סעיד חווא – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 1: שורה 1:
{{מקצרמר למובחר}}
{{מקצרמר למובחר}}


'''סעיד חוא''' ([[1935]] - [[1989]]; [[ערבית]]: '''سعيد حوى''') היה הוגה דעות [[אסלאמיזם|אסלאמיסטי]] [[סוריה|סורי]], ממנהיגי תנועת [[האחים המוסלמים]] בסוריה.
'''סעיד חווא''' ([[1935]] - [[1989]]; [[ערבית]]: '''سعيد حوى''') היה הוגה דעות [[אסלאמיזם|אסלאמיסטי]] [[סוריה|סורי]], ממנהיגי תנועת [[האחים המוסלמים]] בסוריה.


==קורות חייו==
==קורות חייו==


סעיד חוא נולד בשנת [[1935]] בשכונת העוני אלעיליאת<ref>[[ערבית]]: العليليات</ref> בעיר הסורית [[חמאת]]. בגיל שנה התייתם מאמו, ואביו מוחמד דיב חוא נקלע לסכסוך דמים שבסופו נאלץ לגלות מן העיר למספר שנים מחשש ל[[נקמת דם]]. לאחר שהסגיר עצמו לרשויות בהסכמת משפחת הנרצח, אביו שהה שנה נוספת בבית הסוהר. משום כך חוא הצעיר גדל אצל סבתו, שהקפידה על חינוכו של הילד למרות תנאי העוני הקשים שבהם חיו. בהיותו בן שבע, חזר אביו לחמאה והקים דוכן למכירת ירקות בשוק העיר. כדי שיוכל לסייע בהתפתחות העסק, הוצא חוא מבית-הספר, אך המשיך ללמוד ולהתפתח תחת חסות המשפחה. אביו של חוא היה מודל השראה לבנו והמריץ אותו להתמיד בקריאת ספרים, ולשנן קטעים מן [[הקוראן]]. כמו כן מוחמד דיב היה פעיל פוליטית בתנועה הסוציאליסטית של [[אכראם אל-חוראני]], כנציג של שכונת אלעיליאת נגד בעלי הקרקעות הגדולים של חמאת. חוא היה צעיר מדי בכדי לחוות את פעילותו של חוראני ממקור ראשון, אולם ספג את מורשתו הפוליטית דרך אביו. אף שאימץ קו אידיאולוגי שונה לחלוטין מזה של חוראני החילוני, חוא זקף לזכותו את הנחלת מתודות הארגון והתכנון הדרושים לצורך הנעת ההמונים בדרך להגשמת יעדים פוליטיים<ref>pp.601-607 ,(Weismann, Itzchak, "Sa`id Hawwa: The Making of a Radical Muslim Thinker in Modern Syria", Middle Eastern Studies 29 (4</ref>.
סעיד חווא נולד בשנת [[1935]] בשכונת העוני אלעיליאת<ref>[[ערבית]]: العليليات</ref> בעיר הסורית [[חמאת]]. בגיל שנה התייתם מאמו, ואביו מוחמד דיב חווא נקלע לסכסוך דמים שבסופו נאלץ לגלות מן העיר למספר שנים מחשש ל[[נקמת דם]]. לאחר שהסגיר עצמו לרשויות בהסכמת משפחת הנרצח, אביו שהה שנה נוספת בבית הסוהר. משום כך חווא הצעיר גדל אצל סבתו, שהקפידה על חינוכו של הילד למרות תנאי העוני הקשים שבהם חיו. בהיותו בן שבע, חזר אביו לחמאה והקים דוכן למכירת ירקות בשוק העיר. כדי שיוכל לסייע בהתפתחות העסק, הוצא חווא מבית-הספר, אך המשיך ללמוד ולהתפתח תחת חסות המשפחה. אביו של חווא היה מודל השראה לבנו והמריץ אותו להתמיד בקריאת ספרים, ולשנן קטעים מן [[הקוראן]]. כמו כן מוחמד דיב היה פעיל פוליטית בתנועה הסוציאליסטית של [[אכראם אל-חוראני]], כנציג של שכונת אלעיליאת נגד בעלי הקרקעות הגדולים של חמאת. חווא היה צעיר מדי בכדי לחוות את פעילותו של חוראני ממקור ראשון, אולם ספג את מורשתו הפוליטית דרך אביו. אף שאימץ קו אידיאולוגי שונה לחלוטין מזה של חוראני החילוני, חווא זקף לזכותו את הנחלת מתודות הארגון והתכנון הדרושים לצורך הנעת ההמונים בדרך להגשמת יעדים פוליטיים<ref>pp.601-607 ,(Weismann, Itzchak, "Sa`id Hawwa: The Making of a Radical Muslim Thinker in Modern Syria", Middle Eastern Studies 29 (4</ref>.


לאחר שלוש שנים המשיך חוא את לימודיו הסדירים בבית-ספר ערב דאר אל-אנסאר, שהיה שייך לזרם ה[[סלפיה]]. הוא המשיך בלימודיו בבית-הספר על שם [[אבן רושד]], התיכון המרכזי בעיר. אחד המורים בתיכון היה השייח' ה[[צופיות|צופי]] [[מוחמד אל-חאמד]], שתחת חסותו נעשה מאמין אדוק עיצב את השקפתו הדתית. אל-חאמד למד בפקולטה ל[[שריעה]] ב[[אוניברסיטת אל-אזהר]] שב[[מצרים]], ובשהותו במדינה הושפע רבות ממייסד [[האחים המוסלמים]] [[חסן אל-בנא]]. כששב לחמאת והחל לשמש כקאדי וכמטיף בעיר, פתח גם סניף מקומי של תנועת האחים המוסלמים. בנוסף לכך שימש אל-חאמד בתור השייח' הצופי העירוני של מסדר ה[[נקשבנדיה]], זאת בניגוד לכמה מן הזרמים הסלפים האחרים שפעלו בסוריה באותה עת. שני מוטיבים מרכזיים אלו - הצופיות והאחים המוסלמים - הונחלו לחוא ישירות בידי אל-חאמד.{{הערה|ויסמן 1, עמ' 607-611}}
לאחר שלוש שנים של עבודה בשוק מצבה הכלכלי של המשפחה השתפר, וחווא חידש את לימודיו הסדירים בבית-ספר ערב דאר אל-אנסאר, שהיה שייך לזרם ה[[סלפיה]]. הוא המשיך בלימודיו בבית-הספר על שם [[אבן רושד]], התיכון המרכזי בעיר. אחד המורים בתיכון היה השייח' ה[[צופיות|צופי]] [[מוחמד אל-חאמד]], הוא אשר יותר מכל עיצב את השקפתו הדתית של חווא. אל-חאמד למד בפקולטה ל[[שריעה]] ב[[אוניברסיטת אל-אזהר]] שב[[מצרים]], ובשהותו במדינה הושפע רבות ממייסד [[האחים המוסלמים]] [[חסן אל-בנא]]. כששב לחמאת והחל לשמש כקאדי וכמטיף בעיר, היה גם ממקימי הסניף המקומי של תנועת האחים המוסלמים. בנוסף לכך שימש אל-חאמד בתור השייח' הצופי העירוני של מסדר ה[[נקשבנדיה]], זאת בניגוד לכמה מן הזרמים הסלפים האחרים שפעלו בסוריה באותה עת והתנגדו לאורח החיים הצופי. שני מוטיבים מרכזיים אלו - הצופיות והאחים המוסלמים - הונחלו לחוא ישירות בידי אל-חאמד.{{הערה|ויסמן 1, עמ' 607-611}}


בשנת [[1953]] הצטרף חווא לאחים המוסלמים בהוראתו של אל-חאמד.
חוא נמשך בחזרה ל[[אסלאם]] בהשפעת מורה הלכה [[צופיות|צופי]] שהקים את הסניף המקומי של תנועת [[האחים המוסלמים]] בעיר. חוא למד בפקולטה ל[[שריעה]] ב[[אוניברסיטת דמשק]], תחת "המפקח הכללי" הראשון של תנועת האחים המוסלמים בסוריה [[מוצטפא אל-סבאעי]], ששימש דיקן הפקולטה באותה עת{{הערה|ויסמן, יצחק, "פונדמנטליזם ודמוקרטיה בשיח של האחים המוסלמים בסוריה", בתוך: מאיר חטינה ואורי קופפרשמידט (עורכים), '''האחים המוסלמים: חזון דתי במציאות משתנה''', עמ' 133-134}}.

חוא למד בפקולטה ל[[שריעה]] ב[[אוניברסיטת דמשק]], תחת "המפקח הכללי" הראשון של תנועת האחים המוסלמים בסוריה [[מוצטפא אל-סבאעי]], ששימש דיקן הפקולטה באותה עת{{הערה|ויסמן, יצחק, "פונדמנטליזם ודמוקרטיה בשיח של האחים המוסלמים בסוריה", בתוך: מאיר חטינה ואורי קופפרשמידט (עורכים), '''האחים המוסלמים: חזון דתי במציאות משתנה''', עמ' 133-134}}.


לאחר מרידת האחים המוסלמים כנגד [[חאפז אל-אסד]] יצא חוא לגלות ושהה בשארית חייו ב[[ירדן]].
לאחר מרידת האחים המוסלמים כנגד [[חאפז אל-אסד]] יצא חוא לגלות ושהה בשארית חייו ב[[ירדן]].

גרסה מ־11:26, 21 באוקטובר 2014

ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!


סעיד חווא (1935 - 1989; ערבית: سعيد حوى) היה הוגה דעות אסלאמיסטי סורי, ממנהיגי תנועת האחים המוסלמים בסוריה.

קורות חייו

סעיד חווא נולד בשנת 1935 בשכונת העוני אלעיליאת[1] בעיר הסורית חמאת. בגיל שנה התייתם מאמו, ואביו מוחמד דיב חווא נקלע לסכסוך דמים שבסופו נאלץ לגלות מן העיר למספר שנים מחשש לנקמת דם. לאחר שהסגיר עצמו לרשויות בהסכמת משפחת הנרצח, אביו שהה שנה נוספת בבית הסוהר. משום כך חווא הצעיר גדל אצל סבתו, שהקפידה על חינוכו של הילד למרות תנאי העוני הקשים שבהם חיו. בהיותו בן שבע, חזר אביו לחמאה והקים דוכן למכירת ירקות בשוק העיר. כדי שיוכל לסייע בהתפתחות העסק, הוצא חווא מבית-הספר, אך המשיך ללמוד ולהתפתח תחת חסות המשפחה. אביו של חווא היה מודל השראה לבנו והמריץ אותו להתמיד בקריאת ספרים, ולשנן קטעים מן הקוראן. כמו כן מוחמד דיב היה פעיל פוליטית בתנועה הסוציאליסטית של אכראם אל-חוראני, כנציג של שכונת אלעיליאת נגד בעלי הקרקעות הגדולים של חמאת. חווא היה צעיר מדי בכדי לחוות את פעילותו של חוראני ממקור ראשון, אולם ספג את מורשתו הפוליטית דרך אביו. אף שאימץ קו אידיאולוגי שונה לחלוטין מזה של חוראני החילוני, חווא זקף לזכותו את הנחלת מתודות הארגון והתכנון הדרושים לצורך הנעת ההמונים בדרך להגשמת יעדים פוליטיים[2].

לאחר שלוש שנים של עבודה בשוק מצבה הכלכלי של המשפחה השתפר, וחווא חידש את לימודיו הסדירים בבית-ספר ערב דאר אל-אנסאר, שהיה שייך לזרם הסלפיה. הוא המשיך בלימודיו בבית-הספר על שם אבן רושד, התיכון המרכזי בעיר. אחד המורים בתיכון היה השייח' הצופי מוחמד אל-חאמד, הוא אשר יותר מכל עיצב את השקפתו הדתית של חווא. אל-חאמד למד בפקולטה לשריעה באוניברסיטת אל-אזהר שבמצרים, ובשהותו במדינה הושפע רבות ממייסד האחים המוסלמים חסן אל-בנא. כששב לחמאת והחל לשמש כקאדי וכמטיף בעיר, היה גם ממקימי הסניף המקומי של תנועת האחים המוסלמים. בנוסף לכך שימש אל-חאמד בתור השייח' הצופי העירוני של מסדר הנקשבנדיה, זאת בניגוד לכמה מן הזרמים הסלפים האחרים שפעלו בסוריה באותה עת והתנגדו לאורח החיים הצופי. שני מוטיבים מרכזיים אלו - הצופיות והאחים המוסלמים - הונחלו לחוא ישירות בידי אל-חאמד.[3]

בשנת 1953 הצטרף חווא לאחים המוסלמים בהוראתו של אל-חאמד.

חוא למד בפקולטה לשריעה באוניברסיטת דמשק, תחת "המפקח הכללי" הראשון של תנועת האחים המוסלמים בסוריה מוצטפא אל-סבאעי, ששימש דיקן הפקולטה באותה עת[4].

לאחר מרידת האחים המוסלמים כנגד חאפז אל-אסד יצא חוא לגלות ושהה בשארית חייו בירדן.

הערות שוליים

  1. ^ ערבית: العليليات
  2. ^ pp.601-607 ,(Weismann, Itzchak, "Sa`id Hawwa: The Making of a Radical Muslim Thinker in Modern Syria", Middle Eastern Studies 29 (4
  3. ^ ויסמן 1, עמ' 607-611
  4. ^ ויסמן, יצחק, "פונדמנטליזם ודמוקרטיה בשיח של האחים המוסלמים בסוריה", בתוך: מאיר חטינה ואורי קופפרשמידט (עורכים), האחים המוסלמים: חזון דתי במציאות משתנה, עמ' 133-134