אצל חמדת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←פרשנות |
הרחבה, הוספת מקור |
||
שורה 7: | שורה 7: | ||
===חמדת=== |
===חמדת=== |
||
לשם "חמדת" נתנו מספר פירושים: |
לשם "חמדת" נתנו מספר פירושים: |
||
* |
* שמו של בנו של עגנון היה שלום מרדכי, אך אשתו קראו לו "חמדת"{{הערה|ש"י עגנון, [[אסתרליין יקירתי]], [[הוצאת שוקן]] תשמ"ג עמוד ה'}}, ויש המפרשים כי עגנון קרא לחמדת על שמו של בנו. |
||
* בתו של עגנון, הסופרת [[אמונה ירון]] |
* בתו של עגנון, הסופרת [[אמונה ירון]] סיפרה כי היה חזן בפולין שהיה מאריך במילים "חמדת ימים אותו קראת"{{הערה|מתוך תפילת עמידה של שבת}}, ועל כן כינויו היה חמדת, ועגנון קרא על שמו לחזן בספר. פרופסור [[דב סדן]] העריך כי עגנון שמע על חמדת מפי [[אליעזר רוקח]]{{הערה| עקביא צימרמן, [https://agnonhouse.org.il//article/מקורות-לסיפור-אצל-חמדת/ מקורות לסיפור "אצל חמדת"] באתר בית עגנון}}. |
||
==לקריאה נוספת== |
|||
* דוד גלעדי, [https://www.nli.org.il/he/newspapers/mar/1950/12/15/01/article/36/?e=-------he-20--1--img-txIN%7ctxTI--------------1 עוד פנינה של ש"י עגנון], [[מעריב]], מעריב, 15 דצמבר 1950 |
|||
==הערות שוליים== |
==הערות שוליים== |
גרסה מ־13:59, 6 באוגוסט 2021
אצל חמדת הוא סיפור קצר מאת ש"י עגנון, העוסק בערב יום הכיפורים בעיר יאס ובחמדת, שליח הציבור של בית הכנסת. הסיפור נדפס לראשונה בלוח הארץ בעיתון הארץ בשנת ה'תש"ג.
תקציר העלילה
הסיפור עוסק ביהודי תושב וואסלוי שהתייתם מאמו וסובל מאמו החורגת, ולפי בקשת אביו הלך לעיר יאס לשמוע את שליח הציבור חמדת בתפילות יום הכיפורים. לאחר שהוא מגיע לעיר, הוא מחפש את חמדת ושואל מספר אנשים הכין הוא נמצא, אך לא מוצא את חמדת. לאחר מכן הוא רואה אדם יושב במספרה, וחושב בליבו שזה חמדת. האדם אומר לו שהוא אינו חמדת, אך מוביל אותו אל חמדת. כשהוא מוגיע אל חמדת, הוא מוצא אותו יושב ואוכל, ומתלווה אל חמדת למקווה, לבית המדרש ולארוחה מפסקת. חמדת ואשתו מתארגנים לקראת תפילת ערבית, והולכים לתפילה. הכותב מתאר את תפילת חמדת והקהל, ואת סליחת הקב"ה לעם ישראל.
פרשנות
חמדת
לשם "חמדת" נתנו מספר פירושים:
- שמו של בנו של עגנון היה שלום מרדכי, אך אשתו קראו לו "חמדת"[1], ויש המפרשים כי עגנון קרא לחמדת על שמו של בנו.
- בתו של עגנון, הסופרת אמונה ירון סיפרה כי היה חזן בפולין שהיה מאריך במילים "חמדת ימים אותו קראת"[2], ועל כן כינויו היה חמדת, ועגנון קרא על שמו לחזן בספר. פרופסור דב סדן העריך כי עגנון שמע על חמדת מפי אליעזר רוקח[3].
לקריאה נוספת
- דוד גלעדי, עוד פנינה של ש"י עגנון, מעריב, מעריב, 15 דצמבר 1950
הערות שוליים
- ^ ש"י עגנון, אסתרליין יקירתי, הוצאת שוקן תשמ"ג עמוד ה'
- ^ מתוך תפילת עמידה של שבת
- ^ עקביא צימרמן, מקורות לסיפור "אצל חמדת" באתר בית עגנון