מושבת האמנים של קצ'קמט
מידע כללי | |
---|---|
סוג | כפר אמנים |
מיקום | קצ'קמט |
מדינה | הונגריה |
מייסדים | בלה איוואני-גרינוולד |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | ?–1909 |
תאריך פתיחה רשמי | 1909 |
קואורדינטות | 46°53′58″N 19°43′36″E / 46.8995°N 19.7266°E |
מושבת האמנים של קצ'קמט (בהונגרית: Kecskeméti művésztelep) ממוקמת בפאתי העיר קצ'קמט, במיקרטווארוש (Műkertváros), במרכז הונגריה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד 1920[עריכת קוד מקור | עריכה]
מושבת האמנים של קצ'קמט נוסדה בשנת 1909. ראש העיר, אלק קדה, בנה וילה עם שמונה אולמות סטודיו לאמנים בתוך המבנה, שתוכנן על ידי האדריכלים בלה יאנסקי וטיבור סיבשי למטרת הקמה של מושבת אמנים. המנהל הראשון של מושבת האמנים היה בלה איוואני-גרינוואלד, שהביא איתו ציירים בסגנונות הניאו (כמו נאו-קלאסיציזם וכדומה) מצוינים ממושבת האמנים של באיה מארה, שרצו לעקוב אחר מגמות האמנות המודרנית, כגון האימפרסיוניזם והפוסט - אימפרסיוניזם.
אחרי 1920[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העולם הראשונה הפכה מושבת האמנים למגורים המוניים, ורק בשנת 1920 חזרה שוב ליעודה המקורי, והעיר העבירה שתי וילות לאוניברסיטה לאמנויות יפות של בודפשט למטרה זו.
אימרה רווס לקח על עצמו את ניהול האתר מידי בלה איוואני גרינוולד. משנת 1957 תפקדה מושבת האמנים כבית הארחה. שיפוץ נערך בשנת 1982, וכיום מתגוררים ויוצרים בה גם אמנים וסופרים.
יוצרים במושבת האמנים (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רז'ה באלינט (צייר)
- שאנדור ברודי
- אימרה צ'קאס חבר מייסד
- דז'ה ציגאני
- אנדור ארש (מקודם:ארבשטיין)
- אלק פאלוש חבר מייסד
- גזה פראגו (מקודם:פרנקפורטר) חבר מייסד
- ליפוט הרמן חבר מייסד
- דיולה הינץ
- בלה איוואני-גרינוואלד המנהל הראשון
- בלה יאנסקי חבר מייסד
- ז'יגמונד קישפלודי-שטרובל
- אגממנון מקריס
- פרנץ אודאי חבר מייסד
- טיבור פויה חבר מייסד
- וילמוש פרלרוט-צ'אבה
- אימרה רווס המנהל השני
- ארפאד סנש
- ארנה ספ (סופר)
- טיבור סיבשי חבר מייסד
- בלה אואיץ
- מרגיט גראבר
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לקסיקון אמנות. לאסלו איבֶּר. כרך 1 בודפשט : 1935 מושבת האמנים של קצ'קמט
- לקסיקון אמנות. כרך 2 בודפשט : 1966. מושבת האמנים של קצ'קמט
- פרנץ שומוריאי : קצ'קמט. בודפשט, פנורמה, 2007. מושבת האמנים של קצ'קמט מסת"ב 9789632439334
- אימרה נאג': הערות. בוקרשט, הוצאת קריטיון, 1979.