המופתי של ירושלים

איור של מופתי טורקי

המופתי של ירושלים הוא הפוסק מזרם האסלאם הסוני האחראי לאזורים הקדושים לאסלאם של ירושלים.

היסטוריה

האימפריה העותמאנית

הקאדי הראשון מונה על ידי האימפריה העות'מאנית, אשר שלטה באזור מהמאה ה-16 ועד לתחילת המאה ה-20, היה טאהר אל-חוסייני. עם מותו של חוסייני ב-1908, ירש אותו בנו כאמל אל-חוסייני, מינוי שהיה מקובל על העותמאנים, וגם על הבריטים מרגע שאלו כבשו את ירושלים ב-1917. אולם במהרה החלו להשמע קולות מכיוון העותמאנים שחוסייני הוא שליט בובה של הבריטים, ובין השנים 1918-1914, מינו העותמאניים את אסד שוקיירי כמופתי (בנו של אסד, אחמד שוקיירי, היה ממייסדי אש"ף והיו"ר הראשון שלו).

המנדט הבריטי

כאשר היה האזור תחת שליטה בריטית, היה המופתי של ירושלים, משרה שממונית על ידי הרשויות הבריטיות. כאשר כאמל אל-חוסייני מת ב-1921, הרברט סמואל, הנציב העליון של ארץ ישראל, מינה את אחיו של כאמל, אמין אל-חוסייני לתפקיד. אמין, היה לאומן מוסלמי אשר מונה בשיא ההתפרצות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומילא תפקיד משמעותי בהתפרצות האלימה כנגד הציונות. בסוף מלחמת העצמאות, עם כיבוש מזרח ירושלים בידי ירדן, סילק עבדאללה הראשון, מלך ירדן את חוסייני מתפקידו ומינה את חוסאם א-דין ג'אראללה במקומו. עם מותו של ג'אראללה ב-1954, לא מונה איש אחר לתפקיד עד ל-1993.

הרשות הפלסטינית

ב-1993, עם תחילת העברת השליטה על האזורים הקדושים לאסלאם מידי ישראל לרשות הפלסטינית, החליט יו"ר אש"ף יאסר ערפאת למנות את סולימאן ג'עברי לתפקיד. כאשר ג'עברי מת ב1994, ערפאת מינה את עכרמה צברי. צברי הוסר מתפקידו ב-2006 על ידי נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס. עבאס מינה את מוחמד אחמד חוסיין, אשר נתפס כמתון יותר מקודמו מבחינה פוליטית. למרות בחירות אלו, זמן קצר לאחר היבחרו, התבטא חוסיין בזכות פיגועי התאבדות כטקטיקה לגיטימית לשימוש כנגד ישראל, התבטאות שזכתה לביקורת רבה, ואף גרמה לחקירתו.

רשימת חלקית של הקאדים והמופתים של ירושלים

• מוחמד סליח אל אימם, מת ב-1828.
• מוחמד פדיל ג'אראללה, מת ב-1856.
• טאהר אל-חוסייני, 1908-1860.
• כאמל אל-חוסייני, 1921-1908 (בזמן מלחמת העולם הראשונה, טענה האימפריה העות'מאנית שאסד שוקיירי היה המופתי של ירושלים, עד נפילתה).
• אמין אל-חוסייני, 1937-1921 (פוטר מתפקידו על ידי הבריטים עקב מעורבתו במרד הערבי הגדול, אך שמר על התואר בעולם הערבי עד ל-1948).
• חוסאם א-דין ג'אראללה, 1948-1954.
• אין איוש לתפקיד, 1993-1954.
• סולימאן ג'עברי, 1993-1994.
• עכרמה (סעיד עבדאללה) צברי, 1994-2006.
• מוחמד אחמד חוסיין, מאז 2006, נוכחי.

לקריאה נוספת

• יהושע בן אריה (עורך),ירושלים בתקופת המנדט: העשייה והמורשת, יד יצחק בן צבי ומשכנות שאננים:ירושלים, תשס"ג, גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
• דניאל קראפי (עורך),"המופתי של ירושלים, אמין אל-חוסייני, ופעילותו המדינית בימי מלחמת העולם השנייה (אוקטובר 1941 – יולי 1943) " בתוך "הציונות: מאסף לתולדות התנועה הציונית והישוב היהודי בארץ ישראל (כרך ט')", אוניברסיטת תל אביב תל אביב, תשמ"ד.