו ירושה זה היה אותו פרידריך מאוגוסטנבורג, אך תורו בסדר הירושה היה מגיע רק במקרה של מותן של שתי הנסיכות חשוכות הילדים, שבשנת 1863 היו בחיים.
לבית גליקסבורג היה אינטרס משמעותי לירושת הכתר. כענף זוטר של בית המלוכה, הם גם היו צאצאים של פרדריק השלישי דרך בתו של פרדריק החמישי. בסופו של דבר, לא היה ענף זוטר יותר מהם שהיה זכאי לרשת את דוכסויות שלזוויג הולשטיין. אחריהם היו כריסטיאן עצמו ושלושת אחיו הגדולים. הבכור מביניהם, קרל, היה חשוך ילדים.
הנסיך כריסטיאן היה נכד מאומץ של הזוג המלכותי חשוך הנכדים, המלך פרדריק השישי והמלכה מריה. כמי שהייתה לו היכרות קרובה עם חצר המלכות ומסורותיהם של המלכים הקודמים, היה בן החסות הצעיר בן אחיינה של המלכה מריה וצאצא של בן הדוד מדרגה ראשונה של פרדריק השישי. הוא גודל כדני, חי באזורים דוברי דנית ולא הפך להיות לאומן גרמני. בכך הוא היה מועמד טוב יחסית מנקודת המבט הדנית. כיורש זוטר, הוא היה זכאי לרשת את השלטון בשלזוויג-הולשטיין, אך לא כראשון בסדר הירושה. כצאצא של פרדריק השלישי, הוא היה זכאי לרשת את כס המלכות הדני, למרות שאף כאן הוא לא היה ראשון בסדר הירושה.
בשנת 1842 התחתנו כריסטיאן ולואיזה, שהייתה בתו של קרוב המשפחה הקרוב ביותר לפרדריק השביעי מהקו הנקבי. אמה של לואיזה, אחיה ואחותה הבכירה ויתרו על זכותם לטובתה של לואיזה ובעלה. לואיזה אשתו של הנסיך כריסטיאן הייתה כעת היורשת הקרובה ביותר לפרדריק השביעי מהקו הנקבי.
ב-8 במאי 1852 נפתר משבר הירושה הדני עם חתימת פרוטוקול לונדון, שעל פיו נבחר כריסטיאן להיות היורש בכוח לכתר לאחר פרדריק השביעי ודודו. ההחלטה יושמה על ידי חוק הירושה הדני שנחקק ב-31 ביולי 1853, או בשמו המדויק "הצו המלכותי המסדיר את ירושת הכתר על ידי הנסיך כריסטיאן מגליקסבורג", שהגדיר אותו כיורש הכתר לכלל ממלכת דנמרק בעקבות היכחדותו של הקו הזכרי של צאצאי פרדריק השלישי והעניק לו את התואר "נסיך דנמרק".[1] על אף הכרתו של פרדריק השביעי בכריסטיאן כיורשו, לא חיבב את בני הזוג, ומשום כך בקושי התראה עמם.
מלכת דנמרק
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-15 ביולי 1863 מת פרדריק השביעי, מלך דנמרק, ובעלה עלה לשלטון במקומו ככריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק. לואיזה לא התערבה בענייני הממשל, ולא חיפשה הכרה מהציבור. האינטרסים הפוליטיים היחידים שלה התמקדו בלהשיא את ילדיה לשושלות המלוכה של אירופה. בעקבות כך הפכה לואיזה לסמל פופולרי של חיי המשפחה. אירועים מהותיים בחייה כללו את חתונת הכסף ב-26 במאי 1867, חגיגת יום הולדתה ה-70 בשנת 1887, חתונת הזהב בשנת 1892, ויום הולדתה ה-80 בשנת 1897.
לואיזה תמכה בהרבה ארגוני צדקה, ואף הקימה כמה בתי יתומים. במהלך שנות חייה האחרונות התחרשה לואיזה, וב-29 בספטמבר 1898 מתה בארמון ברנסטורף.
משפחתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לכריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק וללואיזה היו 6 ילדים:
| שם | בן זוג / בת זוג | ילדים |
|---|---|---|
| פרדריק השמיני, מלך דנמרק (1912-1843) |
לוביסה, נסיכת שוודיה | כריסטיאן העשירי, מלך דנמרק הוקון השביעי, מלך נורווגיה לואיז, נסיכת שאומברג-ליפה האראלד, נסיך דנמרק אינגבורג, נסיכת דנמרק תירה, נסיכת דנמרק גוסטב, נסיך דנמרק דאגמאר, נסיכת דנמרק |
| אלכסנדרה, נסיכת דנמרק (1925-1844) |
אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת | הנסיך אלברט ויקטור, דוכס קלרנס ואייבונדייל ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת לואיז, הנסיכה המלכותית ויקטוריה, נסיכת הממלכה המאוחדת הנסיכה מוד מוויילס אלכסנדר ג'ון מוויילס |
| גאורגיוס הראשון, מלך היוונים (1913-1845) |
אולגה קונסטנטינובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה | קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון גאורגיוס, נסיך יוון ודנמרק אלכסנדרה גאורגיבנה, הדוכסית הגדולה של רוסיה ניקולס, נסיך יוון ודנמרק מריה, נסיכת יוון ודנמרק אולגה, נסיכת יוון ודנמרק אנדראס, נסיך יוון ודנמרק כריסטופר, נסיך יוון ודנמרק |
| דאגמאר, נסיכת דנמרק (1928-1847) |
אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה | ניקולאי השני, קיסר רוסיה אלכסנדר, הדוכס הגדול של רוסיה גיאורגי, הדוכס הגדול של רוסיה קסניה, הדוכסית הגדולה של רוסיה מיכאיל השני, קיסר רוסיה אולגה, הדוכסית הגדולה של רוסיה |
| תירה, נסיכת דנמרק (1933-1853) |
ארנסט אוגוסט, נסיך הכתר של הנובר | מריה לואיזה, נסיכת הנובר גאורג וילהלם, נסיך הנובר אלכסנדרה, נסיכת הנובר אולגה נסיכת הנובר כריסטיאן, נסיך הנובר ארנסט אוגוסט, דוכס בראונשווייג |
| ולדמר, נסיך דנמרק (1939-1858) |
מארי, נסיכת אורליאן | אגה, רוזן רוזנבורג אקסל, נסיך דנמרק אריק, רוזן רוזנבורג ויגו, רוזן רוזנבורג מרגרט, נסיכת דנמרק |
.jpg)
קשריהם המשפחתיים של כריסטיאן התשיעי ולואיזה עם בתי המלוכה של אירופה הקנו לכריסטיאן את הכינוי "חמה של אירופה". ארבעה מילדיהם ישבו על כיסאות מלוכה (הן כמלכים והן כבנות זוג של מלכים) בדנמרק, בבריטניה, ברוסיה וביוון. בתו תירה הייתה הופכת להיות מלכת הנובר, אלמלא פורקה ממלכה זו לפני שבעלה היה למלך. לבנו הצעיר ולדמר הוצאו כתרי המלכות של נורווגיה ובולגריה, אך הוא דחה את שתי ההצעות עקב לחץ בינלאומי. נכדו קרל מלך מאוחר יותר כהוקון השביעי, מלך נורווגיה.
ההצלחה בשידוכם של ששת ילדיהם של כריסטיאן ושל לואיזה לא נזקפה לזכותו של כריסטיאן, אלא לזכות השאפתנות של לואיזה. רבים השוו את יכולותיה של לואיזה לאלו של המלכה ויקטוריה. גורם נוסף להצלחה זו הייתה העובדה שדנמרק לא הייתה אחת ממעצמות העל של אירופה, כך ששאר המעצמות לא חששו לכך שמאזן הכוחות ביבשת יתערער כתוצאה מנישואי ילדיו של כריסטיאן עם נסיכי ונסיכות בתי המלוכה האחרים.
על נכדיהם של כריסטיאן התשיעי ולואיזה נמנו ניקולאי השני, קיסר רוסיה, קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון, ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת, כריסטיאן העשירי, מלך דנמרק והוקון השביעי, מלך נורווגיה.
כיום, רוב בתי המלוכה ומשפחות המלוכה לשעבר של אירופה הם צאצאים ישירים של כריסטיאן התשיעי ולואיזה, ורוב המלכים הנוכחיים ביבשת הם צאצאיו, כולל מרגרטה השנייה, מלכת דנמרק, אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת, פיליפ, מלך הבלגים, האראלד החמישי, מלך נורווגיה, פליפה השישי, מלך ספרד ואנרי, הדוכס הגדול מלוקסמבורג. בעלה של המלכה אליזבת השנייה, הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו וסופיה, מלכת ספרד לשעבר, נמנים גם על צאצאיו, בנוסף לקונסטנטינוס השני, מלך יוון לשעבר ורעייתו, אנה מריה. על צאצאי של כריסטיאן התשיעי ולואיזה נמנים גם מיכאי הראשון, מלך רומניה לשעבר ורעייתו הנסיכה אנה מרומניה.
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לואיזה, נסיכת הסן-קאסל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)