לומברדיה הגדולה
לומברדיה הגדולה או לנגוברדיה הגדולה (בלטינית: Langobardia maior) היה בתחילת ימי הביניים שם השטח בשליטה לומברדית בצפון איטליה, במישור הפדני ובטוסקנה. היו כלולים בו לומברדיה עצמה, הדוכסויות פריולי וטרנטו וכן טוסקנה שגבלה מדרום עם נחלת פטרוס הקדוש. עיר הבירה הייתה העיר פאביה. אחרי כיבוש ממלכת לומברדיה על ידי קרל הגדול בשנת 774 סופחה לומברדיה הגדולה לאימפריה הקרולינגית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 568 בהגיעם לפריולי, כבשו הלומברדים מידי הביזנטים את רוב השטח מדרום להרי האלפים, אולם בהתחלה הייתה אחיזתם בלתי אחידה. השטחים בשליטתם חולקו במושגי התקופה לשתי ישויות עיקריות:"לומברדיה הגדולה", בין האלפים לטוסקנה של היום, ו"לומברדיה הקטנה" שכללה את השטחים הדרומיים. בין שתי ישויות אלה עבר הפרוזדור הביזנטי שחיבר את האקסרכיה של רוונה עם רומא, דרך אורבייטו, קיוזי ופרוג'ה.
לומברדיה הגדולה הייתה מחולקת לדוכסויות ולנחלות מלכותיות בהנהגת גסטלדים. הדוכסות הלומברדית הראשונה, פריולי, הוקמה על ידי אלבוין ב-569. בעקבותיה קמו בשנים 569–572 דוכסויות של ערים כבושות נוספות: צ'נדה, ויצ'נצה, ורונה, טרנטו, ברגמו, סן ג'וליו, פאביה, טורינו, אסטי, לוקה (טוסקיה). בשנים 574–584 שלטו הדוכסים הלומברדים שליטה בלתי מעורערת ושמרו על אוטונומיה רבה כלפי השלטון המרכזי של המלכים הלומברדים.
במאה השביעית בתוך לומברדיה הגדולה התהוו שלושה אזורים נפרדים:נאוסטריה במערב, אוסטריה במזרח וטוסקנה בדרום. אחרי נפילת הממלכה הלומברדית עברה השליטה בלומברדיה הגדולה לידי הפרנקים, אולם המבנה המדיני-מנהלי נשאר במקומו, כשהדוכסים הלומברדים הוחלפו על ידי רוזנים פרנקים.
