יצחק בן שלמה הישראלי – הבדלי גרסאות

גרסה מ־22:39, 16 בפברואר 2008

ר' יצחק בן שלמה הישראלי רופא, פילוסוף ופרשן מקרא יהודי בתקופת הגאונים. נפטר בסביבות שנת 950. יליד מצרים. שימש כרופא בחצרות הח'ליפים במצרים ובתוניסיה. שמו התפרסם לתהילה, ורבים, יהודים וערבים למדו ממנו את חכמת הרפואה. חיבר שמונה ספרים בערבית בנושא רפואה, שתורגמו בימי הביניים לעברית, ספרדית ולטינית.

התפרסם גם בזכות חיבוריו בפילוסופיה. חיבר את "ספר ההגדרות" ו"ספר היסודות", ופרסם פירוש לספר היצירה. חיבר בערבית גם ספרים בתורת ההגיון, בפיזיקה ועוד.

הוא היה מהראשונים בפילוסופיה היהודית שבהגותם ניסו לפשר בין תורת אריסטו והניאואפלטוניות לבין אמונת האחדות הישראלית.

הישראלי עמד גם בקשרים עם גדולי בני דורו כגון ר' סעדיה גאון ששאל ממנו שאלות.

הישראלי הגדיר את הפילוסופיה כהתקרבות לאלוהים. הוא הדגיש את אמונתו בבריאת העולם יש מאין. לדידו סיבת העולם היא חכמתו וטובו של הבורא שרצו להתגלות בעולם. העצמות העליונה היא השכל וממנה השתלשלות של שכל- טבע- נפש, עד העולם הגשמי.
הוא החזיק בתורת היסודות של אריסטו וסבר שהנפש היא סובסטאנציה שאינה תלויה בגוף.
תכלית האדם הוא הכרת האמת. ומעשים טובים שבעבורם יבוא על שכרו. הגמול הוא התחברות הנפש האלוהית עם הנפש העליונה עד "האור האלוהי".
החזיון הנבואי בחלום הוא הופעת השכל לצורות דמות ממוצעת בין גשמיות לרוחניות כדי שיוכל הדמיון לקבלם. בדברי הנביאים באה האמונה בטהרתה למשכילים, ובעיטוף חושני להמונים.