מוזיאון התקשורת ברלין

מוזיאון התקשורת ברלין
Museum für Kommunikation Berlin
מידע כללי
סוג	מוזיאון
מיקום	ברלין
מדינה	גרמניה
מייסדים	היינריך פון שטפן
מפעיל	Post and Telecommunications Museum Foundation
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1872
תאריך פתיחה רשמי	1872
קואורדינטות	52°30′35″N 13°23′13″E / 52.5097°N 13.3869°E
	www.mfk-berlin.de
	(למפת ברלין רגילה) מוזיאון התקשורת ברלין

מוזיאון התקשורת ברלין (בגרמנית: Museum für Kommunikation Berlin) ממוקם ברובע מיטה בברלין, בבניין ששימש כמוזיאון הדואר של הקיסרות הגרמנית, ברחוב לייפציגר 16. הבניין נבנה ב-1871 והוא מבנה מוגן מאז 1977.^[1]

הבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון הדואר הקיסרי (Reichspostmuseum)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון הדואר הקיסרי, קודמו של המוזיאון הנוכחי, נוסד ב-1872 על ידי היינריך פון שטפן, מנהל הדואר של הקיסרות הגרמנית. מוזיאון זה היה אחד המוזיאונים הראשונים לתולדות הטכנולוגיה בעולם והציג את התפתחות התחבורה והטכנולוגיה בהיסטוריה של העמים ועד לזמן העדכני בו נבנה המוזיאון.

הבניין נבנה בין השנים 1871–1874, בתחילה כסניף דואר כללי וב-1919 שימש כמשרד הדואר הגרמני (Reichspostministerium). אדריכל הבניין קרל שוואטלו, היה אחראי לתכנונם של מבנים רבים עבור סניפי הדואר הקיסרי. ביום הפתיחה של הבניין בדברי הערכה של הקיסר וילהלם הראשון אמר על הבניין "טוב! סגנון טהור ופשוט ראוי!".^[2]

בשנים 1893–1897 הורחב הבניין על פי תוכניות של האדריכלים ארנסט הייק, והפך למוזיאון הרייכספוסט.

מאז 1895 יש פסל בגובה של כמעט שישה מטרים של ארנסט וונק על הגג מעל הכניסה הראשית – ענקים מקיפים את הגלובוס, אלגוריה לחשיבות הגלובלית של הדואר והטלקומוניקציה. ברלין נודע, גם בשם ההומוריסטי כפוסט קולוסאום או קרקס סטפן (על שם מנהל הדואר הכללי).

המוזיאון נסגר במהלך שתי מלחמות העולם. עקב התקפות האוויר של בעלות הברית משנת 1943 ולחימה אינטנסיבית מבית לבית במהלך הקרב על ברלין באפריל 1945, לבניין נגרמו נזקים קשים במהלך מלחמת העולם השנייה, ולאחר תום המלחמה נותרו רק הקירות החיצוניים שלן.

מוזיאון הדואר של גרמניה המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום המלחמה שרידי הבניין היו בתחום הגזרה הסובייטית של ברלין, בשטחה של מזרח ברלין. בעקבות פתיחת מוזיאונים לתקשורת בגרמניה המערבית - החלו עבודות להפיכת הבניין למוזיאון ברחוב לייפציגר ביוזמת גרמניה המזרחית. בתחילה הציגו במקום תערוכת בולים בשטח מצומצם. באפריל 1960 נפתח מחדש מוזיאון הדואר עם תערוכת קבע על התפתחות הדואר והטלקומוניקציה, תולדות מערכת הדואר, טלגרפיה וטלפוניה וכן רדיו וטלוויזיה. אזור התערוכה הורחב בשנים הבאות. ב-1964 נפתחה תערוכת בולים קבועה בקומה הראשונה של הבניין. לקראת יום השנה ה-750 לברלין ב-1987, החליט הפוליטביורו של הוועד המרכזי של ה-SED ב-1981 לבנות מחדש לחלוטין את הבניין של ה-Reichspostmuseum הישן ולפתוח אותו מחדש כמוזיאון הדואר של גרמניה המזרחית. עם זאת, העבודה על פי תוכניות של האדריכל קלאוס ניברגאל התעכבה, ובשנת 1987 היה פנוי רק חלק מחלל התצוגה המתוכנן. שאר עבודות הבנייה הסתיימו רק ב-1990, לאחר נפילת חומת ברלין, עם שחזור האטריום.

האוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוסף הנרחב של ה-Reichspostmuseum כלל מכשירים ודגמים המשמשים בדואר ובטלגרפיה, אך תמונות ומוצגים אחרים הקשורים לספרות, תקשורת ותחבורה. האוסף במשך הזמן לאוסף נרחב ובעל ערך רב. המוזיאון לא רק הציג חפצים היסטוריים, אלא גם הציג את הטכנולוגיות החדשות שפותחו כמו דואר אוויר, רדיו, וידאו טלגרפיה וטלוויזיה.

במהלך מלחמת העולם השנייה הושמד האוסף. רבים מהמוצגים שנותרו לא שרדו את המלחמה. רוב המוצגים החשובים ביותר של האוסף הועברו לטירת ולטרסהאוזן בבוואריה. לאחר תום המלחמה סירב הממשל הצבאי האמריקני האחראי למסור אותם לרשויות הדואר של אזור הכיבוש הסובייטי, שבשטחם שכן מוזיאון ברלין, ובשנת 1947 ההועברו המוצגים לידי רשיות הדואר של גרמניה המערבית. מכאן התפתח מוזיאון ה-Bundespostmuseum, שנפתח בפרנקפורט אם מיין ב-1958. כאמצעי זהירות, העותקים היקרים ביותר של אוסף הבולים הובאו לאייסלבן, כיום סקסוניה-אנהלט, לפני תום המלחמה. בכאוס שלאחר המלחמה נשדדו האחזקות והחלקים היקרים ביותר נעלמו. רק לאחר איחוד גרמניה ב-1990 הוחזרו הבולים לארכיון הבולאות.