כריסטיאן השמיני, מלך דנמרק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כריסטיאן השמיני, מלך דנמרק
Christian VIII
Christianviiidenmark.jpg
כריסטיאן השמיני, מלך דנמרק
לידה 18 בספטמבר 1786
ארמון כריסטיאנסבורג, קופנהגן, דנמרק
פטירה 20 בינואר 1848 (בגיל 61)
ארמון אמיליאנבורג, קופנהגן, דנמרק
שם מלא כריסטיאן פרדריק
מדינה דנמרקדנמרק  דנמרק
נורווגיהנורווגיה  נורווגיה
מקום קבורה קתדרלת רוסקילדה
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג שרלוטה פרדריקה, דוכסית מקלנבורג-שוורין (1810-1806)
קרולינה אמליה, נסיכת שלזוויג הולשטיין-זונדרבורג-אוגוסטנבורג (1848-1815)
שושלת בית אולדנבורג
אב פרדריק, נסיך הכתר של דנמרק ונורווגיה
אם סופיה פרדריקה, דוכסית מקלנבורג-שוורין
צאצאים פרדריק השביעי, מלך דנמרק
מלך נורווגיה
17 במאי 181410 באוקטובר 1814
(21 שבועות)
מלך דנמרק
3 בדצמבר 183920 בינואר 1848
(8 שנים ו-7 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

כריסטיאן השמיני, מלך דנמרקדנית: Christian VIII; ‏18 בספטמבר 178620 בינואר 1848) היה מלך דנמרק מ-1839 ועד למותו ומלך נורווגיה תחת השם כריסטיאן פרדריקנורווגית: Christian Frederik ממאי ועד אוקטובר 1814.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטיאן נולד ב-18 בספטמבר 1786 בקופנהגן, והיה בנם הבכור של פרדריק, נסיך הכתר של דנמרק ונורווגיה ושל רעייתו, סופיה פרדריקה, דוכסית מקלנבורג-שוורין. סבו וסבתו היו פרדריק החמישי, מלך דנמרק ואשתו השנייה, יוליאנה מריה מבראונשווייג-וולפנביטל. כריסטיאן ירש את תכונותיה הטובות של אמו המוכשרת, ונאמר שאופיו החביב והידידותי הפכו אותו לאהוד ביותר בקופנהגן.

נישואיו הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואיו הראשונים של כריסטיאן היו עם בת דודו שרלוטה פרדריקה, דוכסית מקלנבורג-שוורין. השניים נישאו בלודוויגסולסט שבגרמניה ב-21 ביוני 1806. שרלוט פרדריקה הייתה בתם של פרידריך פרנץ הראשון, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שוורין ושל רעייתו לואיזה, נסיכת סקסוניה-גותה-אלטנבורג. בנם הבכור היה כריסטיאן פרדריק שמת בלידתו ב-8 באפריל 1807. בנם השני היה לימים פרדריק השביעי, מלך דנמרק. הנישואים הסתיימו ב-1810 בגירושים, לאחר ששרלוט פרדריקה הואשמה בניאוף.

מלך נורווגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1813, כיורש העצר של הממלכות של דנמרק ושל נורווגיה, נשלח כריסטיאן כסטאדהאודר (stattholder, הנציג הבכיר ביותר של מלך דנמרק בטריטוריות שמעבר לים) לנורווגיה כדי לקדם את נאמנותם של הנורווגים לבית אולדנבורג, שניזוקה קשות מהתוצאות ההרסניות של ההשפעה של מזלו הרע של נפוליאון בונפרטה על פרדריק השישי, מלך דנמרק. כריסטיאן עשה באופן אישי כמיטב יכולתו כדי לחזק את הקשרים בין הנורווגים לבין בית המלוכה הדני. למרות שמאמציו נתקלו בהתנגדותם של תומכי האיחוד עם שוודיה, הוא הציב את עצמו בראש תומכי העצמאות הנורווגית לאחר הסכם קיל ואילץ את המלך לוותר על נורווגיה לטובתו של מלך שוודיה. ב-16 בפברואר 1814 הוא נבחר על ידי אספת האצולה הנורווגית להיות עוצר הממלכה. בחירה זו אושרה על ידי האספה המכוננת הנורווגית שהתכנסה באיידסוולד ב-10 באפריל וב-17 במאי נחתמה החוקה וכריסטיאן נבחר פה אחד לתפקיד מלך נורווגיה תחת השם כריסטיאן פרדריק.

לאחר מכן ניסה כריסטיאן לעניין את המעצמות האירופאיות בעניינה של נורווגיה, אך ללא הצלחה. עקב הלחץ שהופעל עליו מצדן של המעצמות ליצור איחוד בין נורווגיה לבין שוודיה, בהתאם לתנאי הסכם קיל ולשוב לדנמרק, הוא השיב שכמלך חוקתי, הוא לא יכול לעשות דבר ללא ההסכמה של הפרלמנט, שלא יוכל להתכנס עד שיופסקו מעשי האיבה מצידה של שוודיה.

שוודיה סירבה לתנאיו של כריסטיאן ובמערכה צבאית קצרה, הובס הצבא הנורווגי על ידי כוחותיו של נסיך הכתר השוודי קרל יוהאן. המערכה הקצרה הסתיימה בחתימתה של אמנת מוס ב-14 באוגוסט 1814. על פי תנאי מסמך זה, העביר המלך כריסטיאן פרדריק את סמכויותיו אל הפרלמנט הנורווגי ואז התפטר מתפקידו ושב לדנמרק. לאחר מכן אישר הפרלמנט את התיקונים הנחוצים בחוקה כדי לאפשר איחוד פרסונלי עם שוודיה וב-4 בנובמבר נבחר קרל השלושה עשר, מלך שוודיה כמלך החדש של נורווגיה.

השיבה לדנמרק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 במאי 1815, לאחר שובו לדנמרק, נשא כריסטיאן לאישה את רעייתו השנייה, קרולינה אמליה, נסיכת שלזוויג הולשטיין-זונדרבורג-אוגוסטנבורג, בתה של לואיזה אוגוסטה, נסיכת דנמרק, אחותו היחידה של פרדריק השישי, מלך דנמרק.

השניים היו חשוכי ילדים וחיו בהתבודדות יחסית כמנהיגים של החברה לספרות ולמדע של קופנהגן עד עלייתו של כריסטיאן לכס המלכות הדני. השקפותיו הדמוקרטיות של כריסטיאן הפכו אותו לאישיות בלתי רצויה בחצרות בתי המלוכה האירופאים, כולל זה של דנמרק. רק ב-1831 העניק המלך פרדריק השישי לכריסטיאן מושב במועצת הממלכה.

מלך דנמרק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 בדצמבר 1839 עלה כריסטיאן לכס המלכות הדני ככריסטיאן השמיני. למפלגה הליברלית היו תקוות ל"מעניק החוקות", אך הוא אכזב את מעריציו כאשר דחה בהתמדה כל מיזם ליברלי. רפורמות מנהליות היו היחידות שאותן הוא יכול היה להבטיח. בגישתו כלפי אי השקט הלאומי בדוכסויות של שלזוויג והולשטיין הוא נראה לעיתים קרובות הססן ולא שלם עם עצמו, מה שגרם לפגיעה במעמדו שם. רק ב-1846 הוא העניק את תמיכתו לרעיון ששלזוויג תהפוך להיות טריטוריה דנית.

כמה היסטוריונים וביוגרפים מאמינים בכל אופן, שכריסטיאן היה מעניק לדנמרק חוקה חופשית אם היה מאריך ימים ומילותיו האחרונות שתועדו היו "לא עשיתי זאת" (בדנית: Jeg nåede det ikke).

כריסטיאן המשיך כמו קודמו להיות פטרון של האסטרונומיה, העניק מדליות זהב לרגל גילויים של כוכבי שביט על ידי טלסקופ ותמך כספית בהיינריך כריסטיאן שומאכר בהוצאה לאור של כתב העת המדעי Astronomische Nachrichten.

בראותו שבנו החוקי היחידי, מי שלימים ימלוך כפרדריק השביעי, לא מסוגל להעמיד יורשים, החל כריסטיאן לדאוג לסידורים להבטחת סדר הירושה הדני. כתוצאה מכך נבחר מי שלימים ימלוך ככריסטיאן התשיעי כיורש העצר, בחירה שהייתה לרשמית עם חקיקת חוק חדש ב-31 ביולי 1853 לאחר שנחתם הסכם בינלאומי בלונדון.

כריסטיאן השמיני מת מאלח דם ב-1848 בארמון אמיליאנבורג ונטמן בקתדרלת רוסקילדה. בנוסף לבנו היחיד, פרדריק השביעי, מלך דנמרק, היו לו עשרה ילדים מחוץ לנישואים, שהוא הקפיד לדאוג לעתידם.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטיאן השישי, מלך דנמרק
 
סופיה מגדלנה מברנדנבורג-קולמבך
 
פרדיננד אלברכט השני, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל
 
אנטוניטה, דוכסית בראונשווייג-וולפנביטל
 
כריסטיאן לודוויג השני, דוכס מקלנבורג-שוורין
 
גוסטבה קרולינה, דוכסית מקלנבורג-שטרליץ
 
פרנץ יוזיאס, דוכס סקסוניה-קובורג-זאלפלד
 
אנה סופיה משוורצבורג-רודולשטדט
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרדריק החמישי, מלך דנמרק
 
 
 
 
 
יוליאנה מריה מבראונשווייג-וולפנביטל
 
 
 
 
 
לודוויג, דוכס מקלנבורג-שוורין
 
 
 
 
 
שרלוטה סופיה, נסיכת סקסוניה-קובורג-זאלפלד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרדריק, נסיך הכתר של דנמרק ונורווגיה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סופיה פרדריקה, דוכסית מקלנבורג-שוורין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כריסטיאן השמיני, מלך דנמרק


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]