פנטום האופרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: מבוסס בערבובייה על הרומן של לרו ועל ספרה של קיי, מכניס אנגלית במקום שאינה נדרשת, כולל קביעות מרחיקות לכת ללא תימוכין, חלק גדול אינו כתוב אנציקלופדית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
עטיפת התרגום העברי של אריה חשביה לספר פנטום האופרה מאת גסטון לרו

פנטום האופרהצרפתית: Le Fantôme de l'Opéra) הוא רומן אימה גותי בלשי שנכתב על ידי הסופר הצרפתי גסטון לרו ופורסם לראשונה בשנת 1909. הסיפור עוסק באהבתו הטרגית של גאון מעוות לזמרת אופרה צעירה ומוכשרת, על רקע בית האופרה "לה גרנייה" בפריז.

לרו כתב את הסיפור כרומן בלשי רווי מסתורין, שפורסם בהמשכים בעיתונות הצרפתית. הספר בנוי כחקירה בלשית אותה עורך לרו, וכולל שיחות עם הדמויות השונות ששרדו, כאשר כל אחת מספרת את נקודת המבט שלה ולפעמים הן מצטלבות. הספר שוזר בתוכו פרטים בדיוניים ופרטים אמיתיים, ונכתב במידת מה כאגדה אורבנית.

מספר סופרים אחרים כתבו את גרסאותיהם לסיפור (הידוע בהם הוא הרומן "פנטום" של סוזן קיי). אחרים כתבו ספרים המפגישים את הפנטום עם דמויות אחרות (ביניהן נמצא גם הבלש הידוע שרלוק הולמס), המשכים לעלילת הפנטום (למשל: הפנטום בניו יורק) וכן סיפורים הנוטלים השראה מעלילת הפנטום.

בעקבות הספר המצליח הופקו סרטים רבים (אפילו סרט אילם משנת 1925 בכיכובו של לון צ'ייני) ובשנת 1986 המחזאי הנודע אנדרו לויד ובר העלה את "פנטום האופרה" על במות ברודוויי והווסט אנד בתור מחזמר, אותו גם הלחין (בהרצה המקורית כיכבו מייקל קרופורד ושרה ברייטמן). המחזמר הפך לאחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר בכל הזמנים, ומציג זמן רב (מ-1986 עד ימינו). ב-2004 יצא סרט קולנוע מוזיקלי בבימויו של ג'ואל שומכר, המהווה עיבוד למחזמר של ובר (בסרט כיכבו ג'ררד באטלר ואמי רוסום).

באוקטובר 2009 עלה מחזמר המשך שאף אותו יצר אנדרו לויד ובר. המחזמר נקרא "Love Never Dies" - הפנטום ששלט מהמרתפים בבית האופרה בפריז, חוצה את האוקיינוס ויתגלה בניו יורק כעבור 10 שנים כיד המכוונת מאחורי פארק השעשועים בקוני איילנד.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני ספרים זכו למעשה לההפך לעלילה הקנונית של "פנטום האופרה". הראשון הוא הספר המקורי מאת גסטון לרו. השני הוא הרומן "פנטום" שנכתב על ידי סוזן קיי (Susan Kay) ומהווה סיפור-מחדש של קורות חייו של אריק (הוא הפנטום). אף על פי שהם נבדלים זה מזה במספר פרטים, המחקר המקיף שבצעה קיי על התרבויות בהן חי הפנטום והפרשנות המרגשת שלה לעלילה ולמניעי הדמויות, הפכו אותו למקובל כמעט על כל המעריצים ושוחרי הפנטום כתיעוד הקנוני של חייו.

העלילה בספרו של לרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מתרחשת בבית האופרה "לה גרנייה" (שנבנה בשנים 1857-1874) של פריז באמצע המאה ה-19, מבנה מפואר בעל עשרות קומות, מרתפים עמוקים ומפותלים, אלפי מסדרונות וגג עם מאות חבלים, פיגומים וגשרי עץ. במרתפי הקומפלקס המפואר שוכן לו יצור מוזר ומסתורי, מעין רוח רפאים, שכולם נאלצים להשלים עם קיומו וכל חברי בית האופרה חיים בפחד מתמיד ממעשיו ומדרישותיו. מדי פעם הוא מביע את דעתו על הזמרות הראשיות ודורש שישמרו לשימושו, בכל מופע את תא מספר 5. הוא גם מקבל שכר על פועלו, שכן הוא דורש מהנהלת בית האופרה: "עשרים שטרי כסף בני אלף פרנק כל אחד". מנהלי האופרה הקודמים העדיפו לא להסתבך עמו ועם נקמתו הכואבת, ונענו לדרישותיו, כאשר את התיווך ביניהם ביצעה עובדת ניקיון בשם מאדאם ז'ירי, שזכתה לאמונו של הפנטום.

הכל משתנה כאשר לאופרה מגיעים זוג מנהלים חדש, שלא מוכנים להשלים עם הרוח המסתורית והסחטנית. במקביל, ללהקת הבלט של האופרה מצטרפת זמרת חדשה, צעירה, מוכשרת ויפהפייה בשם כריסטין דאי (Christine Daaé). כריסטין היא בת לכנר מפורסם ממוצא שבדי, שסיפר לה בילדותה אגדות על "מלאך המוזיקה" שישלח אליה בידי אביה לאחר שהוא ימות. כריסטין תמימה וחולמנית, עדינותה וכן רגישותה כובשות את לבו של הפנטום הכמה למלאך שיגלה כלפיו אהבה.

הפנטום מתאהב בה מיד ומחליט לקחת אותה תחת חסותו. הוא מנצל את שליטתו במעברי הסתרים שעוברים בכל המבנה המפואר כדי לדבר אליה דרך הקירות ולהציג את עצמו כ"מלאך המוזיקה" שאביה שלח על מנת ללמד אותה זמרה.

אמי רוסום ככריסטין דאי, אהובתו של אריק, פנטום האופרה, הסרט מ-2004

תחת הדרכתו של הפנטום, כריסטין הופכת לזמרת שמיימית. באמצעות איומים וחבלה הוא מסלק מהאופרה את ה"פרימה דונה" (הזמרת הראשית) קרלוטה ומשיג לכריסטין תפקיד ראשי באופרה החדשה. כריסטין לוקחת את ההזדמנות בשתי הידיים ונהפכת לכוכב הזוהר החדש בשמי האופרה, וזוכה לתשואות עצומות מצד הקהל ובפרט לחיזורים מצד ראול הויקונט דה-שאניי (Raoul the Vicomte de Chagny), חבר ילדות בו הייתה מאוהבת.

הפנטום, שלא מרוצה מחיזורי הויקונט הצעיר מחליט לקחת את כריסטין למסע חלומי אל מקום משכנו הגותי, אותו הוא מרפד במוזיקה השמיימית שהלחין. הוא לוקח אותה אל ביתו שנמצא בקצה אגם תת-קרקעי במרתפי האופרה ומחכה ליום שבו המוזיקה תהיה חלק ממנה, שהיא תפרח ותצליח, אבל בעיקר שתהיה אהובתו. שם הוא חושף את עצמו בשמו - אריק (Erik) - ומתוודה לפניה על אהבתו כלפיה. כריסטין מגלה במהרה ש"מלאך המוזיקה" שלה איננו מלאך אלא אדם בשר-ודם, ובמהרה מגלה גם את הצדדים הפחות יפים שבו. בפרט, כאשר אריק שר בפניה את שיר האהבה שהלחין במיוחד בשבילה היא מורידה את המסכה מפניו של הפנטום ורואה את פניו המעוותות, דבר הגורם לפנטום לאבד את עשתונותיו. מאוחר יותר, תיארה כריסטין בפני ראול את הרגע המזעזע:

"גם אם אחיה עד מאה שנה, אני תמיד אשמע את אותה זעקה אל-אנושית של יגון וזעם שהוא שחררר בטרם אותו מראה נורא הגיע לעיניי."

כריסטין זועמת על כך שאריק התחזה למלאך, ניצל את תמימותה וגרם לה לפתוח את לבה ונפשה כלפיו. היא דורשת ממנו לשחררה לחופשי. אריק מצהיר שוב על אהבתו כלפיה ומסכים לשחררה כעבור חמישה ימים, אך רק בתנאי שתישבע לחזור אליו מרצונה החופשי ולא להתאהב באדם אחר. לבסוף הוא מחזיר אותה בחזרה אל האופרה, כדי שלא ירגישו בחסרונה והיא תוכל להמשיך לככב על הבמה.

כריסטין מסכימה לשבועה וחוזרת אליו מתוך רחמים, אך מתאהבת במחזרה הצעיר והיפה, ראול. היא נקרעת בין ההבטחה למורה שלה, המלחין הגאון אך מעורר-הרחמים, לבין אהובה היפה ומלא התשוקה.

בינתיים, הנהלת האופרה החדשה מחליטה לא להיכנע לסחטנות הפנטום, ולמרות הצלחתה של כריסטין משבצים שוב את קרלוטה בתפקיד הראשי. הפנטום מחליט ללמד אותם לקח ובעזרת אמצעי לא ידוע - מה שגורם לקהל ולצוות להיראות כעל טבעי, גורם לקרלוטה לקרקר באמצע ההופעה ולכך ש"שירתה הנוראה עוד תפיל את הנברשת" כפי שהפנטום איים בקול רם. הנברשת שמתרסקת גורמת למהומה רבתי ולמותה של עובדת אחת, שהייתה אמורה להחליף את מאדאם ז'ירי - לאחר שזאת פוטרה בשל "טירופה".

"היזוני מכיעורי הארור!"
לון צ'ייני כפנטום האופרה בגרסת הסרט האילם מ-1925.

כריסטין אחוזת האימה מבינה ש"מלאך המוזיקה" שלה הוא רוח הרפאים של האופרה, שלא בוחל גם ברצח כדי להשיג את מטרותיו. היא מתנחמת בזרועותיו של ראול שמבטיח להגן עליה. השניים מחליטים להתארס בסתר ולברוח מאימתו של אריק הפנטום. כריסטין מודיעה לראול שהם יברחו מיד אחרי הופעתה בתור מרגריטה באופרה פאוסט. (במחזמר של ובר כריסטין מופיעה באופרה "דון חואן המנצח" בתור פיתיון לפנטום, על מנת שהמשטרה תלכוד אותו.)

הפנטום מגלה את בגידתה של כריסטין, מתמלא בזעם ומחליט לנקום. הוא חוטף את כריסטין על הבמה, בזמן הופעתה האחרונה בבית האופרה כמרגריטה באופרה פאוסט (במחזמר של ובר, כריסטין נחטפת בזמן השיר "נקודת האל-חזור" באופרה שכתב הפנטום "דון חואן המנצח"). במהלך ההופעה כריסטין שרה: "מלאכים קורנים, מלאכים זכים, נפשי נכספת לנוח בשחקים!" האור מתעמעם במהירות עד לחושך מוחלט ולאחר שנייה שב על כנו, אך כריסטין לא נראית בשום מקום - היא נחטפה בידי הפנטום.

ראול עוקב אחריהם, אל מעמקי המרתפים ומעבר לאגם התת-קרקעי, באמצעות הדרכתו של זר מסתורי הידוע בתור "הפרסי", אשר הכיר את הפנטום לפני הגיעו לאופרה. ברם, ראול נופל קורבן לאחד ממלכודותיו המתוחכמות של אריק ונאלץ להקשיב בחוסר-אונים לשיחה בין אריק לכריסטין. במלכודת העינויים של אריק, משתבשת דעתו של ראול, והמלכודת מתחילה להשפיע עליו. באותו רגע לוקח הפרסי את משימת ההצלה על כתפיו, ומכאן והלאה הסיפור מסופר מנקודת מבטו. אריק המיואש מציב בפני כריסטין אולטימטום: עליה להינשא לו - ובכך המים יציפו את חומר הנפץ ויגרמו לקילקולו, או שהוא יפוצץ את בית האופרה ויהרוג את ראול.

ברגע האחרון, כריסטין בוחרת להינשא לפנטום ולהציל את בחיר ליבה - ראול, והמים מציפים את חומר הנפץ, ביחד עם המלכודת שבה לכודים הפרסי וראול. לאור זאת שהסיפור מסופר מנקודת מבטו של הפרסי מכאן ואלך, הפרסי וראול מתעלפים, ובקטע הבא הם נמצאים בביתו של אריק, כאשר כריסטין עומדת בצד ובשקט, ואריק מטפל בראול ובפרסי. הפרסי מוחזר לביתו, ורק בהמשך מתוודעים למצבו של ראול. אריק מגיע לבית הפרסי, גוסס, ומספר לו על כל המאורעות. אריק מספר לפרסי על כך שכריסטין נישקה אותו - דבר שהוא מעולם לא זכה לו עקב קורות חייו הטראגיים ופניו המעוותות - ולאור זאת שהוא עומד למות מאהבתו אליה, הוא מבקש שתיקח את טבעת הזהב הקטנה ובעזרתה תינשא לראול, וכאשר הוא ימות, תקבור אותו ביחד עם הטבעת שנתן לה כאות לאהבתו.

בסיכום של הספר בידי לרו, הוא כותב:

"היה לו לב גדול, שהיה יכול להכיל עולם ומלואו - אך בסופו של דבר היה עליו להסתפק במרתף."

קורות חיו של הפנטום, לפי ספרה של סוזן קיי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת הספר "פנטום" של סוזן קיי

פנטום האופרה הוא בעצם אדם, ששמו הוא אריק (Erik). ברומן של לרו אין פירוט היסטורי שלם של קורות חייו של הפנטום, אלא רק שברי זכרונות ועדויות של אנשים שונים.

הפרסי, למשל, נזכר בתקופה בה אריק הועסק בחצר השאח של פרס, ופריחתו של הארמון במזנדרן. הארמון הכיל תא עינויים מתוחכם שתכנן אריק, והשאח והסולטאנה הקטנה ניצלו זאת לענות ולהרוג קורבנות רבים. הארמון נבנה בצורה כזאת שאף לחישה איננה פרטית, וכל אוושת קול נשאת אל מקומות נסתרים, ואי-אפשר לדעת מי מאזין למה. דבר זה היה בעל חשיבות רבה בחצר מלאת התככים של השאח. את כל המבנה הזה תכנן אריק והשאח פחד שאריק יפנה את גאוניותו כנגד והורה להוציאו להורג. הפרסי, שהיה Daroga - ראש המשטרה של הארמון, סייע לאריק להימלט, אחרי שאריק הציל פעם את חייו. בסופו של דבר עברו שניהם להתגורר בפריז וקיבלו תשלום חודשי נאה מהשאח על מנת לשמור על שתיקה.

אף שלרו לכאורה מספק רק סקירה שטחית על העבר של אריק, קורות חיים יותר עמוקות קיימות במספר צורות, בהתבסס על מה שאנו למדים מהרומן של לרו. הגרסה "הרשמית" המקובלת ביותר להיסטוריה של אריק הוא הרומן "פנטום" שנכתב על ידי סוזן קיי (Susan Kay). הרומן של קיי מספר את קורות חייו של אריק, מלידתו ועד למותו במרתפי האופרה.

לפי הרומן של קיי, אריק נולד בעיירה קטנה לא רחוק מרואן לאדריכל גאון ומפורסם. אריק נולד כתינוק שפניו התעוותו כתוצאה ממום בלידה וכתוצאה מכך אמו שנאה אותו והתנכרה לו, אביו מת בטרם נולד. היא סירבה אף לתת לו שם והכומר שהטביל אותו קרא לו "אריק" על שמו. בגלל פניו המעוותות אריק תמיד לבש מסכה מבד שהסתירה את פניו. כבר מגיל צעיר אריק גילה עניין רב באדריכלות והנדסה, ואף למד באופן פרטי אצל פרופסור מפורסם.

ביום הולדתו הוא עשה טעות קשה כאשר סירב ללבוש את מסכת הבד שאמו הכריחה אותו ללבוש מאז לידתו. הוא דרש לדעת מדוע היא נוהגת בו בצורה שונה, והיא בכעס הראתה לו את פניו במראה. אריק הקטן לא הבין שהוא רואה את השתקפותו וחשב שהמראה היא חלון שדרכו הוא רואה מפלצת לכודה. אחרי אירוע זה הוא ניסה ליצור מראה על מנת שיוכל לשלוט במפלצת הזאת.

כאשר אמו נשאה לרופא מקומי, ברח אריק מהבית באמצע הלילה. אחרי שבוע ללא מזון, נתקל אריק בקרנבל נודד של צוענים. הוא ניסה לגנוב מהם קצת לחם, אך תחת זאת הצטרף אליהם והם למדו אותו להיות לוליין וגנב סוסים. אחרי שהם הצליחו להסיר את המסכה וגילו את פניו המעוותות, הם הפכו אותו ל"פריק שואו" (מופע אימים או מופע חריגים) תחת השם "הגוויה החייה". יחד עם הצוענים הוא טייל ברחבי אירופה ואסיה. בתקופת מסעות אלה אריק רכש כישורים באקרובטיקה ומוזיקה וחידד את גאוניותו המעוותת. בסופו של דבר הוא רכש כבוד המבוסס על יראה מצד הצוענים וזכה לאוהל משלו.

כעבור מספר שנים, החליט ראש המשטרה (ה"דארוגה") של ארמון מזנדרן והחצר הקיסרית להעסיק את אריק כמתנקש ומהנדס אישי של השאח הפרסי. אריק בנה לשאח מלכודות ומתקני עינויים מתוחכמים (כגון הפלצור הפונג'אבי ותא העינויים המתומן). אחרי שאריק תכנן ובנה את "היכל ההדים" עבור השאח, פחד השאח שאריק ידע יותר מידי על סודותיו והחליט להיפטר ממנו. נאדיר, הדארוגה שנהפך לחברו, עזר לאריק להימלט מזעם השאח והשניים חזרו לבסוף לצרפת. (בהתבסס על התאריכים בעלילה, השאח - ששמו לא מוזכר - יכול להיות נאסר א-דין שאה שמלך בשנים 1848-1896).

לפי הרומן של קיי, אריק חשק במשרת האדריכל הראשי והמתכנן שיבנה את בית האופרה של פריז. לרוע מזלו, עד שנודע לו על כך המכרז הסתיים. הוא פנה אל הזוכה במכרז, האדריכל שארל גרנייה, וסגר איתו עסקה שתאפשר לו לעזור לתכנן ולבנות את בית האופרה. מתחת לבית האופרה נוצר אגם מלאכותי באמצעות שימוש בשמונה משאבות הידראוליות שמטרתן הייתה לנקז את מי התהום שהפריעו לבנייה. אריק ניצל את הסחת הדעת כדי לבנות רשת של מנהרות, מסדרונות ודלתות סתרים מבלי שאף אחד יידע על כך. מעבר לאגם התת-קרקעי הוא בנה מאורה לעצמו, שם הוא יכול לחיות בטוח הרחק מעינו של הציבור.

מלבד היותו ממציא גאון ומהנדס, אריק ניחן בגאונות מוזיקלית. הוא החל לבקר בבית האופרה על מנת להאזין לאופרות ומנגינות, וזעם על טעמם הרע של המנהלים. מאחר שלא יכל להופיע בציבור בגלל פניו המעוותות, הוא נטל את הזהות של רוח רפאים הרודפת את המקום, והשתמש באלימות וחבלה על מנת לסחוט את מנהלי האופרה להענות לדרישותיו ולציית לרצונו. הוא ניצל את האמונות הטפלות של העובדים, ואת הידע שרכש על כל מעברי הסתרים בבניין, שאפשרו להגיע כמעט לכל מקום שירצה, מבלי שמישהו יבחין בכך. הוא הטיל את חתיתו על אלה שסירבו להענות לדרישותיו באמצעות עונשים ו"תאונות", חלקן קטלניות. אריק אף לא היסס להרוג אנשים בתור אזהרה. ברם, אלה שהיו נאמנים לו וצייתו לפקודותיו, זכו ממנו ליחס אדיב והוגן (בפרט מאדאם ז'ירי המסורה).

בסוף הרומן של סוזן קיי, כריסטין מקיימת יחסי מין עם אריק לפני שהוא מת ונכנסת להריון. נולד להם בן, לו כריסטין קוראת שארל. ראול לא מודע לכך. שארל, כפי שמתואר בספר, הוא מה שאריק יכול היה להיות לולא נולד עם פניו מעוותות. בנוסף להיותו גאון מוזיקלי ומוכשר במגוון תחומים, הוא גם נאה מאוד וניחן בפנים יפות. סוף זה של הסיפור נחשב לעושה צדק, שכן הוא מעניק נחמה גדולה לאריק שסבל כל חייו: הן אהבתה (הנפשית והגופנית) של כריסטין, והן יורש שנולד לו מאהובתו ומממש את חלומותיו.

הפנטום במדיות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Phantom by Susan Kay - a retelling of the Phantom's life.
  • The Phantom of Manhattan by Frederick Forsyth - a sequel to the Lloyd Webber musical (not to the original novel).
  • After Twilight by Amanda Ashley, Christine Feehan and Ronda Thompson
  • Phantom of Chicago by Lori Herter
  • Behind the Phantom's Mask by Roger Ebert
  • Phantoms by Martin and Rosalind Greenberg
  • Angel of Music: Tales of the Phantom by Carrie Hernández
  • Night of the Phantom by Anne Stuart
  • The Phantom of Paris by Gwenith M. Vehlow
  • Le Journal Intime du Fantôme de l'Opera by Marion Dumond-Gros
  • Angel of Music by D.M. Bernadette - a sequel to "all Phantom adaptations."
  • Journey of the Mask by Nancy Hill Pettengill - a sequel to Leroux's original novel.
  • Progeny by Becky L. Meadows - another sequel in which Erik and Christine have a son.
  • Phantasy by Becky L. Meadows - the sequel to Progeny
  • The Canary Trainer by Nicholas Meyer - a Sherlock Holmes novel which re-interprets Leroux's plot.
  • Maskerade by Terry Pratchett - a Discworld novel that parodies the story.
  • The Angel of the Opera by Sam Siciliano - Sherlock Holmes and his cousin meet the Phantom.
  • Night Magic by Charlotte Vale Allen - a romance novel retelling of the Phantom story in more modern times.
  • Stagestruck Vampires and Other Phantasms by Suzy McKee Charnas; the short story "Beauty of the Opera" in this anthology offers an alternate ending, with Christine staying with the Phantom for five years.

The Discworld series novel 'Masquerade' by well known British humourist Terry Pratchett is a parody of The Phantom of the Opera.

מביניהם ראוי לציין את "פנטום" של סוזן קיי, "הפנטום של מנהטן" (פרדריק פורסית') המהווה המשך לעלילת המחזמר של ובר דווקא, את "מאמן הקנרית" (ניקולס מייר) בו שרלוק הולמס פוגש את הפנטום ומפרש מחדש את עלילת הרומן הבלשי של לרו, "מלאך האופרה" (סם סיציליאנו) - עוד גרסה בה שרלוק הולמס ובן-דודו פוגשים את הפנטום, ו"מסכות" (טרי פראצ'ט) - ספר מסדרת עולם הדיסק המהווה פארודיה על פנטום האופרה.

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוגו המחזמר של ובר
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פנטום האופרה (מחזמר)

המחזה המוכר ביותר על הפנטום הוא המחזמר מאת אנדרו לויד ובר אשר הועלה לראשונה ב-1986. המחזמר נחשב למחזמר המוצלח ביותר שהציג אי-פעם. הוא הולחן בידי אנדרו לויד ובר. מילות מהשירים נכתבו בידי צ'ארלס הארט וריצ'רד סטילגו.

המוזיקה של ובר משלבת בין מוזיקה גותית המתבססת על קלידים דומיננטיים ובייחוד עוגב, לצד ליווי קצבי של מוזיקת רוק. רוב המוזיקה במחזמר נוטה למוזיקה קלאסית ואופרה קלה, כאשר יש שילוב של קטעי כינורות, כלי נשיפה ואופרה.

המחזמר הופק בידי קמרון מקינטוש והחברה לתיאטרון שימושי. בהפקה המקורית כיכבו מייקל קרופורד (הפנטום), שרה ברייטמן (כריסטין) וסטיב ברטון (ראול).

בשנת 2009 הודיע ובר על כתיבת המשך למחזמר, ובו הפנטום מגיע לקוני איילנד בניו יורק[1].

  • Ken Hill's Phantom of the Opera (1976/1984): Musical by Ken Hill, with lyrics set to music by Gounod, Offenbach, Verdi, and others.
  • The Phantom of the Opera (1986): Musical by Andrew Lloyd Webber.
  • The Phantom of the Opera (a.k.a. The American Phantom of the Opera: A Love Story) by Helen Grigal (book and lyrics) and Eugene Anderson (music). Produced by the Oregon Ridge Dinner Theater in cooperation with the Baltimore Actor's Theater. Director/Choreographer: Helen Grigal.
  • Phantom (1991): Musical by Maury Yeston (music and lyrics) and Arthur Kopit (text).
  • Phantom (1991) book by David H. Bell, music by Tom Sivak
  • Phantom of the Opera (1990) with book by Bruce Falstein and music by Lawrence Rosen and Paul Shierhorn
  • The Phantom of the Opera (1975) by David Giles.
  • Phantom of the Opera (1992) with book by Michael Tilford and music and lyrics by Tom Alonso
  • Phantom of the Opera: A New Victorian Thriller (1979) by Gene Traylor
  • The Phantom of the Opera: An Exciting New Musical Adaptation (1992) with book and lyrics by Joseph Robinette and music by Robert Chauls
  • The Phantom of the Opera: Or the Passafe of Christine (1986) with book by Kathleen Masterson and music by David Bishop
  • Phantom of the Opera: Original Family Musical (1998) with book by Rob Barron and music, lyrics and orchestrantion by David Spencer
  • The Phantom of the Opera: The Musical adapted by Ivan Jacobs from the play by John Kenley and Robert Thomas Noll
  • The Phantom of the Opera: The Play (1988-1989) by John Kenley and Robert Thomas Noll with music by David Gooding and Charles Gounod.
  • The Phantom of the Opera on Ice (1996) with narration and lyrics by Roberto Danova, Tony Mercer, Kathy Dooley and Stephen Lee Garden. Music composed and arranged by Roberto Danova.
  • Phantom of the Op'ry: A Melodrama with Music (1991) with book by Tom Kelly, music by Gerald V. Castle and lyrics by Michael C. Vigilant
  • The Pinchpenny Phantom of the Opera: An Affordable Musical Comedy (1988) by Dave Reiser and Jack Sharkey
  • Phantom of the NorShor
  • Das Phantom Der Oper with music by: A. Gerber - and the text by P. Wilhelm.

סרטי קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פנטום האופרה (סרט)

לצופה הישראלי ידועים שני עיבודי קולנוע לפנטום האופרה:

להלן הרשימה המלאה:

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Phantom of the Opera by Peter F. Neumeyer. Published by Gibbs Smith. Illustrations by Don Weller
  • The Phantom of the Opera by Kate McMullan. Published by Step-Up Classic Chillers. Illustrations by Paul Jennis
  • The Phantom of the Opera by Jennifer Bassett. Published by Oxford Bookworm's Library
  • Bantam of the Opera by Mary Jane Auch. Published by Holiday House.
  • The Phantom Cat of the Opera by David Wood. Published by Watson-Guptill Publications. Illustrated by Peters Day
  • Phantoms Don't Drive Sports Cars (The Adventure of the Bailey School Kids) by Debbie Dadey. Published by Scholastic Paperbacks
  • Babar : The Phantom by Rh Value Publishing
  • Phantom of the Auditorium by R. L. Stine. Published by Apple
  • The Peeping Duck Gang investigates the case of the Phantom of the Opera by Keith Brumpton

קומיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Trap-door Maker (2006) by Pete Bregman. Published by Treehouse - story revolves around Erik's time in Persia
  • The Opera House Murders (2003) story by Yozaburo Kanari and art by Fumiya Sato. In "The Kindaichi Case Files" serie. Published by TokyoPop.
  • Edgar Rice Burroughs' Tarzan #11 and #12 Le Monstre (1997) published by Dark Horse Comics - A Phantom of the Opera/Tarzan crossover
  • Batman: Masque (1997) by Mike Grell with Andrz Khromov. Published by DC Comics
  • Le Trésor du Fantôme de l'Opéra (The Treasure of the Phantom of the Opera) Volume 7 of the Joseph Rouletabille series. Story by André-Paul Duchateau and drawings by Bernard-C. Swysen. Published by Claude Lefrancq in 1996 and Soleil in 2001.
  • Le Fantôme de l'Opéra (1995) by JET. Published by Asuka Comics DX - Japanese, mixes elements from Leroux, Andrew L. Webber, and Lon Chaney
  • Sherlock Holmes: Adventure of the Opera Ghost Two volumes. (1994) by Steven P. Jones, art by Aldin Baroza, and cover art by Guy Davis. In black&white. Published by Caliber press
  • Phantom of the Opera (1991) by Mitchell Perkins and Wanda Daughton (and Vickie Williams). Published by Innovation
  • Le Fantôme de l'Opéra Volume 1 of the Joseph Rouletabille series. Story by André-Paul Duchateau and drawings by Bernard-C. Swysen. Published by Claude Lefrancq in 1989 and Soleil in 2001.
  • The Phantom of the Opera (1988) published by Eternity Comics - Based on Gaston Leroux's novel
  • The Phantom Stranger (1973) no. 23 and no. 24 published by DC Comics
  • The Phantom of Notre Duck (1965) by Carl Barks
  • Le Fantome de l'Opera by Toshihiro Hirano. Two volumes.

תזות ומסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Phantom of the Opera: Essay about the Musical and the Literary Novel by Sandra Andrés Belenguer
  • Phantoms of the Opera: The Face Behind the Mask by John L. Flynn
  • The Underground of the Phantom of the Opera by Jerrold E. Hogle
  • The Complete Phantom of the Opera by George Perry
  • The Phantom of the Opera (Hollywood Archives Series) by Philip J. Riley
  • The Phantom Of The Opera Companion by Andrew Lloyd Webber and Joel Schumacher

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעה תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעריצי הפנטום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה המודרנית, נהפך סיפור הפנטום לאגדת קאלט, שריכזה סביבה אגודות מעריצים מושבעים, הקוראים לעצמם Phantom Phans. המושבעים שבמעריצים, מזדהים עמוקות עם דמותו של הפנטום, אריק, אבל המעריצים יכולים לאהוב גם דמויות אחרות. מעריצים רבים מרותקים מכל דבר הקשור לפנטום, החל מדמותו המורכבת והטרגית של אריק, עבור במוזיקה שיצר לו אנדרו לויד ובר וכלה באלמנטים עיצוביים המזוהים עם הדמות: עוגב ענק, נרות ופמוטים, מסכות, גלימות שחורות מקטיפה, משי, נברשות גדולות ומפוארות ועוד. מעריצי הפנטום ידועים גם בספרות המעריצים שהם כותבים. הרבה ממעריצי הפנטום אף כתבו את גרסאותיהם לסיפור העלילה, ואחרים גם כתבו המשכים. רוב הסיפורת מסוג זה מתפרסמת בעיקר באינטרנט ובאתרי מעריצים לפנטום, אך חלקם גם ראו אור ויצאו לספרים בדפוס.

מעריצה אחת כל כך אהבה את אגדת הפנטום עד ששנתה את שמה החוקי ל-Christine Daae, כשם הזמרת אהובתו של הפנטום.

הרשימה הבאה מכילה קישורים למספר אתרי מעריצים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאיה שני, פנטום האופרה חוזר במחזמר חדש והפעם בקוני איילנד, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 8 באוקטובר 2009
  2. ^ [1] (הקישור אינו פעיל, 24.4.2011)