מקורות הירדן – הבדלי גרסאות
מ עיצוב |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Shabaa-farms2.png|שמאל|ממוזער|250px|מפת אזור מקורות הירדן בה מסומנים הנחלים היוצרים את [[נהר הירדן]]]] |
[[תמונה:Shabaa-farms2.png|שמאל|ממוזער|250px|מפת אזור מקורות הירדן בה מסומנים הנחלים היוצרים את [[נהר הירדן]]]] |
||
[[תמונה:Israel_-_Banias_waterfalls_001.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נחל חרמון (הבניאס), אחד ממקורות הירדן]] |
[[תמונה:Israel_-_Banias_waterfalls_001.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נחל חרמון (הבניאס), אחד ממקורות הירדן]] |
||
==כללי== |
|||
⚫ | |||
'''מקורות הירדן''' הוא ביטוי המתייחס על פי רוב לשלושה נחלים איתנים: [[נחל שניר]] (בערבית: "חָצְבַאנִי"), [[נחל חרמון]] (בערבית "בָּנְיִאס"), [[נחל דן]] (בערבית אֶל־לִידַאנִי) הנובעים בחלקו הצפוני של [[עמק החולה]] וזורמים בו, עד איחודם ל[[נהר הירדן]] סמוך לישוב [[שדה נחמיה]] ומהווים את מקורות המים העיקריים שלו. |
|||
⚫ | למים הזורמים בנהר הירדן מקורות נוספים, בולטים פחות, המצויים אף הם בעמק החולה: [[נחל עיון|נחל עִיּוֹן]] (בערבית דרדרה, בּוּרֵעִ'ית או ח'רר), אולם ערוצו המקורי של נחל זה התנקז ישירות אל [[עמק החולה#ביצת החולה|ביצת החולה]] בנפרד משאר שלושת הנחלים ולכן הוא [[נחל|יובל]] של הירדן ולא אחד ממקורותיו. השליטה על מקורות הירדן עמדה במרכז [[המלחמה על המים]] בין ישראל לשכנותיה ונמצאת עד עצם היום הזה כמוקד מחלוקת. |
||
==היסטוריה== |
|||
⚫ | אזור מקורות הירדן עבר |
||
===במאה העשרים=== |
|||
⚫ | אזור מקורות הירדן עבר מספר שינויים מדיניים במהלך [[המאה העשרים]]: בראשית המאה העשרים היה האזור שטח פנימי בתחומי [[האימפריה העות'מאנית]]; לאחר נפילת האימפריה העות'מנית היה האזור לתחום־גבול בין שתי מדינות־חסות: [[המנדט הבריטי על ארץ ישראל]] והמנדט הצרפתי על סוריה; עם תום המנדט הבריטי בארץ ישראל, חולק בין שלוש מדינות עצמאיות: [[ישראל]], [[סוריה]] ו[[לבנון]]. רצונה של [[האימפריה הבריטית|בריטניה]] לכלול כמה שיותר ממקורות המים של [[ארץ ישראל]] בתחומי המנדט שלה יצרה את כך את האיזור הידוע כיום כ"[[אצבע הגליל]]". |
||
עם הקמת מדינת ישראל עבר האזור פיתוח מואץ בדמות הקמת ישובים חדשים ומרכזי תעשייה וחקלאות אשר השפיעו על איכות המים הזורמים במקורות הירדן כמו גם על כמותם ותוואי זרימתם. |
|||
==גאוגרפיה== |
|||
מי מקורות הירדן מועברים כיום דרומה אל כל חלקי ישראל באמצעות [[המוביל הארצי]], והם מהווים חלק נכבד מכלל המים של מדינת ישראל. בראשית המאה העשרים היה השימוש במי מקורות הירדן זעום. מאז גבר ניצול המים בהדרגה, עד שהגיע לשיעור של קרוב ל־100%, ואילו היו עוד מים היו משתמשים גם בהם. |
|||
מקורות הירדן נבדלים זה מזה בתכונות הגאוגרפיות השונות כגון מהלך, [[ספיקה]] וצומח. מבחינת ספיקה - מי נחל דן מהווים מחצית ממי הירדן, מי נחל שניר – שישית, מי נחל חרמון – שישית ומי נחל עיון - שישית. גם מבחינת יציבות הספיקה עולה הדן על המקורות האחרים כפי שניתן לראות בטבלה הבא: |
|||
מקורות הירדן שונים זה מזה באופיים, במהלכם, במקצב שפיעתם, ואפילו בנוף הצומח שלהם. מבחינה הידרולוגית נותן הדן חצי ממי הירדן, החצבני – שישית, הבניאס – עוד שישית ועיון גם עוד שישית. גם מבחינת היציבות והאמינות עולה הדן על שלושת המקורות האחרים במידה רבה. הטבלה הבאה תדגים זאת: |
|||
{| border="1" cellpadding="2" cellspacing="0" |
{| border="1" cellpadding="2" cellspacing="0" |
||
|- bgcolor="#99cccc" |
|- bgcolor="#99cccc" |
||
שורה 40: | שורה 44: | ||
הערות לטבלה: |
הערות לטבלה: |
||
* אגן־הניקוז העילי של נחל דן מעל תחנת המדידה היה 24 קמ"ר, |
*שטח אגן־הניקוז העילי (המקורי) של נחל דן מעל תחנת המדידה היה כ-24 קמ"ר, בראשית שנות ה־70 הוטו המים מתחום זה אל החצבני באמצעות תעלת נוּחֵיילה ובכל צומצם שטחו האפקטיבי של אגן הניקוז. |
||
* |
* המדידות בנחל שניר נערכה תחילה ליד כביש המצודות (כביש מספר 99), מאוחר יותר הועברה תחנת המדידה אל מעלֶה־הנחל, לפני שנכנסים אליו מי תעלת נוחיילה ומימיהם של שני הפלגים המערביים של הדן ("פלדי צפוני" ו"פלדי דרומי"). חלק גדול מן המים הזורמים בשניר בקיץ מקורם בשני פלגים אלה. |
||
* מי הדן נמדדים ליד מגרש החניה של השמורה. במקום זה נכללים במדידה גם חלק ממי עין לֶשֶׁם. לעומת זאת לא נכללים במדידה זו המים המוזרמים עוד קודם בצינורות למפעל הדן המזרחי ולישובים דן, דפנה ושאר־ישוב, וחלק אחר ממי עין לשם (המוזרמים בתעלה העוברת מאחורי בית־אוסישקין). |
* מי הדן נמדדים ליד מגרש החניה של השמורה. במקום זה נכללים במדידה גם חלק ממי עין לֶשֶׁם. לעומת זאת לא נכללים במדידה זו המים המוזרמים עוד קודם בצינורות למפעל הדן המזרחי ולישובים דן, דפנה ושאר־ישוב, וחלק אחר ממי עין לשם (המוזרמים בתעלה העוברת מאחורי בית־אוסישקין). |
||
* בכל יתר הנחלים באזור (עִיּוֹן, גּוֹבְתָה, סַעַר, פֶּרַע) אין זרימת־מים משמעותית בקיץ, |
* בכל יתר הנחלים באזור (עִיּוֹן, גּוֹבְתָה, סַעַר, פֶּרַע) אין זרימת־מים משמעותית בקיץ, למעט תעלת נוחיילה, אשר אף בה כמות המים קטנה למדי בקיץ. |
||
{{תבנית:נחלי הגולן}} |
{{תבנית:נחלי הגולן}} |
גרסה מ־11:29, 7 באוגוסט 2012
כללי
מקורות הירדן הוא ביטוי המתייחס על פי רוב לשלושה נחלים איתנים: נחל שניר (בערבית: "חָצְבַאנִי"), נחל חרמון (בערבית "בָּנְיִאס"), נחל דן (בערבית אֶל־לִידַאנִי) הנובעים בחלקו הצפוני של עמק החולה וזורמים בו, עד איחודם לנהר הירדן סמוך לישוב שדה נחמיה ומהווים את מקורות המים העיקריים שלו. למים הזורמים בנהר הירדן מקורות נוספים, בולטים פחות, המצויים אף הם בעמק החולה: נחל עִיּוֹן (בערבית דרדרה, בּוּרֵעִ'ית או ח'רר), אולם ערוצו המקורי של נחל זה התנקז ישירות אל ביצת החולה בנפרד משאר שלושת הנחלים ולכן הוא יובל של הירדן ולא אחד ממקורותיו. השליטה על מקורות הירדן עמדה במרכז המלחמה על המים בין ישראל לשכנותיה ונמצאת עד עצם היום הזה כמוקד מחלוקת.
היסטוריה
במאה העשרים
אזור מקורות הירדן עבר מספר שינויים מדיניים במהלך המאה העשרים: בראשית המאה העשרים היה האזור שטח פנימי בתחומי האימפריה העות'מאנית; לאחר נפילת האימפריה העות'מנית היה האזור לתחום־גבול בין שתי מדינות־חסות: המנדט הבריטי על ארץ ישראל והמנדט הצרפתי על סוריה; עם תום המנדט הבריטי בארץ ישראל, חולק בין שלוש מדינות עצמאיות: ישראל, סוריה ולבנון. רצונה של בריטניה לכלול כמה שיותר ממקורות המים של ארץ ישראל בתחומי המנדט שלה יצרה את כך את האיזור הידוע כיום כ"אצבע הגליל". עם הקמת מדינת ישראל עבר האזור פיתוח מואץ בדמות הקמת ישובים חדשים ומרכזי תעשייה וחקלאות אשר השפיעו על איכות המים הזורמים במקורות הירדן כמו גם על כמותם ותוואי זרימתם.
גאוגרפיה
מקורות הירדן נבדלים זה מזה בתכונות הגאוגרפיות השונות כגון מהלך, ספיקה וצומח. מבחינת ספיקה - מי נחל דן מהווים מחצית ממי הירדן, מי נחל שניר – שישית, מי נחל חרמון – שישית ומי נחל עיון - שישית. גם מבחינת יציבות הספיקה עולה הדן על המקורות האחרים כפי שניתן לראות בטבלה הבא:
הנתון | נחל דן | נחל חרמון (בניאס) |
נחל שניר (חצבני) |
---|---|---|---|
א. שטח אגן־הניקוז העילי בקמ"ר | 0 | 145 | 623 |
ב. נפח זרימה שנתית ממוצעת במיליוני מ"ק | 250 | 120 | 135 |
ג. נפח זרימה שנתית מקסימלית במיליוני מ"ק | 328 | 217 | 304 |
ד. נפח זרימה שנתית מינימלית במיליוני מ"ק | 194 | 58 | 47 |
ה. היחס בין ג לבין ד | 1.7 | 3.75 | 6.5 |
ו. ספיקה ממוצעת בחודש השיא באלפי מ"ק לשעה | 34.0 | 26.3 | 35.3 |
ז. ספיקה ממוצעת בחודש השפל באלפי מ"ק לשעה | 24.5 | 5.5 | 4.8 |
ח. היחס בין ו לבין ז | 1.4 | 4.8 | 7.35 |
ט. ספיקת שיא רגעית מדודה במ"ק לשנייה | 17 | 95 | 250 |
י. ספיקת שפל מדודה במ"ק לשנייה | 4.7 | 0.85 | 0.6 |
יא. היחס בין ט לבין י | 3.6 | 112 | 417 |
הערות לטבלה:
- שטח אגן־הניקוז העילי (המקורי) של נחל דן מעל תחנת המדידה היה כ-24 קמ"ר, בראשית שנות ה־70 הוטו המים מתחום זה אל החצבני באמצעות תעלת נוּחֵיילה ובכל צומצם שטחו האפקטיבי של אגן הניקוז.
- המדידות בנחל שניר נערכה תחילה ליד כביש המצודות (כביש מספר 99), מאוחר יותר הועברה תחנת המדידה אל מעלֶה־הנחל, לפני שנכנסים אליו מי תעלת נוחיילה ומימיהם של שני הפלגים המערביים של הדן ("פלדי צפוני" ו"פלדי דרומי"). חלק גדול מן המים הזורמים בשניר בקיץ מקורם בשני פלגים אלה.
- מי הדן נמדדים ליד מגרש החניה של השמורה. במקום זה נכללים במדידה גם חלק ממי עין לֶשֶׁם. לעומת זאת לא נכללים במדידה זו המים המוזרמים עוד קודם בצינורות למפעל הדן המזרחי ולישובים דן, דפנה ושאר־ישוב, וחלק אחר ממי עין לשם (המוזרמים בתעלה העוברת מאחורי בית־אוסישקין).
- בכל יתר הנחלים באזור (עִיּוֹן, גּוֹבְתָה, סַעַר, פֶּרַע) אין זרימת־מים משמעותית בקיץ, למעט תעלת נוחיילה, אשר אף בה כמות המים קטנה למדי בקיץ.
נחלי רמת הגולן | ||
---|---|---|
נחלי איתן | נחל חרמון • נחל סער • ואדי אבו סעיד • נחל שוח • נחל גילבון • נחל משושים • נחל זוויתן • נחל יהודיה • נחל עיט • נחל גמלא • נחל בזלת • נחל דליות • נחל סמך • נחל אל על • ירמוך | |
נחלי אכזב | נחל שיאון • נחל חבושית • נחל ערער • נחל גובתה • נחל סנאים • ואדי אל-חמאם • נחל חזורי • נחל ירדינון • נחל עורבים • נחל פרש • נחל חמדל • נחל נשף • ואדי עין א-תינה • נחל יוסיפון • מסיל אל-ע'נאמה • נחל קצרין • נחל חיוויאי • נחל בתרא • נחל נשרים • נחל שפמנון • נחל כנף • נחל נוב • נחל צלצל • נחל עין גב • נחל מיצר • ואדי ברברה • ואדי סמר • נחל פרע • נחל רוקד |