ביוב – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד
שורה 1: שורה 1:
ביוב מערכת ציורות ותעלות תת קרעיים אשר השפכים מגעים לים או לנחל דרך מכון טיהור שפכים
[[קובץ:Sansewer.jpg|ממוזער|שמאל|250px|התקנת [[צינור]] ביוב מ-[[PVC]] ב[[אונטריו]], [[קנדה]]]]
מי שופכין או מי ביוב מגיע משתן או מצואה
[[קובץ:מכלית ביוב.jpg|ממוזער|מכלית לשאיבת מי ביוב. משמשת בעיקר לטיפול בסתימות עקב עומס יתר, או, כבמקרה זה, לצורך שיפוץ המערכת באתר [[בנייה]]]]
'''ביוב''' הוא מערכת צינורות תת-קרקעיים, אשר מיועדת לנקז את ה[[שפכים]] ה[[עיר]]וניים, ולהוביל אותם למקום שבו לא יהוו מטרד, בעיקר ל[[מכון טיהור שפכים]]. לעיתים מובילה מערכת הביוב את השפכים ל[[ים]] או לערוץ [[נחל]], פעולה שגורמת ל[[זיהום מים]] חמור ביותר ולכן מנסים להימנע ממנה.


הביוב הוא מערכת [[תשתית]] חשובה בכל יישוב, והקמתה ותחזוקתה מבוצעות על ידי ה[[רשות מקומית|רשות המקומית]].

מערכות ביוב בערים גדולות כדוגמת [[פריז]] מאפשרות כניסת אדם לתוכן. בפריז נמצא [[מוזיאון הביוב של פריז|מוזיאון הביוב (לז אגו)]], המאפשר כניסת [[תיירות|תיירים]] אל התעלות.
==היסטוריה==
==היסטוריה==
[[קובץ:Sewer drains. Ajmer. india.jpg|ממוזער|250px|תעלת ביוב פתוחה בעיר אג'מר בחבל [[ראג'סטאן]] שב[[הודו]]]]
[[קובץ:Sewer drains. Ajmer. india.jpg|ממוזער|250px|תעלת ביוב פתוחה בעיר אג'מר בחבל [[ראג'סטאן]] שב[[הודו]]]]

גרסה מ־20:16, 4 באוקטובר 2018

ביוב מערכת ציורות ותעלות תת קרעיים אשר השפכים מגעים לים או לנחל דרך מכון טיהור שפכים מי שופכין או מי ביוב מגיע משתן או מצואה

היסטוריה

תעלת ביוב פתוחה בעיר אג'מר בחבל ראג'סטאן שבהודו

מערכות הביוב התת-קרקעיות המוקדמות ביותר שנחשפו על ידי ארכאולוגים היו המערכות של הערים בתרבות עמק האינדוס.

ברומא העתיקה, קלואקה מקסימה היא מערכת ביוב מתוחכמת מאוד ונחשבת פלא הנדסי. מערכת זו נשפכת אל נהר הטיבר.

באירופה של ימי הביניים השתמשו בערים בנתיבי מים על מנת לאסוף מים משומשים. אלו כוסו עם הזמן ותפקדו כמערכות ביוב. נהר פליט בלונדון הוא דוגמה למערכת זו. בפריז קיימת מערכת ביוב מהמאה ה-19 אשר מרוצפת ומחופה בלבנים.

בורות ספיגה

ערך מורחב – בור ספיגה

"בור ספיגה" הוא בור הנכרה באדמה ומשמש לקליטת שפכים לשם סילוקם בדרך של חלחול לקרקע.

בור ספיגה יכול להופיע הן כבור ספיגה ביתי המשמש לקליטת שפכים ביתיים וכלליים והן כבור ספיגה תעשייתי המשמש לקליטת שפכים תעשייתיים.

בעבר היה נהוג שבחצר כל בית נכרה בור ספיגה שאליו הוזרם הביוב ועל מנת למנוע זיהומים וריחות רעים, נהוג היה לכסותו מדי פעם בסיד כבוי.

סילוק השפכים בצורה זו גורמת למפגעים סביבתיים רבים:

  1. דרך הפעולה של הבור הסופג כלומר חלחול שפכים לקרקע, גורמת לזיהום של הקרקע ומי תהום.
  2. לאחר מספר שנים של פעולת בור הספיגה הבור יכול להיסתם ויש צורך בריקונו על ידי ביובית (רכב המיועד לסילוק השפכים שהצטברו בבור הספיגה).
  3. השפכים שבבור הספיגה מסולקים לעיתים קרובות על ידי הביובית לשדה או ואדי קרוב, צורת פינוי זו גורמת לבעיות אסתטיות ותברואתיות וכן לעיתים לזיהום מים.
  4. צורת סילוק זו אינה מאפשרת השבת המים לניצול חוזר בהשקיה חקלאית.

בגלל בעיות וסיבוכים אלו בבורות הספיגה הוציא המשרד לאיכות הסביבה ב-1992 תקנות אשר ימנעו את זיהום המים, ולפיהן:

  • נאסר על הקמת בור ספיגה בבניה חדשה.
  • במקומות אשר היה שימוש בבורות הספיגה נאלצו להתחבר למערכת הביוב הראשית של האזור או (במקרה ואין מערכת ביוב ראשית) היה צורך לטפל בשפכים (בבור רקב) לפני סילוקם לבור הסופג.
  • במקרים מיוחדים ניתן להמשיך ולהשתמש בבורות אלו, אך רק לאחר קבלת אישור ממשרד לאיכות הסביבה, הניתן רק כאשר יש טיפול יסודי ומקסימלי בשפכים לפני סילוקם.

הביוב בעיני האמנות

מערכות הביוב עברו תהליך של רומנטיזציה עם השנים ובספרות, בקולנוע וטלוויזיה החלו לשגשג דימויים של הביוב כמבוך של העידן התעשייתי והעידן המודרני. חלק מדימויים אלו נבעו ממציאות מסוימת שבה הביוב שימש לעיתים כמקום מחבוא וכנתיבי מילוט של נלעגים או נרדפים. כך למשל במהלך מרד גטו ורשה השתמשו חלק מהלוחמים היהודים במערכות הביוב על מנת לברוח מן הגטו.

בספרות, בקולנוע ובאמנויות האחרות קיימים הדימויים של הנלעגים או המוזרים החיים בצל הביבים. דוגמאות מפורסמות לכך הם ספריו של סטיבן קינג, "זה", ו"חומות של תקווה" (שעל-פיו נעשה גם סרט בעל שם זהה). הפינגווין, אויבו של באטמן, גדל בביוב (כמתואר בסרט באטמן חוזר), סדרת הקומיקס וסרטי הקולנוע צבי הנינג'ה והסרט מימיק. מערכות הביוב של פריז מככבות בספר פנטום האופרה מאת גסטון לרו כמו גם בעלובי החיים מאת ויקטור הוגו. בספר (ייתכן גם שציורי הכלא של פיראנצי הושפעו מהקלואקה מקסימה. אגדות אורבניות צמחו לגבי היצורים הקיימים בביבי הערים. כך למשל צמחה אגדת תמסחי הביבים של ניו יורק.

הביוב בישראל

מבט אל תוך צינור ביוב העשוי מבטון
מכסה ביוב של עיריית חיפה בשדרות יצחק

תושבי ישראל מייצרים מדי שנה כ-490 מיליון מטר מעוקב של ביוב. במקומות רבים, בעיקר ביישובים כפריים, אך גם בחלק משכונות הערים, נפוץ השימוש בבורות ספיגה ביתיים על פני מערכת ביוב מסודרת. כמו כן, מפעלים רבים מעדיפים להזרים את שפכיהם לנחלים ולגופי מים חיצוניים[1].

דו"ח שנתי מספר 41 של מבקר המדינה מנה שורה ארוכה של מחדלים בטיפול בביוב בישראל[2]:

  • היעדר תוכנית אב ומדיניות כוללת לביוב.
  • היעדר גוף יעיל ובעל סמכויות לתאום הקמת מתקני ביוב חדשים.
  • חוסר המעש של ועדת המנכ"לים לענייני ביוב.
  • פיגור בפיתוח מערכות לטיפול בשפכים.
  • אי-קביעה של רמת טיהור מחייבת.
  • היעדר מאגר נתונים ארצי בנושא ביוב.

פעולות רבות ננקטו כדי לצמצם את הזיהום הנגרם מהשפכים העירוניים:

  • חוסלו רוב בורות הספיגה, ומערכות הביוב הביתיות חוברו למערכת ביוב מוסדרת ותחת פיקוח.
  • הוקמו מכונים לטיהור שפכים בחלק מהיישובים והרשויות, אשר פועלים להקטנה של רמת הזיהום הביולוגי ולהרחקת המוצקים המרחפים בשפכים.
  • חלק ניכר מהשפכים (כ-290 מיליון קוב בשנה) מטופלים עד לאיכות המאפשרת השקיה חקלאית. השפד"ן לדוגמה ממחזר כ-9% ממי הביוב והופך אותם למי השקיה.

בעקרון, האחריות לטיפול בביוב נמצאת בידי הרשות המקומית, אך לאור חומרת הבעיות שנוצרו הוקם בשנת 1993 גוף ארצי לתיאום ופעולה בנושא – המנהלה הארצית לביוב, אשר מרביתו נמצאת כיום תחת אחריותו של משרד התשתיות הלאומיות[1].

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ביוב בוויקישיתוף

הערות שוליים