ניקולאס מדורו

ניקולאס מאדורו, 2010

ניקולאס מאדורו מורוס (בספרדית: Nicolás Maduro Moros; נולד ב-23 בנובמבר 1962) הוא פוליטיקאי ונצואלי שמכהן כסגן נשיא ונצואלה מאז אוקטובר 2012 וכממלא מקום הנשיא. מאדורו כיהן תחת הנשיא הוגו צ'אווס והוא שימש כשר החוץ מאז 2006. הוא מתואר כ"נהג אוטובוס חביב, לשעבר, שהפך למנהיג איגוד, חבר קונגרס ושר חוץ" ו"הפוליטיקאי והמנהל המוכשר ביותר במעגל הקרוב לנשיא צ'אווס".

ב-8 בדצמבר 2012, במהלך נאום טלוויזיוני, הודיע צ'אווס כי הוא יחזור לקובה לניתוח חירום, עקב הישנות של מחלת הסרטן בה הוא חולה. צ'אווס נקב בשמו של מאדורו כיורשו, במקרה ש"משהו יקרה לו", במרץ 2013 צ'אווס הלך לעולמו והוא בן 58 וניקולאס מדורו הפך לנשיא ונצואלה עד לכינון בחירות חדשות.

חייו האישיים

מאדורו נולד בקראקס וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון ב-Liceo Ávalos במערב קראקס במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, אולם הוא נעדר כל השכלה גבוהה או לימודי המשך כלשהם.

מאדורו נשוי לסיליה פלורס, עורכת דין מבטיחה ב-Movimiento V República (התנועה לרפובליקה החמישית), אשר החליפה את בעלה כיושבת ראש בית הנבחרים של ונצואלה באוגוסט 2006, כאשר הוא מונה לתפקיד שר החוץ. פלורס הייתה לאישה הראשונה שכיהנה כנשיאת האסיפה הלאומית (2006 - 2011).

קריירה פוליטית

ראשית הקריירה

מאדורו החל את הקריירה הפוליטית שלו בעת שעבד כנהג אוטובוס, כשהפך לנושא ונותן לא רשמי מטעם איגוד העובדים של מערכת הרכבת התחתית בקראקס במהלך שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, בתקופה שהאיגודים היו בלתי חוקיים. מאדורו נחשב לאחד ממייסדי התנועה לרפובליקה החמישית, אך שני הישגיו הפוליטיים הגדולים ביותר היו שחרורו של צ'אווס מהכלא ב-1994, לאחר הפיכת הנפל שהוביל ב-1992 - רעייתו, סיליה פלורס, היא שהובילה למעשה את ההגנה על צ'אווס - ותפקודו כאחד מהמתאמים הפוליטיים האזוריים במהלך הבחירות הנשיאותיות של 1998.

באסיפה הלאומית ובקבינט

מאדורו נבחר ב-1998 מטעם התנועה לרפובליקה החמישית למה שהיה אז הבית התחתון (שנה לאחר מכן אוחדו שני בתי הנבחרים), ל-Asamblea Nacional Constituyente (אספת הבוחרים הלאומית) ב-1999 ול-Asamblea Nacional (האספה הלאומית) ב-2000 וב-2005 כשהוא מייצג את מחוז הבירה (מחוז פדרלי המקביל לבירה קראקס). המחוקקים בחרו בו ליו"ר האסיפה, תפקיד בו החזיק בין 2005 ל-9 באוגוסט 2006, כאשר מונה לשר החוץ.

ב-15 בדצמבר 2011 דיווח ה-El Universal (עיתון מקומי של קראקס) כי צ'אווס רצה לקדם את מועמדותו של מאדורו לתפקיד מושל מדינת קרבובו מטעם ה-Partido Socialista Unido de Venezuela (המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של ונצואלה), משרה שהוחזקה באותה התקופה על ידי Mesa de la Unidad Democrática (השולחן לאיחוד דמוקרטי) האופוזיציונית לצ'אווס.

סגן נשיא ונצואלה

ב-10 באוקטובר 2012, שלושה ימים לאחר שזכה צ'אווס בבחירות לנשיאות ונצואלה, מינה אותו נשיא ונצואלה לתפקיד סגן הנשיא. מאדורו נכנס לתפקידו ב-13 באוקטובר 2012, כאשר הוא שומר, במקביל, על משרתו כשר החוץ.

מחליפו של צ'אווס

ב-8 בדצמבר 2012 הודיע הנשיא צ'אווס כי הסרטן שלו חזר וכי הוא ישוב לקובה לניתוח חירום ולטיפול רפואי נוסף. צ'אווס אמר כי אם מצבו יחמיר ותיערכנה בחירות חדשות לנשיאות ונצואלה, הונצואלים צריכים לבחור במאדורו כיורשו. זוהי הפעם הראשונה שצ'אווס מינה יורש אפשרי לתנועתו, כמו גם הפעם הראשונה שהוא הכיר בפומבי באפשרות של מותו. תמיכתו של צ'אווס במאדורו פגעה בדיוסדאדו קאבלו, איש צבא ופקיד רשמי רב עוצמה מה-Socialist Party ובעל קשרים לכוחות המזוינים, שנחשב מועמדו של צ'אווס לרשת אותו. קאבלו התחייב מיידית לנאמנות, הן לצ'אווס, הן למאדורו.

מדיניות חוץ

ניקולאס מאדורו עומד מאחורי מספר עמדות רדיקליות בתחום מדיניות החוץ של ונצואלה, כולל תמיכה של המדינה בלוב תחת שלטונו של מועמר קדאפי, אולם הוא גם היה אחראי על חלק מההחלטות הפרגמטיות והפייסניות ביותר, כולל פשרות שהובילו לתפנית ביחסים עם קולומביה.

נאומים

מאדורו דיבר אודות "אהבה ושירות למען המולדת". אמירות אלה מיוחסות לאמונתו בסאתיה סאי באבא.

בראשית 2012 הכריז מאדורו בנאום ציבורי כי הפוליטיקאים מהאופוזיציה הם "מתרוממים". הדברים חוללו סערה. מאדורו התנצל בפני הקהילה ההומוסקסואלית ואמר כי השמיע את הדברים בלהט הוויכוח אודות מעשיה של האופוזיציה.

קישורים חיצוניים

• רויטרס, יום אחרי צ'אבס: נהג האוטובוס שינהיג את ונצואלה, באתר ynet, 1 בינואר 2013