וילינגטון אורטיס – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 28: | שורה 28: | ||
שיחק במועדונים גדולים בקולומביה כמו [[מיונאריוס בוגוטה |מיונאריוס]], [[דפורטיבו קאלי]] ו[[אמריקה קאלי]] וזכה בשישה תארי אליפות. כמו כן שיחק והפסיד בשלושה גמר רצופים ב[[גביע ליברטדורס]]. |
שיחק במועדונים גדולים בקולומביה כמו [[מיונאריוס בוגוטה |מיונאריוס]], [[דפורטיבו קאלי]] ו[[אמריקה קאלי]] וזכה בשישה תארי אליפות. כמו כן שיחק והפסיד בשלושה גמר רצופים ב[[גביע ליברטדורס]]. |
||
הוא כונה "ווילי הזקן" (El Viejo Willy) והתאפיין בעיקר בגלל מהירותו, שליטתו הנהדרת בכדור, יכולות ההבקעה שלו, הכדרור והיכולת לשחק בשני האגפים ולשלוט בשתי הרגליים. היה לקולומביאני הראשון שהוזמן להשתף במשחק ראווה של כוכבי שאר העולם. |
הוא כונה "ווילי הזקן" (El Viejo Willy) והתאפיין בעיקר בגלל מהירותו, שליטתו הנהדרת בכדור, יכולות ההבקעה שלו, הכדרור והיכולת לשחק בשני האגפים ולשלוט בשתי הרגליים. היה לקולומביאני הראשון שהוזמן להשתף במשחק ראווה של כוכבי שאר העולם. |
||
==קריירה== |
|||
נולד ב[[טומקו]], [[קולומביה]], ב-[[26 במרץ]] [[1952]]. כבר בגיל צעיר הרשים ביכולותיו הטכניות ומהירותו, שהביאו אותו כבר בגיל 17 ללבוש את מדי הנבחרת של [[מחוז נריניו]]. הוא התגלה על ידי פליקס אסקוטה, אבל תחילת דרכו לא היתה פשוטה והוא נכשל כאשר נבחן ב[[דפורטיבו פריירה]] וב[[אמריקה קאלי]]. בגיל 19 הוא הגיע לקבוצת הנוער של [[מיונאריוס בוגוטה|מיוונאריוס]] ושם החל לבלוט. הוא כיפר על גובהו הנמוך (1.69 מטר) בזריזות שלו, בראיית המשחק, בשליטה בכדור וכמובן בגולים שכבש. |
|||
===מיונאריוס=== |
|||
ערך את הבכורה ב[[ינואר]] [[1972]] במשחק ידידות מול הקבוצה הברזילאית, [[מועדון ספורט אינטרנסיונל|אינטרנסיונל]] וכבש את שער הניצחון. הוליך את [[מיונאריוס בוגוטה|מיונאריוס]] לשני תארי [[ליגת העל הקולומביאנית|אליפות]] ב-[[1972]] וב-[[1978]] וכן לסגנות בשנים [[1973]] ו-[[1975]]. היה חלק משלישיית ההתקפה המסוכנת של הכחולים שזכתה לכינוי שלישיית '''BOM''', ביחד עם [[חיימה מורון]] ו[[אלחנדרו ברנד]]. שיחק עם הקבוצה בארבעה טורנירי [[קופה ליברטדורס]]: [[1973]], [[1974]], [[1976]] ו-[[1979]] כאשר בשניים הראשונים הוליך את הקבוצה לחצי הגמר, הישגה הטוב ביותר עד היום. |
|||
בגלל יכולותיו הטכניות וזריזותו, היווה מטרה לשומריו שפגעו בו לא פעם על מנת לעצור אותו ולעיתים אף הרחיקו לכת. זכורה בעיקר פגיעה אחת בו בשנת [[1979]] על ידי אנטוניו פלסיוס, שנכנס בו בחוזקה וגרם לו להעדר זמן רב מהמגרשים, עד כי לא היה בטוח שאורטיס יוכל לחזור ולשחק. |
|||
גרסה מ־22:02, 27 במרץ 2017
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות כדורגל
פרמטרים [ עיר לידה, ארץ לידה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
26 במרץ 1952 (בן 72) טומקו, קולומביה  | |||
| שם מלא | ווילינגטון אלפונסו אורטיס פלסיו | |||
| גובה | 1.69 מטר | |||
| עמדה | חלוץ (כדורגל) | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
ווילינגטון אלפונסו אורטיס פלסיו (בספרדית Willington Alfonso Ortiz Palacio) הוא כדורגלן עבר קולומביאני שנחשב לאחד מהשחקנים הטובים ביותר בדרום אמריקה בשנות ה-70 וה-80 וכן נחשב ביחד עם קרלוס ולדרמה לגדול השחקנים הקולומביאנים בכל הזמנים. שיחק בנבחרת קולומביה בין השנים 1972 ל-1985 והיה שותף לנבחרת שסיימה שניה בקופה אמריקה 1975. כמו כן, שיחק גם במוקדמות מונדיאל 1974, 1978, 1982 ו-1986. שיחק במועדונים גדולים בקולומביה כמו מיונאריוס, דפורטיבו קאלי ואמריקה קאלי וזכה בשישה תארי אליפות. כמו כן שיחק והפסיד בשלושה גמר רצופים בגביע ליברטדורס. הוא כונה "ווילי הזקן" (El Viejo Willy) והתאפיין בעיקר בגלל מהירותו, שליטתו הנהדרת בכדור, יכולות ההבקעה שלו, הכדרור והיכולת לשחק בשני האגפים ולשלוט בשתי הרגליים. היה לקולומביאני הראשון שהוזמן להשתף במשחק ראווה של כוכבי שאר העולם.
קריירה
נולד בטומקו, קולומביה, ב-26 במרץ 1952. כבר בגיל צעיר הרשים ביכולותיו הטכניות ומהירותו, שהביאו אותו כבר בגיל 17 ללבוש את מדי הנבחרת של מחוז נריניו. הוא התגלה על ידי פליקס אסקוטה, אבל תחילת דרכו לא היתה פשוטה והוא נכשל כאשר נבחן בדפורטיבו פריירה ובאמריקה קאלי. בגיל 19 הוא הגיע לקבוצת הנוער של מיוונאריוס ושם החל לבלוט. הוא כיפר על גובהו הנמוך (1.69 מטר) בזריזות שלו, בראיית המשחק, בשליטה בכדור וכמובן בגולים שכבש.
מיונאריוס
ערך את הבכורה בינואר 1972 במשחק ידידות מול הקבוצה הברזילאית, אינטרנסיונל וכבש את שער הניצחון. הוליך את מיונאריוס לשני תארי אליפות ב-1972 וב-1978 וכן לסגנות בשנים 1973 ו-1975. היה חלק משלישיית ההתקפה המסוכנת של הכחולים שזכתה לכינוי שלישיית BOM, ביחד עם חיימה מורון ואלחנדרו ברנד. שיחק עם הקבוצה בארבעה טורנירי קופה ליברטדורס: 1973, 1974, 1976 ו-1979 כאשר בשניים הראשונים הוליך את הקבוצה לחצי הגמר, הישגה הטוב ביותר עד היום. בגלל יכולותיו הטכניות וזריזותו, היווה מטרה לשומריו שפגעו בו לא פעם על מנת לעצור אותו ולעיתים אף הרחיקו לכת. זכורה בעיקר פגיעה אחת בו בשנת 1979 על ידי אנטוניו פלסיוס, שנכנס בו בחוזקה וגרם לו להעדר זמן רב מהמגרשים, עד כי לא היה בטוח שאורטיס יוכל לחזור ולשחק.