לדלג לתוכן

לואיס גרביטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
לואיס גרביטו
Alfredo Garavito
לואיס גרביטו בתמונת מעצר, 1999
לואיס גרביטו בתמונת מעצר, 1999
לידה 25 בינואר 1957
Génova, קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 באוקטובר 2023 (בגיל 66)
ואיידופר, קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1992 – 2 במרץ 1999 (כ־7 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לואיס אלפרדו גרביטו קוביליוסספרדית: Luis Alfredo Garavito Cubillos; היה מוכר גם בכינויים "המפלצת" (La Bestia) ו"גופי" (Tribilín); 25 בינואר 195712 באוקטובר 2023) היה אנס, פדופיל ורוצח סדרתי קולומביאני[1].

גרביטו הודה בשנת 1999 באינוסם וברציחתם של לא פחות מ-147 ילדים צעירים, כולם בנים. מספר קורבנותיו, המתבסס על פי שרטוטי גולגולות ששרטט בבית הכלא, עלול למעשה להיות יותר מ-300. המספר הידוע של קורבנותיו הוא 147 קולומביאניים ו-46 אקוודוריים, שביחד הם 193 קורבנות, והוא נחשב לרוצח הפורה ביותר בעולם.

לאחר שנתפס, נידון גרביטו לעונש המרבי על פי חוקי קולומביה – 30 שנות מאסר בפועל. בהמשך קוצר עונשו בשמונה שנים, ובנוסף חתם על עסקה לפיה יקוצר עונשו אם ישתף פעולה בעתיד עם הרשויות, או בשל התנהגות טובה. מאז מאסרו, אושר במדינה חוק המעלה את העונש המרבי ל-60 שנות מאסר בפועל.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואיס אלפרדו גרביטו נולד ב-25 בינואר 1957 בחנובה שבקולומביה, הבכור מבין שבעה בנים. בעדותו טען גרביטו כי אביו התעלל בו פיזית ומינית.

קורבנותיו של גרביטו היו ילדי איכרים, ילדים עניים או, בשפה פשוטה, "ילדי רחוב", בין הגילאים 8–16. גרביטו פנה אליהם ברחובות ובגני המשחקים והציע להם מתנות או סכומי כסף קטנים[2]. מן העולה בתיאורי התביעה ועדותו שלו, כאשר היה רוכש את אמונם, היה לוקח את הילדים להליכה וכאשר אלה התעייפו, היה מנצל את חולשתם, אונס אותם, חותך את צווארם ומבתר את גופותיהם. על מרבית הגופות נמצאו סימני עינויים. גרביטו נתפס ב-22 באפריל 1999 והודה ברציחתם של 138 ילדים. גם לאחר הודאה זו, החקירות נגדו המשיכו, בחשד שרצח 172 ילדים נוספים.

גרביטו נמצא אשם ברציחתם של 138 ילדים ונשפט ל-1852 שנות מאסר ועוד תשעה ימים, ואולם בפועל מאסרו הועמד על 40 שנות מאסר, שכן זוהי התקופה המרבית בה ניתן להחזיק אדם במאסר לפי חוקי המדינה. בנוסף, מאחר שסייע לרשויות במציאת הגופות, קוצר עונשו ל-22 שנות מאסר בפועל בלבד[3].

תגובות הציבור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז החל לרצות את מאסרו, רבים בקולומביה הביעו מחאה נגד הרשויות והביעו חששם מהיום בו ישוחרר. הם קראו לגזור עליו מאסר עולם ללא אפשרות לשחרור - או עונש מוות, אולם שני אלה אינם קיימים בחוק הקולומביאני. בשנת 2006 ראיין אותו בתאו שדרן חדשות מקומי. הוא ציין כי גרביטו ניסה להמעיט מחומרת מעשיו, וכן ציין בכתבתו את תנאי המאסר המקלים של גרביטו שכללו אמבטיה, טלוויזיה בכבלים וכן גישה לאינטרנט מעת לעת. גרביטו הביע באותו ראיון את רצונו לפתח קריירה פוליטית לכשישתחרר, וטען שבמסגרתה הוא מתכוון לעזור לילדים שנוצלו מינית. השדרן ציין את האפשרות שגרביטו ישתחרר שלוש שנים מאוחר יותר. בעקבות הראיון והידיעה על אפשרות לשחרורו בשנת 2009, ביקורת ציבורית עלתה לראש סדר היום, ושופטי בית המשפט העליון של קולומביה החליטו שלא לקצר את עונשו של גרביטו, על אף הסיוע שהגיש לרשויות במציאת הגופות. כמו כן, תנאי מאסרו הוקשחו ועונשו הוחזר לתקופה המקורית שלו, 40 שנה. זאת, בניסיון לשבור את רוחו ולגרום לו להודות ביתר מקרי הרצח שלטענת התביעה ביצע, ושהחקירות בעניינן טרם הסתיימו.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Facebook, Twitter, Show more sharing options, Facebook, Twitter, Colombian Held in Deaths of 140 Children, Los Angeles Times, ‏30 באוקטובר 1999 (באנגלית)
  2. ^ BBC News | Americas | Colombian child killer confesses, news.bbc.co.uk
  3. ^ Mark Benecke, Murderous methods : Using forensic science to solve lethal crimes, New York: Columbia University Press, 2005, ISBN 0-231-13118-6