ההתפרצות המינואית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־17:58, 30 בינואר 2021

ההתפרצות המינואית הייתה התפרצות פליניאנית של הר הגעש סנטוריני, שהתרחשה באי סנטוריני (תירה) בים האגאי בתקופת הברונזה, סביב שנת 1600 לפני הספירה. ההתפרצות המינואית הייתה בין ההתפרצויות ההרסניות ביותר בעשרת אלפי השנים האחרונות. התיארוך המדוייק של ההתפרצות המינואית עדיין שנוי במחלוקת במחקר הגאולוגיה והארכאולוגיה, אך מוסכם כי התרחשה במאות ה-16 או ה-17 לפנה"ס.

רקע

האי תירה, המוכר היום כסנטוריני, הוא הדרומי שבקבוצת האיים הקיקלאדיים ומשתרע על שטח של 76 קמ"ר, בחלקו הדרומ-מזרחי של הים האגאי. במאה ה-16 או ה-17 לפנה"ס התרחשה באי תירה אחת מהתפרצויות הר הגעש ההרסניות ביותר ב-10,000 השנים האחרונות.^[1] אי זה הוא מושא לחקירה, בשל השפעתן של תופעות הטבע, שהתרחשו בו על מהלך ההיסטוריה והתרבויות באזורו. חקירתו עשויה להביא למציאת תשובות רבות על חידות, הקיימות בנוגע להיעלמותן של תרבויות בתקופת הברונזה, בהן שקיעתה של התרבות המינואית.^[2]

ההתפרצות

המחקר הגאולוגי מראה כי הר געש חרוטי באי התפרץ פעמים רבות במשך כמה מאות אלפי שנים לפני ההתפרצות המינואית. כתוצאה מכך הוא צמח עד שקוטר בסיסו בגובה פני הים היה כ-12 ק"מ, וגובהו כ-1500-700 מ'. ההתפוצצות הגעשית האדירה נוצרה, כפי הנראה, על ידי התחממות והצטברות של גזים, שיצרו לחץ רב, עד שהרסו את המכסה המוצק שסגר עליהם.^[3] בן רגע הפך כל החומר הגעשי לפירורים של אש, אפר געשי ומאגמה. התפרצות של חומרים אלה תוך כדי ההתפוצצויות ריסקו ופוררו את הר הגעש, ויחד עם חלקים גדולים מההר עצמו נפלטו לאוויר בפטריית פיצוץ ענקית שהתנשאה לגובה של כ-36 קילומטר.^[4] ההתפרצות האדירה וההתרוקנות מנפח כל כך רב של חומר הביאה באחת לקריסתו של ההר, מה שיצר חלל ענק במרכזו של הר הגעש, חללים מסוג זה מכונים קלדרה. המיוחד שהיה בקלדרה זו, שקרקעיתה הייתה כ- 400 מ' מתחת לפני הים, היות שהיא נוצרה באי, ובבת אחת נשפכו כ-25 מיליארד מטרים מעוקבים מים אל תוך החלל. כתוצאה מכך, צלעות הר הגעש התמוטטו בקטעים שונים והאי הגעשי התפרק למספר איים קטנים, המקיפים את הקלדרה. איים אלה מוכרים לנו היום בתור איי סנטוריני.^[3] החלק שנותר מהאי כוסה שכבת אפר עמוקה, האפר הגעשי נישא ברוח למרחק של עד כ-1200 ק"מ, וכתוצאה מכך שררה אפלה כבדה למשך זמן מה באזורי ההתפרצות.

מחקר על-ידי משלחת בינלאומית של מדענים ב-2006 גילה שההתפרצות המינואית הייתה רבת עוצמה אף יותר משהיה מקובל עד אז. מדד ההתפרצות שלה מוערך כ-7, ואם הערכה זו נכונה היא פלטה לאטמוספירה עד פי ארבע חומר מהתפרצות קרקטואה בשנת 1883, התפרצות בעוצמה 6. רק ארבע התפרצויות נוספות במהלך ההיסטוריה פלטו לפי ההערכה יותר חומר: בהר טמבורה בשנת 1815, באי לומבוק בשנת 1257, בהר פאקטו בשנת 946, ובאגם טאופו בשנת 180.

ארכאולוגיה

בשנת 1967 החל הארכאולוג היווני ספירידון מארינאטוס את החפירות הארכאולוגיות באי תירה במטרה להוכיח שהיעלמותה של התרבות המינואית התרחשה כתוצאה מההתפרצות הוולקאנית בתירה. ההשערה הועלה כ-30 שנים קודם לכן, אך לא זכתה לאהדה ולתמיכה רבה בקרב שאר החוקרים בתחום.^[5] החפירות הארכאולוגיות חשפו רבעים שלמים של עיר משגשגת ששמה המודרני אקרוטירי (לא ידוע מה היה שמה הקדום) שנקברה תחת שכבה של כ-15 מטר טוף וולקני.^[6] השרידים שנמצאו נשמרו היטב הודות לאסון הטבע (ממש כמו בעיר פומפיי אלף חמש מאות שנים מאוחר יותר).^[7]

בעקבות השימור הטוב נחשפה עיר מתוכננת להפליא, בה ניכר בבירור סגנון האדריכלות של כרתים המינואית מן הזמן ההוא. חלק ניכר מבתי העיר נשתמרו עד לגובה הקומה השנייה או השלישית, ואף נתגלו שרידים רבים של ציורי קיר בסגנון מינואי-מיקני. מבין נושאי הציורים שנחשפו כוללים ציורי ארמונות, נסיכים, נשים מפוארות, וציורים המתארים צי שלם של כלי שיט וכוח צבאי הפועל בים. תיאור זה משתלב היטב עם תיאוריו של תוקידידס על צמיחתה של התרבות המינואית, שלפיו מינוס היה המלך הקדום שבנה לו צי ואף השתלט על רובו של הים ההלני.^[6]

תיארוך ההתפרצות

בין החוקרים יש חילוקי דעות אודות תארוך ההתפרצות. עקב התפוצה הרבה של האפר התאריך המדויק יכול לפתור בעיות תארוך של מאורעות ברחבי העולם. שנים רבות השתמשו ארכאולוגים בתאריך 1500 לפנה"ס. שימוש בטכניקות של תיארוך פחמן-14 של ענפי עץ זית שנמצא בחפירות אקרוטירי הוביל לתיארוך של סוף המאה ה-17 לפני הספירה (בין 1627 ל 1600 לפנה"ס).^[8]

השפעותיה של ההתפרצות המינואית

מחקרים רבים נערכו על התפרצות זו בשיתוף פעולה של ענפי מדע שונים (גאולוגיה, ארכאולוגיה, היסטוריה),^[2]. אחת השאלות היא מה היה חלקה של ההתפוצצות הגעשית כגורם לשקיעתה של התרבות המינואית ולהשתלטותה של שושלת זרה (מיקנית) על קנוסוס, בירת כרתים, באמצע המאה ה-15 לפנה"ס. יש הטוענים, שמה שהביא להחרבתה הסופית של התרבות המינואית, היה גל הצונאמי שפקד את האי אחרי רעידת האדמה. גל זה הרס מבנים רבים ואוניות רבות שהיו בקרבת מקום. תאוריה זו מתמזגת עם זו הגורסת, כי הממלכה המינואית הייתה מעצמה ימית.^[9]

קשר לסיפורי יציאת מצרים ואטלנטיס

בנוסף על גל הצונאמי שיצרה ההתפרצות המינואית, הוצע שהיו לה גם השפעות אקלימיות, בעיקר כתוצאה מכמויות האפר הגעשי הדק שהתפשט באטמוספירה, ואולי גרם להצללה שהקטינה את כמות קרינת השמש המגיעה לפני השטח.^[10] ספירידון מארינאטוס היה הראשון להציע את האפשרות של השפעות כאלו כהסברים טבעיים לסיפור יציאת מצרים ולסיפור אטלנטיס, אך הוא לא עסק במחקר ממשי בנושא. הצעותיו הורחבו במשך השנים לתאוריות פופולריות רבות, בעיקר בספרות הלא-מדעית, בטלוויזיה ובאינטרנט.

בין השאר הוצע בתאוריות כאלו שגל הצונאמי הוא זה שגרם לקריעת ים סוף, ושהשפעות האפר גרמו לחלק או לכל מכות מצרים. הצעות כאלו נראו הגיוניות יותר בשנים שבהן תוארכה ההתפרצות סביב שנת 1500 לפנה"ס, ולפיכך הייתה עשוייה להתאים להצעת התיארוך יציאת מצרים לאמצע המאה ה-15, על פי הכרונולוגיה המקראית המונה 480 שנה מיציאת מצרים ועד הקמת מקדש שלמה. ההתאמה הכרונולוגית הפכה קשה הרבה יותר בעקבות הקדמת תיארוך ההתפרצות למאות ה-16 או ה-17 לפנה"ס,^[11] ואולם קושי זה לא מנע הופעת תיאוריות נוספות, בין השאר בעקבות חילוקי הדעות המדעיים על התיארוך החדש. כמו כן הוצע שתירה היא אטלנטיס שחרבה לפי סיפורו של אפלטון, ושציורי הקיר שנחשפו באקרוטירי מתארים את "ספינות המסחר המרחיקות שוט" של התרבות האבודה. זאת למרות שלא ידועות במחקר עדויות ממשיות לקיום ממלכת אטלנטיס, ומקובל במחקר שהסיפור אינו עובדתי, אלא משל שנועד לחזק נקודה בפילוסופית המדינה של אפלטון.^[6]

התאוריה היחידה מסוג זה שפורסמה בערוצים מדעיים נמצאת בספר "The Parting of the Sea" בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון של הגאולוגית האמריקאית ברברה סיוורטסן מאוניברסיטת שיקגו. בספר זה מציעה סיוורטסן שהיו למעשה שתי יציאות מצרים. הראשונה מביניהן בתאריך המקובל יותר כיום להתפרצות המינואית בראשית המאה ה-17 לפנה"ס. לפי הצעתה גרם ענן האפר של ההתפרצות לחלק ממכות מצרים, וגל הצונאמי הוא שהטביע את צבא המרכבות המצרי שרדף אחר היוצאים. יציאת מצרים נוספת אירעה לדעתה בתקופה המקובלת יותר במחקר של אמצע המאה ה-15 לפנה"ס, והיא נגרמה כתוצאה מגל צונאמי עקב התפרצות מאוחרת יותר של הר-געש תת-ימי.

על ספרה של סיוורטסן, כמו גם על תאוריות דומות פחות מדעיות, נמתחה ביקורת מצד גאולוגים, ארכאולוגים וחוקרי מקרא, בין השאר בטענה שהן נוטות לקטסטרופיזם, ועקב כך תלויות מאוד בצירופי מקרים שהסיכוי להתרחשותם נמוך ביותר, עד כי אין בהן יתרון רב על הסברים נסיים ובלתי-טבעיים של אותם סיפורים.^[12]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ההתפרצות המינואית בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ צבי רון ונפתלי גולדשלגר, פרקים בעיצוב נופי כדור הארץ: השפעת פעילות הכוחות החיצוניים (מכון מופ"ת,2013) עמ' 246.
^ ¹ ² יהודה קרמון, "סאנטורין כעדות היסטורית", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977) עמ' 2.
^ ¹ ² יהודה קרמון, "סאנטורין כעדות היסטורית", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977) עמ' 3.
^ רון וגולדשלגר, פרקים בעיצוב נופי כדור הארץ: השפעת פעילות הכוחות החיצוניים, עמ' 246.
^ אורה נגבי, "תרה-מושבה מינואית שנכחדה בשואת-טבע", כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977), עמ' 7.
^ ¹ ² ³ אבנר רבן, "ספנות וספינות בציורי הקיר של תרה", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977), עמ' 18.
^ אורה נגבי, "תרה-מושבה מינואית שנכחדה בשואת-טבע", כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977), עמ' 8.
^ Thera/Santorini date debate: what’s new, and why is it important?
^ יהודה קרמון, "סאנטורין כעדות היסטורית", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977) עמ' 6.
^ אריה ש. איסר ומתניה זהר, " והרעב כבד בארץ : שינויי אקלים והשפעתם על ההיסטוריה של ארצות המקרא") ירושלים: כרמל, 2008) עמ' 113.
^ Cline, E. H. (2015). 1177 BC: The Year Civilization Collapsed: Revised and Updated. Princeton University Press.‏
^ מארק האריס,The Thera Theories: Science and the Modern Reception History of the Exodus, הרצאה בכנס Out of Egypt של אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו

[1] צבי רון ונפתלי גולדשלגר, פרקים בעיצוב נופי כדור הארץ: השפעת פעילות הכוחות החיצוניים (מכון מופ"ת,2013) עמ' 246.

[קרמון_2-2] ¹ ² יהודה קרמון, "סאנטורין כעדות היסטורית", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977) עמ' 2.

[קרמון_3-3] ¹ ² יהודה קרמון, "סאנטורין כעדות היסטורית", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977) עמ' 3.

[4] רון וגולדשלגר, פרקים בעיצוב נופי כדור הארץ: השפעת פעילות הכוחות החיצוניים, עמ' 246.

[5] אורה נגבי, "תרה-מושבה מינואית שנכחדה בשואת-טבע", כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977), עמ' 7.

[אבנר18-6] ¹ ² ³ אבנר רבן, "ספנות וספינות בציורי הקיר של תרה", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977), עמ' 18.

[7] אורה נגבי, "תרה-מושבה מינואית שנכחדה בשואת-טבע", כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977), עמ' 8.

[8] Thera/Santorini date debate: what’s new, and why is it important?

[9] יהודה קרמון, "סאנטורין כעדות היסטורית", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977) עמ' 6.

[10] אריה ש. איסר ומתניה זהר, " והרעב כבד בארץ : שינויי אקלים והשפעתם על ההיסטוריה של ארצות המקרא") ירושלים: כרמל, 2008) עמ' 113.

[11] Cline, E. H. (2015). 1177 BC: The Year Civilization Collapsed: Revised and Updated. Princeton University Press.‏

[12] מארק האריס,The Thera Theories: Science and the Modern Reception History of the Exodus, הרצאה בכנס Out of Egypt של אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

@@ שורה 27: / שורה 27: @@
 מחקרים רבים נערכו על התפרצות זו בשיתוף פעולה של ענפי מדע שונים ([[גאולוגיה]], [[ארכאולוגיה]], [[היסטוריה]]),{{הערה|שם=קרמון 2 }}. אחת השאלות היא מה היה חלקה של ההתפוצצות הגעשית כגורם לשקיעתה של [[התרבות המינואית]] ולהשתלטותה של שושלת זרה (מיקנית) על [[קנוסוס]], בירת [[כרתים]], באמצע המאה ה-15 לפנה"ס. יש הטוענים, שמה שהביא להחרבתה הסופית של התרבות המינואית, היה גל ה[[צונאמי]] שפקד את האי אחרי רעידת האדמה. גל זה הרס מבנים רבים ואוניות רבות שהיו בקרבת מקום. תאוריה זו מתמזגת עם זו הגורסת, כי הממלכה המינואית הייתה מעצמה ימית.{{הערה| יהודה קרמון, "סאנטורין כעדות היסטורית", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977) עמ' 6.}}
-==מצרים העתיקה==
+==קשר לסיפורי יציאת מצרים ואטלנטיס==
-להתפוצצות המינואית ולאסונות הטבע, שבאו אחריה, היו גם השפעות אקלימיות רבות, וזאת כתוצאה מהאפר הגעשי הדק, שהתפשט באטמוספירה ויצר הצללה שהקטינה את כמות קרינת השמש המגיעה לפני השטח. לפיכך, ישנם היסטוריונים המקשרים התפרצות זו והשפעותיה לסיפורי [[יציאת מצרים]] במקרא.{{הערה|אריה ש. איסר ומתניה זהר, " והרעב כבד בארץ : שינויי אקלים והשפעתם על ההיסטוריה של ארצות המקרא") ירושלים: כרמל, 2008) עמ' 113.}}
+בנוסף על גל הצונאמי שיצרה ההתפרצות המינואית, הוצע שהיו לה גם השפעות אקלימיות, בעיקר כתוצאה מכמויות האפר הגעשי הדק שהתפשט באטמוספירה, ואולי גרם להצללה שהקטינה את כמות קרינת השמש המגיעה לפני השטח.{{הערה|אריה ש. איסר ומתניה זהר, " והרעב כבד בארץ : שינויי אקלים והשפעתם על ההיסטוריה של ארצות המקרא") ירושלים: כרמל, 2008) עמ' 113.}} ספירידון מארינאטוס היה הראשון להציע את האפשרות של השפעות כאלו כהסברים טבעיים לסיפור [[יציאת מצרים]] ולסיפור [[אטלנטיס]], אך הוא לא עסק במחקר ממשי בנושא. הצעותיו הורחבו במשך השנים לתאוריות פופולריות רבות, בעיקר בספרות הלא-מדעית, בטלוויזיה וב[[אינטרנט]].
-==אטלנטיס האבודה==
-חוקרים רבים מאמינים שההתפרצות המינואית בתירה היא גם המפתח האפשרי לחידת סיפוריו של [[אפלטון]] על "האי האבוד אטלנטיס". ישנם המאמינים שאטלנטיס האבודה היא אגדה אותה סיפר אפלטון על מנת לחזק נקודה בפילוסופית המדינה שלו, אך ישנם רבים המאמינים שסיפור זה כלל אינו המצאה, ומוצאים בציורי הקיר שנחשפו בתירה עדות חזותית ל"ספינות המסחר המרחיקות שוט" של התרבות האבודה.{{הערה|שם=אבנר18}}
+בין השאר הוצע בתאוריות כאלו שגל הצונאמי הוא זה שגרם ל[[קריעת ים סוף]], ושהשפעות האפר גרמו לחלק או לכל [[מכות מצרים]]. הצעות כאלו נראו הגיוניות יותר בשנים שבהן תוארכה ההתפרצות סביב שנת 1500 לפנה"ס, ולפיכך הייתה עשוייה להתאים להצעת התיארוך יציאת מצרים לאמצע המאה ה-15, על פי הכרונולוגיה המקראית המונה 480 שנה מיציאת מצרים ועד הקמת מקדש שלמה. ההתאמה הכרונולוגית הפכה קשה הרבה יותר בעקבות הקדמת תיארוך ההתפרצות למאות ה-16 או ה-17 לפנה"ס,{{הערה|Cline, E. H. (2015). 1177 BC: The Year Civilization Collapsed: Revised and Updated. Princeton University Press.‏}} ואולם קושי זה לא מנע הופעת תיאוריות נוספות, בין השאר בעקבות חילוקי הדעות המדעיים על התיארוך החדש. כמו כן הוצע שתירה היא אטלנטיס שחרבה לפי סיפורו של [[אפלטון]], ושציורי הקיר שנחשפו באקרוטירי מתארים את "ספינות המסחר המרחיקות שוט" של התרבות האבודה. זאת למרות שלא ידועות במחקר עדויות ממשיות לקיום ממלכת אטלנטיס, ומקובל במחקר שהסיפור אינו עובדתי, אלא [[משל]] שנועד לחזק נקודה בפילוסופית המדינה  של אפלטון.{{הערה|שם=אבנר18}}
+התאוריה היחידה מסוג זה שפורסמה בערוצים מדעיים נמצאת בספר "The Parting of the Sea" בהוצאת [[אוניברסיטת פרינסטון]] של הגאולוגית האמריקאית ברברה סיוורטסן מ[[אוניברסיטת שיקגו]]. בספר זה מציעה סיוורטסן שהיו למעשה שתי יציאות מצרים. הראשונה מביניהן בתאריך המקובל יותר כיום להתפרצות המינואית בראשית המאה ה-17 לפנה"ס. לפי הצעתה גרם ענן האפר של ההתפרצות לחלק ממכות מצרים, וגל הצונאמי הוא שהטביע את צבא המרכבות המצרי שרדף אחר היוצאים. יציאת מצרים נוספת אירעה לדעתה בתקופה המקובלת יותר במחקר של אמצע המאה ה-15 לפנה"ס, והיא נגרמה כתוצאה מגל צונאמי עקב התפרצות מאוחרת יותר של הר-געש תת-ימי.
+על ספרה של סיוורטסן, כמו גם על תאוריות דומות פחות מדעיות, נמתחה ביקורת מצד גאולוגים, ארכאולוגים וחוקרי מקרא, בין השאר בטענה שהן נוטות ל[[קטסטרופיזם]], ועקב כך תלויות מאוד בצירופי מקרים שהסיכוי להתרחשותם נמוך ביותר, עד כי אין בהן יתרון רב על הסברים [[נס|נסיים]] ובלתי-טבעיים של אותם סיפורים.{{הערה|מארק האריס,The Thera Theories: Science and the Modern Reception History of the Exodus, הרצאה בכנס Out of Egypt של [[אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו]]}}
 ==קישורים חיצוניים==