לוטה לזרשטיין
 | |
| לידה |
28 בנובמבר 1898 Pasłęk, פרוסיה המזרחית  |
|---|---|
| פטירה |
21 בינואר 1993 (בגיל 94) קאלמאר, שוודיה |
| מקום קבורה | כנסיית רפלינגה (Räpplinge), אלנד, שוודיה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת פרידריך וילהלם, ברלין האקדמיה לאמנויות בברלין (אנ') |
| תחום יצירה | ציור, ציור דיוקנאות |
| זרם באמנות | אובייקטיביות חדשה (אנ') (גר') |
| הושפעה על ידי | ליאו פון קניג, אריך וולפספלד (גר') |
| בן זוג |
Svein Marcus (1938–1940) Pablo Vidor (1919?–1924) |
  | |
_Lotte_Laserstein.jpg)
לוטה לזרשטיין (Lotte Ida Laserstein; 28 בנובמבר 1898, Pasłęk, פרוסיה המזרחית (בפולין מאז 1946) – 21 בינואר 1993, קאלמאר, שוודיה) הייתה ציירת יהודיה-גרמניה, שאחרי 1937 התאזרחה בשוודיה.
קורות חייה ויצירותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוטה לזרשטיין נולדה למשפחה יהודית. אביה הוגו לזרשטיין היה רוקח, ואמהּ מֶטָה בירנבאום הייתה פסנתרנית ומורה לנגינה. אביה נפטר ב-1902 כשהייתה בת ארבע שנים, והמשפחה עקרה לדנציג, שבה למדה לוטה בבית הספר לציור שניהלה דודתה. ב-1912 עברו לברלין. מ-1918 למדה פילוסופיה ותולדות האמנות באוניברסיטת פרידריך וילהלם בברלין והמשיכה להשתלם במלאכת הציור, בין היתר אצל ליאו פון קניג. בשנים 1921–1927 למדה באקדמיה לאמנויות בברלין (אנ'), שאליה התקבלו באותה תקופה נשים ספורות, ושם הייתה תלמידתו של האמן היהודי-גרמני אריך וולפספלד (גר'). לאור יכולותיה והישגיה עוטרה ב-1925 במדליית זהב של האקדמיה. ב-1927 סיימה את חוק לימודיה והייתה האישה הראשונה שקיבלה תואר ממוסד זה, ובכך קנתה לעצמה שם. היא פתחה סטודיו בברלין, שבו גם נתנה שיעורי פרטיים בציור. ב-1929 התקבלה לאגודת האמניות של ברלין (אנ'), וב-1931 התקיימת בגלריית Gurlitt תערוכת יחיד שלה שזכתה בביקורות משבחות.
עבודותיה של לזרשטיין בתקופה שמ-1927 עד 1933 נחשבות למשובחות ביותר שלה, אף שבמשך חייה המשיכה ויצרה הרבה. היא התייחדה בציורי דיוקנאות, בהם כאלה של נשים שהתאימו לדימוי "האישה החדשה" שצמחה בתקופת ויימאר, כאשר נשים זכו לעצמאות גוברת, קיבלו זכות הצבעה בבחירות, השתלבו בעבודות שנחשבו לגבריות ואף אימצו לעצמן מראה מודרני, גברי או אנדרוגיני. כך תיארה גם את עצמה בכמה מציוריה, וכך נראתה חברתה, הציירת והצלמת גרטרוד "טראוּטֶה" רוז (Gertrud "Traute" Rose), ששימשה כמודל בציורים רבים של לזרשטיין.
אחרי עליית הנאצים לשלטון ב-1933 נאסר על לזרשטיין להציג את עבודותיה בשל יהדותה, והיא סולקה מאגודת האמניות של ברלין. ב-1935 סגרו את הסטודיו הפרטי שלה, ואת החומרים הנחוצים לעבודתה רכשה באמצעות ידידים. עם זאת הותר לה לשמש כמורה בבית ספר יהודי פרטי. בדצמבר 1937, לרגל תערוכה ב-Galerie Moderne בסטוקהולם, שבה הוצגו ציורים שלה, הצליחה לצאת לשוודיה והשתקעה בה.[2] לפרנסתה לימדה ציור והועסקה בציור דיוקנאות. את אזרחותה השוודית השיגה באמצעות נישואין למראית עין. לזרשטיין לא הצליחה לחלץ מגרמניה את אימהּ, שנספתה במחנה ראוונסבריק ב-1943. אחותה קתה ששרדה בברלין סבלה מטראומה נפשית עד סוף ימיה. רוב יצירותיה של לזרשטיין שנשארו בגרמניה הוברחו משם לשוודיה בידי חברתה טראוטה רוז, וכך ניצלו מגורלן של יצירות ה"האמנות המנוונת". אחרי המלחמה המשיכה את חייה בשוודיה, וב-1954 עברה לעיירה קאלמאר. ב-1964 התקבלה לאקדמיה השוודית לאמנויות (אנ').
לזרשטיין זכתה להכרה אמנותית בינלאומית בחלוף שנים רבות. בסתיו 1985 נכללו עבודות שלה בתערוכת "אמנות גרמנית במאה ה-20" שהוצגה באקדמיה המלכותית לאמנויות בלונדון. התערוכה המשיכה את דרכה באביב 1986 לגלריה העירונית של שטוטגרט (אנ'). תערוכה נודדת מיצירות אמנים שהיגרו מגרמניה הנאצית, ולזרשטיין בכללם, הוצגה במקביל בלונדון ובברלין. באותה שנה הציגה גלריית הייוורד (אנ') בלונדון אמנים מסקנדינביה, ולזרשטיין בתוכם, תחת הכותרת "חלומות ליל קיץ". תערוכת יחיד של עבודותיה הוצגה ב-1987 במשותף על ידי שתי הגלריות הלונדוניות Agnews ו-The Belgrave, ובפתיחתהּ נכחו שתי החברות הקשישות, לזרשטיין וטראוטה רוז. מאז הופיעו עבודותיה בתערוכות שונות. ב-2015–2016 התקיימה במוזיאון ישראל התערוכה "לילה יורד על ברלין",[3] והציור של לזרשטיין מ-1930, "ערב מעל פוטסדאם", מילא בה מקום בולט.
לוטה לזרשטיין נתפסת כדמות חשובה בפריצת הדרך של נשים לעולם האמנות במאה ה-20. את השכחתה למשך שנים ארוכות מייחסים לסגנון ציוריה הכמו-ריאליסטי, שלא תאם את הזרמים שבהם התמקד עולם האמנות בדורהּ, אף כי הוגדרה כשייכת לתנועת "האובייקטיביות החדשה" (Neue Sachlichkeit) (אנ') של תקופת ויימאר קצרת הימים. בציוריה מתקופת ברלין של נשים משוחררות וקוסמופוליטיות תפסה את רוח התקופה, וחלקם נוגע בשיח הנוכחי בדבר זהות מגדרית.
לוטה לזרשטיין עדיין ציירה בגיל 92. היא נפטרה בקאלמאר ב-1993 ונקברה בחצר כנסיית רפלינגה (שו') שבאי אלנד.[4]
ברלין זכרה אותה. שלט לזכרהּ נקבע על קיר הבית שבו התגוררה, ורחוב נקרא על שמהּ בשכונה שבו היה הסטודיו שלה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוטה לזרשטיין - יצירותיה, סרטון באתר יוטיוב
סרט תעודה על חייה של לוטה לזרשטיין, סרטון באתר יוטיוב דובר גרמנית, הכתוביות באנגלית
לוטה לזרשטיין - 132 מציוריה, סרטון באתר יוטיוב
- "לוטה לזרשטיין, ערב מעל פוטסדאם, 1930", הרצאה במכון ליאו בק, 2015 (בעברית)
- אבנר שפירא, "האמניות שהיטלר החרים מגיעות לירושלים", הארץ, 24.10.15
- "לוטה מטה אידה לזרשטיין", לקסיקון הביוגרפיות של נשים שוודיות,[5] 20 בינואר 2021 (באנגלית)
- Rüdiger Graf, "Anticipating the Future in the Present: ‘New Women’ and Other Beings of the Future in Weimar Germany", Central European History 42, no. 4 (2009), pp. 647–673
- Catherine Hickley, "WWII Nearly Ended Her Career, Now a Jewish Painter Earns Late Recognition", Art & Object, 10.6.2019
- P. L. Henderson, "Lotte Laserstein: the German realist who challenged expectations", ArtUK, 15.2.2021
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Abend über Potsdam"; תצלום מאת Wanda von Debschitz-Kunowski
- ^ ממרץ עד אוקטובר 2023 מוצגת בסניף מלמה של הגלריה הזו תערוכה מציוריה בשם "חיים חצויים"; התערוכה תוצג בסניף הגלריה בסטוקהולם החל מנובמבר 2023
- ^ יצירות נבחרות מהגלריה הלאומית הגרמנית
- ^ מקום קבורתה
- ^ Svenskt kvinnobiografiskt lexikon