יידוע – הבדלי גרסאות
ד. א. חיים (שיחה | תרומות) פיסקה זו תורגמה מויקימילון האנגלי, מהערך the, סעיף האטימולוגיה. |
ד. א. חיים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:Classrom sign at Hand in Hand Bridge over the Wadi School Kafr Kara.jpg|300px|ממוזער|שמאל|שלט בכניסה לכתה א, בבית הספר "יד ביד – גשר על הוואדי", בכפר קרע, ממחיש את ההבדל בשימוש במילית היידוע בין שתי השפות. בעברית כתוב "כיתה א", בלא יידוע ובערבית כתוב "'''ה'''כיתה '''ה'''ראשונה".]] |
|||
ב[[דקדוק]], '''יידוע''' הוא אמצעי [[תחביר|תחבירי]] לסימון שם-עצם מסוים כבעל הקשר ישיר או עקיף ([[פרגמטיקה|פרגמטי]]) לתוכן קיים בשיח. לדוגמה, במשפט: "הפרח הכחול נזרק לחצר", משמש היידוע לציין שמדובר בפרח אחד מסוים, שהדוברים יודעים (או אמורים לדעת) שמדובר עליו. היידוע הוא תכונה הנוגעת אך ורק לשמות ([[שם עצם]] ו[[שם תואר]]). |
ב[[דקדוק]], '''יידוע''' הוא אמצעי [[תחביר|תחבירי]] לסימון שם-עצם מסוים כבעל הקשר ישיר או עקיף ([[פרגמטיקה|פרגמטי]]) לתוכן קיים בשיח. לדוגמה, במשפט: "הפרח הכחול נזרק לחצר", משמש היידוע לציין שמדובר בפרח אחד מסוים, שהדוברים יודעים (או אמורים לדעת) שמדובר עליו. היידוע הוא תכונה הנוגעת אך ורק לשמות ([[שם עצם]] ו[[שם תואר]]). |
||
גרסה מ־02:34, 24 באוקטובר 2014
בדקדוק, יידוע הוא אמצעי תחבירי לסימון שם-עצם מסוים כבעל הקשר ישיר או עקיף (פרגמטי) לתוכן קיים בשיח. לדוגמה, במשפט: "הפרח הכחול נזרק לחצר", משמש היידוע לציין שמדובר בפרח אחד מסוים, שהדוברים יודעים (או אמורים לדעת) שמדובר עליו. היידוע הוא תכונה הנוגעת אך ורק לשמות (שם עצם ושם תואר).
בשפות שונות ישנם אמצעי יידוע שונים. אמצעי היידוע העיקרי בעברית הוא ה"א הידיעה, המשמשת כמילית המצטרפת לשמות המיודעים. אמצעי יידוע נוספים בעברית:
- כינוי שייכות (ספרי = הספר שלי)
- מבנה סמיכות (בית המורה = הבית של המורה)
- כינוי רמז (ספר זה)
בשפות גרמניות, מילית היידוע דומה מאוד לכינויי הרמז וניתן להחשיבה לאחת מהן. כך, למשל, באנגלית, מילית יידוע היא the וכינויי הרמז הם this, that, these, those. באותו אופן, בגרמנית der היידוע דומה לכינויי הרמז die, das ובהולנדית de היידוע דומה ל-die הרמז. באיסלנדית, מילית היידוע ומילית הרמז היא אותה מילית - það ובאותו האופן, הן בדנית והן בשוודית, מילית היידוע והרמז היא den.
בעברית, שמות פרטיים (של אנשים, כגון משה; ושל מקומות, כגון חיפה) מיודעים מטבעם ואין צורך ביידוע נוסף. לכן משפט כמו *היוסי ישן שגוי תחבירית (עם זאת, בשפה המדוברת ניתן ליידע שמות פרטיים לצורך פרגמטי, כגון: היוסי הזה כזה משעמם; הטבריה הזאת כל כך יבשה). אולם, בערבית, למשל, זה די מקובל ליידע שמות של מקומות, של שפות וכיוצא בזה. בערבית, שמות ערים מדינות יכולים להופיע על מפות עם אִל היידוע והערבים מכנים את שפתם "אלערבי" ואת שפתנו, "אלעברני".
בעברית, שם תואר המתאר שם עצם חייב להתאים לשם העצם אותו הוא מתאר גם ביידוע (דוגמה: הילד הטוב). תכונה זו אינה הכרח בכל שפה, ולראיה, בשפה האנגלית מספיק יידוע אחד לשם העצם ולתואר שמתאר אותו, שכן התואר מופיע בין היידוע לבין שם העצם (דוגמה: The good boy).
במשימות שבהן התבקשו נבחנים להחליט האם להציב את ה"א הידיעה, דוברי אנגלית כשפת אם שגו פחות מאשר דוברי רוסית, מפני שבאנגלית, בניגוד לרוסית, קיימת מערכת מיידעת[1].
מוצא מילית היידוע השמית
במרבית השפות השמיות, קיים יידוע, שמופיע כתחילית של המילה המיודעת וקיים דמיון ברור בינו לבין המילה *hal. לפי מודל השפה הפרוטו-שמית, באם כל השפות השמיות, אכן, צורת היידוע הייתה התחילית *hal. בערבית, מילית זו הפכה ל-אִל. כשה-אִל מושמת בראש מילים, שמתחילות באחד ממחצית עיצורי הערבית, המכונים אותיות שמש, הלמ"ד של ה-אִל אינה מבוטאת, בשל קשיי הגייתה. תופעה זו מסבירה מדוע *hal הידיעה התקצרה בעברית ל-ה' בפתח ומדוע האות הבאה אחרי ה' היידיעה תמיד מקבלת דגש, שמייצג את הלמ"ד, שכבר לא שם.
מיליות היידוע בשפות הרומאניות
בשפות רומאניות רבות יש מיליות יידוע, הן מיידעות בעיקר שמות עצם ומותאמות למין הדקדוקי של העצם ולכמותו. בצרפתית, למשל, ישנן ארבע מיליות יידוע: l', la, le, les. עבור שמות עצם ברבים, משתמשים ב-les. עבור שמות עצם ביחיד, שמתחילים באות ניקוד (וחלק מהמילים, שמתחילות ב-h), משתמשים בl'. עבור שאר שמות העצם ביחיד, משתמשים בשתיים האחרות. la עבור אלו שבמין הדקדוקי הנקבי ו-le עבור הזכרי. מבין כל הארבע, רק l' היא תחילית, שנצמדת למילה המיודעת. שלש האחרות מופיעות כמילה עצמאית, לפני המילה המיודעת.
בספרדית, מילית היידוע la זהה במשמעותה לזו הצרפתית. אולם, במקום le, קיימת המילית el, שדומה בצליל ובכתיב למילית היידוע הערבית.
