ירמוך
 | |
| אפיק הירמוך וגשר אל-חמה ההרוס שפוצץ בליל הגשרים | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אורך | 177 ק"מ |
| ספיקה ממוצעת | 14.5 מ"ק לשנייה |
| אגן ניקוז | 7247 קמ"ר |
| מוצא | הר הבשן בסוריה |
| יובלים |
נחל רוקד, נחל עלאן, נחל חריר, נחל בטח, נחל מיצר, נחל שאללה  |
| שפך |
נהר הירדן |
| מדינות באגן הניקוז | סוריה, ירדן, ישראל |
 | |
| מפת רמת הגולן; נהר הירמוך - בגבול הדרומי | |
  | |
הַיַּרְמוּךְ (בערבית: نهر اليرموك) הוא נהר הזורם ממזרח למערב ומהווה גבול טבעי בין הגלעד מדרומו לחורן, לבשן ולגולן מצידו הצפוני. הנהר זורם מבקעת דמשק, ומנקז את שולי החרמון והר הבשן שבסוריה, וכן את הלג'ה, בקעת חורן והנוקרה ומחוז גדור, ונשפך לנהר הירדן בנהריים.
יובליו העיקריים של הירמוך הם נחל רוקד, נחל עלאן ונחל חריר מצד צפון, ונחל שאללה מדרום[1]. יובליו הצפוניים מתחילים בכפר חרפא למרגלות החרמון. יובליו הדרומיים מתחילים מהרי עג'לון מצפון לג'רש ומצפון מזרח לרכס עג'לון והפסגות הגבוהות שלו, ג'בל אום אל דרג' (1,247 מ') תל מרכב ענז (1,096) וג'בל מוניף (1,198 מ').
תוואי הירמוך מהווה גבול בינלאומי בין ירדן לסוריה, ובין ירדן לישראל. כקילומטר מזרחית לשפך נחל רוקד, מהווה הירמוך מפגש בין הגבולות של סוריה, ירדן וישראל, במה שקרוי "משולש הגבולות". התוואי לאורך 33.7 הקילומטרים המערביים של הנהר הוא קו הגבול של ישראל –ירדן, וכולל 19 ק"מ של גבול ארץ ישראל המנדטורית, בין חמת גדר לנהריים.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ייתכן שהשם ירמוך נובע מכך שהנהר יורד מחבל מעכה, יר(ד)מוך – יורד מעכה. בדומה לכך נהר הירדן נקרא כך על שם שיורד מנחלת דן – ירד-דן[דרוש מקור].
הידרוגרפיה וניצול מים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורכו של הירמוך הוא כ־177 ק"מ (מהם 33.7 ק״מ בגבול ישראל ותחומה), ואגן ההיקוות שלו משתרע על פני 7,247 קמ"ר, רובו הגדול בסוריה[2]. במרבית שטחו של אגן ההיקוות יורדים 200–400 מ״מ משקעים בממוצע לשנה, כאשר בשוליו ההרריים הצפוניים, כמותם גבוהה מ־500 מ״מ ועולה עד כ־1,100 מ״מ במורדות המזרחיים והגבוהים ביותר של רכס החרמון. לפיכך, הירמוך הוא נחל איתן וזורם בכל ימות השנה. בנהר זורמים כ־460 מיליון מטר מעוקב מים בשנה בממוצע, כמות הדומה לספיקת הירדן ההררי כיום, אך רוב מי הירמוך נשאבים ממנו ומנוצלים, וספיקתו כיום נמוכה מאוד בהשוואה לספיקתו המקורית[2].
חלקה הגדול של כמות המים בירמוך זורם בשיטפונות החורף[3]. בשפך הירמוך לירדן, נהריים, הוקם בשנת 1930 על ידי פנחס רוטנברג מפעל חשמל ההידרואלקטרי. לצורך איגום המים הוקם סכר נהריים.
בשנת 1938 הוקמה על ידי קיבוץ אשדות יעקב אמת מים להובלת מים שנשאבו מהירמוך אל שדות הקיבוץ. בין השנים 1942–1943 נבנתה אמת מים נוספת להובלת מים מהירמוך להשקיה, במסגרת מפעל המים מכון חמשת הקיבוצים. שני מפעלי מים אלו ננטשו.
כיום רוב מי הנחל ויובליו נאגרים במפעלי מים של סוריה, ומיעוטם במפעלים של ירדן וישראל. ניצול מי הנהר מבוסס על הסכמים בתיווך ארצות הברית. הירדנים היטו מערבית לחמת גדר חלק ממימי הירמוך למנהרה באורך 900 מטר (מהכביש לחמת גדר אפשר להבחין בפתח המנהרה) אל תעלת הע'ור הירדנית, המשקה את בקעת הירדן. סוגיית ניצול מי הירמוך היוותה מוקד לסכסוכים בין ירדן לסוריה. במהלך שנות ה־2000 הוקם סכר אל ווחדה על אפיק הירמוך בגבול ירדן וסוריה.
לפי ההסכמים, ישראל זכאית ל־25 מיליון מטר מעוקב בשנה. מים אלה מוזרמים בצינור לכנרת ופורצים החוצה ב"מזרקות מי הירמוך" בשטח המים מול בית גבריאל. מים אלה משמשים להשקיית אדמות עמק הירדן ועמק בית שאן.
כמות המים הממוצעת בירמוך הישראלי לשנות המדידה 1978–2024 עומדת על 121 מיליון מ״ק לשנה, המהווים רק כרבע מהנפח המקורי[4]. בשנים 2004–2024 (ועד היום) חלה ירידה משמעותית בכמות המים השנתית הממוצעת והיא עומדת על כ־44 מיליון מ״ק או כעשירית מכמות המים המקורית. הספיקה השנתית הגדולה ביותר של הירמוך בתחומי ישראל, 647 מיליון מ״ק, נרשמה בסיכומו של חורף 1991–1992. ספיקות שנתיות של יותר מ־300 מיליון מ״ק נמדדו רק ב־5 עונות בלבד ב־45 השנים האחרונות (עד לשנת 2024)[4].
הספיקה המקסימלית (השיטפונית) הרב שנתית הממוצעת (1978–2024) בירמוך הישראלי היא 124 מ״ק/שנייה. ספיקת שיא של 722.5 מ״ק/שנייה נמדדה ביום ה־5 בפברואר 1992[4]. זאת כתוצאה של משקעים כבדים שירדו ברחבי אגן ההיקוות במשך שבעה ימים, ב־30 בינואר עד ה־5 בפברואר 1992 (200–350 מ״מ בחלקים הצפון־מערביים; למשל במזרח הגולן: 329 מ״מ במרום גולן, 210 מ״מ באלוני הבשן[5]), בנוסף למי הפשרת שלגים, וקרקעות ומאגרים רוויי מים ממילא עוד קודם, בשל חודשי חורף גשומים מאוד ומושלגים מהרגיל. להשוואה, בשנות בצורת הספיקה בירמוך יורדת לערכי מינימום נמוכים מ־4 מ״ק/שנייה, כאשר הערך הנמוך ביותר של 1.4 מ״ק/שנייה נמדד ב־5 באוגוסט 2022[4].
כ־5 ק"מ ממזרח למוצא הירמוך אל בקעת כנרות נמצא אתר המרחצאות של חמת גדר (אל חמה) – אתר מנדטורי ששוקם ושופץ על ידי ישראל ומשמש היום אתר תיירות ומרפא. ארבעה מעיינות גדולים, חמים (הידרותרמיים), נובעים באתר זה: עין א־סחינה, שפיעתו כ־650 מ"ק/שעה; עין א־בלזאם' שפיעתו כ־400 מ"ק/שעה; ועין מקלה, שפיעתו כ־350 ק"מ/שעה[6].
-
מזרקות מי הירמוך בסבך הצמחייה והשלט המוצב בבית גבריאל -
אפיק הירמוך בסמוך לחמת גדר, על רקע הגלעד
.jpg)
הסכר נבנה על הירמוך בגבול ירדן-סוריה. הסכר באורך של 110 מטר ונפח אחסון של 115,000,000 מטר מעוקב. הסכר נועד לספק לירדן מים הן לצריכה אנושית והן לחקלאות, בתמורה לאספקת אנרגיה הידרואלקטרית לסוריה. הבנייה מומנה על ידי הקרן הערבית לפיתוח כלכלי וחברתי ב־80%, קרן אבו דאבי לפיתוח ב־10% וממשלת ירדן ב־10%.
מפלי תל שיהאב
[עריכת קוד מקור | עריכה]מפלי תל שיהאב מפורסמים בגובהם ובמונומנטים ההיסטוריים שלהם. תל שיהאב ממוקם על הצוק שנוצר על ידי המפגש בין ואדי א דאהב, אל-מדאן לוואדי תל שיהאב, מעל ערוץ הירמוך. מפלי שיהאב הוא אחד המקומות האפשריים לאתר של העיר העתיקה ינועם. מיקומו התל מוקף בנחל הירמוך תואם את תיאור העיירה. יתרה מזאת, אסטלה מסתי הראשון, התגלתה בשנת 1900 על ידי ג'ורג' אדם סמית' בתל המאשר שזה אחד האתרים שנכבשו על ידי המלך המצרי במהלך מסעותיו באזור הסטלה, חסרת החלק התחתון, נבנתה בקיר של בית מקומי, והיא מציגה את סתי הראשון עם אמון- רא ומוט וילהלם מקס מולר טען שהסטלה לא מנציחה את הניצחון, אלא מבטאת את נאמנותו של המקדיש למלכו. באתר נמצאו גם חרסים מתקופת הברונזה במהלך חפירות שערך ויליאם פוקסוול אולברייט ב־1925.
יובלי הירמוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]א. יובליו העיקריים של הירמוך הם ממערב וצפון מערב (בכוון השעון) הם:
1. נחל מיצר
2. נחל רוקד
3. נחל עלאן
4. נחל שמייס
5. נחל חריר – קנאואן, העובר דרך איזרע, תוחם את הלג'ה = טרכוניטיס, הר החורן = הר הבשן, מדרום יובל העובר דרך קרק = קנת
6. ואדי אד־דאהב
7. נחל שאללה
יובליו מדרום:
8. נחל זאדי = זיזון, העובר דרך סלכה
9. נחל שיהאב
10. נחל שוו'מת
11. נחל שאללה
12. נחל קאמיר
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נהר הירמוך מהווה גבול טבעי בין המישורים מצפון – חורן, בשן וגולן – לבין הרי הגלעד מדרום. בכך שימש הנהר לעיתים קרובות במהלך ההיסטוריה ועד היום כקו גבול בין ישויות תרבותיות ופוליטיות, וכן כתוואי לדרך ראשית.
הירמוך במקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שהנהר מתחתר בתוך קניון עמוק, עברה בקניון אחת הדרכים הראשיות שעלו מארץ ישראל המערבית לאזורי הגלעד, הבשן והחורן. עברה בו גם הדרך המרכזית מהחורן לגלעד, כפי שמתואר בספר בראשית פרק ל"א פסוק כ"א, שם הוא מופיע, בלי אזכור שמו, בפעם היחידה בתנ"ך:
וַיִּבְרַח הוּא וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ, וַיָּקָם וַיַּעֲבֹר אֶת-הַנָּהָר; וַיָּשֶׂם אֶת-פָּנָיו, הַר הַגִּלְעָד.
כלומר, יעקב בורח מחרן, דרך שבעת ימים, דרומה לכיוון הגלעד, ובדרך הוא עובר את "הנהר". הירמוך הסמוך לגלעד מתאים ביותר לתיאור הזה[דרוש מקור]. עם זאת, ייתכן שהכוונה היא למעשה לנהר פרת הממוקם מערבית לחרן ומהווה נהר משמעותי בהרבה. לפי השערה זו, חציית יעקב את נהר הפרת הגדול עם כל משפחתו ורכושו ארכה זמן רב, הייתה חלק משמעותי מן המסע, ולא היה ניתן להסתירה כדי לא לספק מודיעין ללבן, ועל כן התנ"ך ראה לנכון לציין אותה. להשערה זו, השוללת את זיהוי הנהר שחצה יעקב כירמוך, יש תימוכין, שכן התנ"ך רגיל פעמים רבות לקרוא לנהר הפרת בשם "הנהר" באופן סתמי.
הירמוך מוזכר גם בתלמוד[7] כאחד מארבעה הנהרות המקיפים (חלקית) את ארץ ישראל.
במסכת פרה, דנה המשנה בכשרות המים לאפר פרה אדומה, ונכתב כי "ומי ירמוך פסולים, מפני שהן מי תערובת"[8], כלומר שמעורבים בהם מי ביצה.
התקופה הנאוליתית (פרה-היסטוריה)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממצאים חשובים של כלי חרס ופסלונים מהתקופה הנאוליתית שהתגלו ותוארכו בכפר הארכאולוגי בשער הגולן, מלמדים על התרבות הירמוכית שאכלסה חלקים מישראל וירדן, ומרכזה בדרום הגולן, בשנים 6400–6000 לפני הספירה[9][10].
תקופת הברונזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממצאים ארכאולוגיים מתקופת הברונזה הקדומה נתגלו בגולן, בסמוך לירמוך[11].
העיר הקדומה אבילה (תל אביל), שבצפון ירדן ובקרבת הנהר, מוזכרת במכתבי אל-עמארנה מהמאה ה־14 לפני הספירה. ייתכן שזה המקרה גם לגבי ממלכת גשור, שמניחים ששכנה בגולן הדרומי מצפון לנהר. ערים היסטוריות נוספות מתקופה זו על תוואי הנהר הן: דרעא, חיט וג'לין שבדרום סוריה; וכן האתרים הארכאולוגיים של תל שיהאב וח'רבת אֻם א-דַּבַּר שבנחלת שבט גד (ראה: לִדְבִר – עיר מקראית)[11].
תקופת הברזל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת הברזל, קו הגבול בין ממלכות ארם וממלכת ישראל הצפונית עבר לעיתים לאורך הירמוך. כמו כן, מחוז העיר עשתרות תחת האימפריה האשורית והפרסית השתרע מצפון לירמוך, וחבל הגלעד השתרע מדרום לו[11].
התקופה ההלניסטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה ההלניסטית, סוסיתא שהייתה כעיר מדינה, שלטה על שטח נרחב ממזרח לכנרת צפונית לירמוך, אל מול הטריטוריות של הערים גדר ואבילה בגלעד, מדרום לירמוך. במזרח, על היובלים המזרחיים של הירמוך, בחבל קוילה-סוריה, שכנה העיר דיון (דיום)[11].
התקופה הרומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה הרומית, כאשר כבש פומפיוס את אזור הירמוך ב־64–63 לפני הספירה, הוא שחרר את העיר ההלניסטית גדר משלטון החשמונאים היהודי (ראה גם דקאפוליס). אחת הדרכים שבהן חגגו הרומאים הכובשים את האירוע הייתה בניית סכר על הירמוך וארגון נאומכיה (קרב ראווה) כחלק ממשחקים שנערכו לכבוד פומפיוס, כנראה באתר של חמת גדר של היום[12].
התקופה הביזנטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה הביזנטית, בשנת 636, פרצו צבאות המוסלמים לארץ ישראל, דרך נהר הירמוך. בקרב הירמוך הם הכו את הצבא הביזנטי. בכך באה לידי סיום שליטת האימפריה הביזנטית על ארץ ישראל והחלה תקופת הכיבוש הערבי של ארץ ישראל.
1905–1948
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1905 בנו מהנדסים גרמנים באפיק הירמוך את הקטע המזרחי של רכבת העמק, אשר שרידיה נראים לאורכו גם כיום. הקטע חיבר את חיפה לדרעא בעבר הירדן עם מסילת הרכבת החיג'אזית, שפעלה בשנים 1905–1946 בין העיר דמשק שבסוריה לבין העיר מדינה שבחיג'אז, ערב הסעודית[13]. מסילה זו הייתה בשימוש עד ליל הגשרים בשנת 1946, בו פוצץ על ידי ההגנה גשר הרכבת אל-חמה הנמצא מערבית לחמת גדר, במטרה להקשות על הקשר בין המדינות השכנות לבין ארץ ישראל למורת רוחם של השלטונות הבריטיים.
מפעל החשמל ההידרואלקטרי של נהריים, על מפגש נהר הירדן, שירת את ארץ ישראל המנדטורית בין השנים 1932 עד 1948.
החל מ-1932 נבנו 3 אמות מים שהעבירו מים מהירמוך להשקיית שדות בעמק הירדן. המים נשאבו למרחק קצר, ומשם זרמו לשדות בכח הגרביטציה[14].
במלחמת העצמאות פלשו צבאות סוריה ועיראק לעמק הירדן דרך ערוץ הירמוך.
1948 ואילך
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיום חלקו התחתון של הנהר, קרוב לבקעת הירדן, מהווה חלק מהגבול בין ישראל לירדן. במעלה הנהר הוא מהווה חלק מהגבול בין סוריה לירדן – גבול שעבר ברובו בירושה מהסכם הגבול הצרפתי-בריטי משנת 1923. אזור אל-חמא או חמת גדר שבעמק הירמוך, מהווה חלק ממדינת ישראל.
סכר אל-וחדה נבנה על גבול ירדן-סוריה בשנות ה־2000. קיימים הסכמים מדיניים בין ירדן לסוריה (1953 ו־1987) ובין ירדן לישראל (1994), על ניהול והקצאת המים המשותפים של הירמוך.
ב־8 ביולי 2025 חתמו ירדן וסוריה על הסכם לשיתוף מים מנהר הירמוך לאחר שיחות בסכר אל-וחדה. שתי המדינות חתמו על הסכם לנטר את השימוש במים יחד ולתקן בעיות כמו בארות לא חוקיות. ירדן מתכננת לנסות זריעת עננים כדי להגביר את כמות הגשמים באגן ההיקוות של הירמוך, וסוריה הציעה לתת לירדן מים נוספים בקיץ 2025. שני הצדדים כינו את השיחות חיוביות וצעד לקראת שיתוף פעולה אזורי טוב יותר[15].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
נהר ירמוך, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך מדריך ישראל החדש כרך 4, 2001.- יצחקי גל, "טבילה חמה באל חמה", בתוך עירית זהרוני (עורכת), דרך ארץ: אדם וטבע, הוצאת משרד הביטחון, תשמ"ד 1984.
- נחל הירמוך, באתר רשות ניקוז ונחלים כינרת
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
נהר הירמוך, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ והשארית למעלה: מים עיליים, באתר מט"ח
- ^ 1 2 אדיב גל et al., נהר הירדן וסביבותיו – מנהריים עד נחל בזק, ינואר 2012
- ^ מקור: יצחקי גל
- ^ 1 2 3 4 הרשות הממשלתית למים ולביוב, תחנות – ספיקות שיא ונפחים שנתיים, באתר DATA.GOV – מאגרי המידע הממשלתיים, 23 במרץ 2025
- ^ מאגר נתונים מטאורולוגיים, באתר השירות המטאורולוגי
- ^ נחל הירמוך, באתר רשות הכינרת
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ע"ד, עמוד ב'
- ^ משנה, מסכת פרה, פרק ח', משנה י'
- ^ Garfinkel Y, The Yarmukian Culture in Israel, Paléorient Vol 19, No. 1, pp. 115 – 134., 1993
- ^ Garfinkel Y, The Yarmukians, Neolithic Art from Sha'ar Hagolan., Jerusalem: Bible Lands Museum (Exhibition Catalogue)., 1999
- ^ 1 2 3 4 Ma'oz, Zvi Uri, "Golan"., The Oxford Encyclopedia of Archaeology in the Near East, 1997, עמ' 418-420
- ^ Lichtenberger, Achim, Reading a Hitherto Lost Line and the Location of the Naumachia at Gadara,, Israel Numismatic Journal . 14, 2000, עמ' 193-196
- ^ הגשרים של המסילה על פני נהר הירמוך ומנהרות בה היא עברה ותחנות רכבת נוספות בדרך (נראים באפיק הנהר עם גגות רעפים אדומים) נצפים מהכביש העובר מעל חמת גדר עד משולש הגבולות ישראל, עבר הירדן וסוריה
- ^ יונתן זיגמונד, אמות המים של ההתיישבות הציונית בעמק הירדן
1943: ושאבתם מים מהירמוך, באתר ynet, 28 באוקטובר 2005 - ^ "Ministry of Water: Jordan and Syria agree on fair water sharing"., The Jordan Times, 2025
| נחלי רמת הגולן | ||
|---|---|---|
| נחלי איתן | נחל חרמון • נחל סער • ואדי אבו סעיד • נחל שוח • נחל גילבון • נחל משושים • נחל זוויתן • נחל יהודיה • נחל עיט • נחל גמלא • נחל בזלת • נחל דליות • נחל סמך • נחל אל על • ירמוך | |
| נחלי אכזב | נחל שיאון • נחל חבושית • נחל ערער • נחל גובתה • נחל סנאים • ואדי אל-חמאם • נחל חזורי • נחל ירדינון • נחל עורבים • נחל פרש • נחל חמדל • נחל נשף • ואדי עין א-תינה • נחל יוסיפון • מסיל אל-ע'נאמה • נחל קצרין • נחל חיוויאי • נחל בתרא • נחל נשרים • נחל שפמנון • נחל כנף • נחל נוב • נחל צלצל • נחל עין גב • נחל מיצר • ואדי ברברה • ואדי סמר • נחל פרע • נחל רוקד | |
| בקרת זהויות |
|
|---|