ויליאם ויי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־21:28, 29 באפריל 2020

ויליאם ויי (William Wey;‏ אנגליה, 1407? – אנגליה, 30 בנובמבר 1476) היה איש דת מלומד, נוסע וסופר אנגלי. פעמיים עלה לרגל לארץ ישראל וכתב על מסעותיו.

קורות חייו ופועלו

הידיעות על אודות ויליאם ויי מועטות והן שאובות מתוך כתביו שלו. נולד במחוז דבון בדרום-מערב אנגליה והתחנך באוקספורד. אחרי השלמת לימודיו לתארים האקדמיים בתאולוגיה צורף לסגל העמיתים בקולג' אקסטר באוקספורד (אנ'). ויי היה בין אנשי הסגל הראשונים בקולג' איטון עם ייסודו ב-1441 ושימש גם כגזבר של המוסד. ב-1456 ערך מסע צליינות לסנטיאגו דה קומפוסטלה, ב-1458 יצא למסע עלייה לרגל למקומות הקדושים בארץ ישראל וב-1462 יצא למסע נוסף לארץ ישראל. לפני שהפליג מוונציה בדרכו לארץ ישראל נסע לרומא, ובכך מילא את מצוות הצליינות לכל שלושת מוקדי העלייה לרגל החשובים ביותר לנצרות המערבית בתקופתו. אחרי שובו ממסעותיו פרש ממִשׂרתו בקולג' איטון ועבר למנזר הגברים האוגוסטיני באדינגטון (אנ') שבמחוז וילטשייר (אנ') ושם חי את שארית ימיו.

חיבוריו על מסעותיו נרשמו בידי לבלר אומן על דפי קלף אחרי הצטרפותו של ויי למנזר באדינגטון ב-1467 ובפיקוחו. כתב-היד המקורי,^[1] האצור בספריית הבודליאנה באוניברסיטת אוקספורד, ראה אור בתוספת מבוא והערות על ידי מועדון רוקסבורג (Roxburgh Club) אחרי כארבע-מאות שנים, ב-1857, תחת הכותרת "מסעות ויליאם ויי".שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: The Itineraries of William Wey To Jerusalem, A.D. 1458 and A.D. 1462; and to Saint James of Compostella, A.D. 1456 (from the Original Manuscript in the Bodleian Library), London, 1857

וגם שמאל=כן.

החיבור, שנכתב באנגלית ובלטינית, ובחלקו בחרוזים לצורך שינון, נועד להעמיד מעין חלופה לעלייה לרגל הממשית, שהייתה בלתי אפשרית לרוב רובם של המאמינים. לפי תוכנו היה החיבור בחלקו מדריך לנוסעים: צוינו בו שמות מקומות, מרחקי דרכים, הנחיות להצטיידות, עצות בכל הנוגע לתנאי הפלגה בים, שערי חליפין, וכן מילון קטן של מילים שימושיות בשפות שונות ותרגומיהן – אנגלית-יוונית, יוונית-לטינית, לטינית-עברית.^[2]

ויי היה הרוח החיה בהקמת הקפלה בכנסיית המנזר באדינגטון שהוקדשה לקבר הקדוש בירושלים ונבנתה בתצורת היכלית הקבר (האדיקולה). בקפלה הוצגו חפצים שליקט למזכרת בצד דגמים מעץ של כנסיות בארץ ישראל, ציורים של אתרים קדושים ושל מחזות קדושים, הכְּתבים שחיבר על צליינותו וכן מפה של ארץ ישראל ומפת תבל (מפה מונדי). בצוואה, שמכוחה הוריש ויי את רכושו למנזר, מנה בין היתר תיבת שרידים קדושים שהכילה "אבן מהר הגולגותא, אבן מקבר ישו, אבן מהר תבור, אבן מן המקום שבו נמצא הצלב הקדוש בכנסיית הקבר ואבן ממערת המולד בבית לחם".^[3] כל אלה נועדו לעורר חוויית קרבה רוחנית לאתרים הקדושים. המוצגים למיניהם הלכו לאיבוד במהלך פירוק המנזרים באנגליה בשנים 1536–1541, אך הכְּתבים נמצאו ונמסרו במאה ה-17 לספריית הבודליאנה. מלבד כְּתביו על מסעותיו שרדו שני אוספי דרשות שחיבר.

"מפת ויליאם ויי"

מפת ארץ ישראל צוינה בצוואתו של ויליאם ויי כחלק מתצוגת המזכרות והשרידים הקדושים בקפלת הקבר הקדוש במנזר האוגוסטיני באדינגטון. המפה, כיתר המוצגים, נועדה להנצחת העלייה לרגל לארץ הקודש ולחיזוק האמונה הדתית. אין יודעים מה עלה בגורלה של המפה אחרי פירוק המנזר בסביבות 1641. ב-1834 נמסרה לספריית הבודליאנה באוקספורד מפת ארץ ישראל מעיזבונו של האנטיקוואר פרנסיס דוּס (Douce), והיא מוכרת בשם "MS Douce 389".^[4] מפה זו, שיש לה עותק אחד בלבד, נודעה תקופה ארוכה כ"מפת ויליאם ויי".

ההקשר לויליאם ויי נוצר על ידי מועדון רוקסבורג (אנ') שהפיק ב-1867 מהדורת פקסימיליה של מפת Douce 389 בעקבות המהדורה המודפסת של ספר מסעותיו של ויי. העורכים, שטיפלו בהבאת כתביו לדפוס ובביאורם, טענו שהמפה נוצרה בצמידות לכתבים. הם הסתמכו על השוואת רשימת המרחקים בין אתרי ארץ הקודש בכתביו של ויליאם ויי לבין רשימת המרחקים במפה, וכמו כן הסתמכו על משפטים בכתביו, וצוואתו בכללם, המציינים בלשונו את "המפה שלי" (Mappa mea de Terra Sancta). גם ריינהולד רריכט במאמרו מ-1904 ייחס מפה זו לויליאם ויי. מחקרים עכשוויים, החל בסוף המאה ה-20, מטילים ספקות בקשר של מפת Douce 389 לתצוגת קפלת אדינגטון ומכאן לוויליאם ויי.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Paul D. A. Harvey, Medieval Maps of the Holy Land, London, 2012, pp.135–140

וגם שמאל=כן. על סמך השוואות סגנוניות נקבע זמנהּ למחצית השנייה של המאה ה-14. עם זאת, לא מן הנמנע שמפה זו, או דומה לה, הייתה ברשותו של ויי ותיפקדה כאמצעי להדמיית עלייה לרגל הרחק מאתרי ארץ הקודש הגשמית.

לקריאה נוספת

Davey Francis,The itineraries of William Wey, Oxford: Bodleian Library, 2010
William Wey, An English Pilgrim to Compostella in 1456, London: Confraternity of St James, 2000
Pnina Arad, "Pilgrimage, Cartography and Devotion: William Wey's Map of the Holy Land", Viator: Medieval and Renaissance Studies 43/1 (2012): 301-322
Paul D. A. Harvey, Medieval Maps of the Holy Land, London: British Library, 2012

קישורים חיצוניים

The Itineraries of William Wey to Jerusalem, A.D. 1458 and A.D. 1462; and to Saint James of Compostella, A.D. 1456 (from the Original Manuscript in the Bodleian Library), London, 1857

Albert Frederick Pollard, "William Way", in: Lee, Sidney (ed), Dictionary of National Biography 60, London, 1899
Reinhold Röhricht, "Die Palästinakarte des William Wey", ZDPV 27 (1904): 188–193 (בגרמנית)

הערות שוליים

^ קיים רק עותק אחד של החיבור המקורי – MS. Bodl. 565
^ יודעי עברית יתקשו להכיר חלק מן המילים שבוודאי שובשו בהעתקתן מכתב היד אחרי מאות שנים
^ התרגום לעברית מתוך: נתן שור, ספר העלייה לרגל לארץ ישראל, אריאל 98–99, מארס 1994–אדר תשנ"ד, עמ' 71
^ פרטי כתב היד בקטלוג הספרייה הבודליאנית (MS Douce 389)

[1] קיים רק עותק אחד של החיבור המקורי – MS. Bodl. 565

[2] יודעי עברית יתקשו להכיר חלק מן המילים שבוודאי שובשו בהעתקתן מכתב היד אחרי מאות שנים

[3] התרגום לעברית מתוך: נתן שור, ספר העלייה לרגל לארץ ישראל, אריאל 98–99, מארס 1994–אדר תשנ"ד, עמ' 71

[4] פרטי כתב היד בקטלוג הספרייה הבודליאנית (MS Douce 389)

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 3: / שורה 3: @@
 '''ויליאם ויי''' ('''William Wey''';{{כ}} [[אנגליה]], [[1407]]? – אנגליה, 30 בנובמבר [[1476]]) היה איש דת מלומד, נוסע וסופר אנגלי. פעמיים [[עלייה לרגל|עלה לרגל]] ל[[ארץ ישראל]] וכתב על מסעותיו.
 == קורות חייו ופועלו ==
-הידיעות על אודות ויליאם ויי מועטות והן שאובות מתוך כתביו שלו. נולד ב[[דבון (מחוז)|מחוז דבון]] ב[[דרום-מערב אנגליה]] והתחנך ב[[אוניברסיטת אוקספורד|אוקספורד]]. אחרי השלמת לימודיו לתארים האקדמיים ב[[תאולוגיה]] צורף לסגל העמיתים בקולג' אקסטר באוקספורד {{אנ|Exeter ollege, Oxford}}. ויי היה בין אנשי הסגל הראשונים ב[[איטון קולג'|קולג' איטון]] עם ייסודו ב-[[1441]] ושימש גם כ[[גזבר]] של המוסד. ב-[[1456]] ערך מסע [[צליינות]] ל[[סנטיאגו דה קומפוסטלה]], ב-[[1458]] יצא למסע עלייה לרגל למקומות הקדושים ב[[ארץ ישראל]] וב-[[1462]] יצא למסע נוסף לארץ ישראל. לפני שהפליג מ[[ונציה]] בדרכו לארץ ישראל נסע ל[[רומא]], ובכך מילא את מצוות הצליינות לכל שלושת מוקדי העלייה לרגל החשובים ביותר לנצרות המערבית בתקופתו. אחרי שובו ממסעותיו פרש ממִשׂרתו בקולג' איטון ועבר למנזר הגברים ה[[אוגוסטינים|אוגוסטיני]] באדינגטון {{אנ|Edington Priory}} שבמחוז [[וילטשייר]] {{אנ|Edington, Wiltshire}} ושם חי את שארית ימיו.
+הידיעות על אודות ויליאם ויי מועטות והן שאובות מתוך כתביו שלו. נולד ב[[דבון (מחוז)|מחוז דבון]] ב[[דרום-מערב אנגליה]] והתחנך ב[[אוניברסיטת אוקספורד|אוקספורד]]. אחרי השלמת לימודיו לתארים האקדמיים ב[[תאולוגיה]] צורף לסגל העמיתים בקולג' אקסטר באוקספורד {{אנ|Exeter ollege, Oxford}}. ויי היה בין אנשי הסגל הראשונים ב[[איטון קולג'|קולג' איטון]] עם ייסודו ב-[[1441]] ושימש גם כ[[גזבר]] של המוסד. ב-[[1456]] ערך מסע [[צליינות]] ל[[סנטיאגו דה קומפוסטלה]], ב-[[1458]] יצא למסע עלייה לרגל למקומות הקדושים ב[[ארץ ישראל]] וב-[[1462]] יצא למסע נוסף לארץ ישראל. לפני שהפליג מ[[ונציה|וונציה]] בדרכו לארץ ישראל נסע ל[[רומא]], ובכך מילא את מצוות הצליינות לכל שלושת מוקדי העלייה לרגל החשובים ביותר לנצרות המערבית בתקופתו. אחרי שובו ממסעותיו פרש ממִשׂרתו בקולג' איטון ועבר למנזר הגברים ה[[אוגוסטינים|אוגוסטיני]] באדינגטון {{אנ|Edington Priory}} שבמחוז [[וילטשייר]] {{אנ|Edington, Wiltshire}} ושם חי את שארית ימיו.
 חיבוריו על מסעותיו נרשמו בידי [[לבלר]] אומן על דפי [[קלף]] אחרי הצטרפותו של ויי למנזר באדינגטון ב-[[1467]] ובפיקוחו. [[כתב יד (העתק)|כתב-היד]] המקורי,{{הערה|קיים רק עותק אחד של החיבור המקורי  – [https://medieval.bodleian.ox.ac.uk/catalog/manuscript_1584 MS. Bodl. 565]}} האצור ב[[ספריית הבודליאנה]] ב[[אוניברסיטת אוקספורד]], ראה אור בתוספת מבוא והערות על ידי מועדון רוקסבורג {{אנג|Roxburgh Club}} אחרי כארבע-מאות שנים, ב-[[1857]], תחת הכותרת "מסעות ויליאם ויי".{{הערה|[https://archive.org/details/cu31924013279462/page/n3 The Itineraries of William Wey] To Jerusalem, A.D. 1458 and A.D. 1462; and to Saint James of Compostella, A.D. 1456  (from the Original Manuscript in the Bodleian Library), London, 1857
@@ שורה 9: / שורה 9: @@
 החיבור, שנכתב ב[[אנגלית תיכונה|אנגלית]] וב[[לטינית]], ובחלקו ב[[חריזה|חרוזים]] לצורך [[מנמוניקה|שינון]], נועד להעמיד מעין חלופה לעלייה לרגל הממשית, שהייתה בלתי אפשרית לרוב רובם של המאמינים. לפי תוכנו היה החיבור בחלקו מדריך לנוסעים: צוינו בו שמות מקומות, מרחקי דרכים, הנחיות להצטיידות, עצות בכל הנוגע לתנאי הפלגה בים, שערי חליפין, וכן מילון קטן של מילים שימושיות בשפות שונות ותרגומיהן – אנגלית-[[יוונית]], יוונית-לטינית, לטינית-[[עברית]].{{הערה|יודעי עברית יתקשו להכיר חלק מן המילים שבוודאי שובשו בהעתקתן מכתב היד אחרי מאות שנים}}
-ויי היה הרוח החיה בהקמת ה[[קפלה]] בכנסיית המנזר באדינגטון שהוקדשה ל[[כנסיית הקבר|קבר הקדוש]] בירושלים ונבנתה בתצורת היכלית הקבר (האדיקולה). בקפלה הוצגו חפצים שליקט למזכרת בצד דגמים מעץ של כנסיות בארץ ישראל, ציורים של אתרים קדושים ושל מחזות קדושים, הכְּתבים שחיבר על צליינותו וכן מפה של ארץ ישראל ומפת תבל ([[מפה מונדי]]). בצוואה, שמכוחה הוריש ויי את רכושו למנזר, מנה בין היתר תיבת [[שרידים קדושים]] שהכילה "אבן מהר הגולגותא, אבן מקבר ישו, אבן מ[[הר תבור]], אבן מן המקום שבו נמצא הצלב הקדוש ב[[כנסיית הקבר]] ואבן מ[[כנסיית המולד|מערת המולד]] ב[[בית לחם]]".{{הערה|התרגום לעברית מתוך: [[נתן שור]], ספר העלייה לרגל לארץ ישראל, [[הוצאת אריאל|אריאל]] 98–99, מארס 1994–אדר תשנ"ד, עמ' 71}} כל אלה נועדו לעורר חוויית קרבה רוחנית לאתרים הקדושים. המוצגים למיניהם הלכו לאיבוד במהלך [[פירוק המנזרים באנגליה]] בשנים [[1536]]–[[1541]], אך הכְּתבים נמצאו ונמסרו ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]] לספריית הבודליאנה. מלבד כְּתביו על מסעותיו שרדו שני אוספי דרשות שחיבר.
+ויי היה הרוח החיה בהקמת ה[[קפלה]] בכנסיית המנזר באדינגטון שהוקדשה ל[[כנסיית הקבר|קבר הקדוש]] בירושלים ונבנתה בתצורת היכלית הקבר (האדיקולה). בקפלה הוצגו חפצים שליקט למזכרת בצד דגמים מעץ של כנסיות בארץ ישראל, ציורים של אתרים קדושים ושל מחזות קדושים, הכְּתבים שחיבר על צליינותו וכן מפה של ארץ ישראל ומפת תבל ([[מפה מונדי]]). בצוואה, שמכוחה הוריש ויי את רכושו למנזר, מנה בין היתר תיבת [[שרידים קדושים]] שהכילה "אבן מהר הגולגותא, אבן מקבר ישו, אבן מ[[הר תבור]], אבן מן המקום שבו נמצא הצלב הקדוש בכנסיית הקבר ואבן מ[[כנסיית המולד|מערת המולד]] ב[[בית לחם]]".{{הערה|התרגום לעברית מתוך: [[נתן שור]], ספר העלייה לרגל לארץ ישראל, [[הוצאת אריאל|אריאל]] 98–99, מארס 1994–אדר תשנ"ד, עמ' 71}} כל אלה נועדו לעורר חוויית קרבה רוחנית לאתרים הקדושים. המוצגים למיניהם הלכו לאיבוד במהלך [[פירוק המנזרים באנגליה]] בשנים [[1536]]–[[1541]], אך הכְּתבים נמצאו ונמסרו ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]] לספריית הבודליאנה. מלבד כְּתביו על מסעותיו שרדו שני אוספי דרשות שחיבר.
 == "מפת ויליאם ויי" ==