יצחק בן שלמה הישראלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי יצחק בן שלמה הישראלי
اسحاق بن سليمان الاسرائيلى
Isaac Israeli ben Salomon
לידה 832 לערך
מצרים
פטירה 932 לערך
קירואן, תוניסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה השושלת הפאטמית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–932 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק רופא, פילוסוף ופרשן מקרא
בני דורו רבי סעדיה גאון
חיבוריו ספר ההגדרות, ספר היסודות, פירוש לספר היצירה "אלאעתמאר", "כתאב טב אלפקרא" (רפואת העיניים) ועוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי יצחק בן שלמה הישראליערבית: اسحاق بن سليمان الاسرائيلى; היה רופא, פילוסוף ופרשן מקרא יהודי בתקופת הגאונים. נפטר בסביבות שנת 950. יליד מצרים.

שימש כרופא בחצרות השליטים באיפריקיה ובמצרים.

שמו התפרסם לתהילה, ורבים, יהודים וערבים למדו ממנו את חכמת הרפואה, בהם דונש בן תמים, ואבו געפאר אבן אל ג'זאר. כתביו התפרסמו באירופה לאחר שתורגמו מערבית ללטינית על ידי קונסטנטינוס האפריקאי.

מחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבר שמונה ספרים בערבית בנושא רפואה, שתורגמו בימי הביניים לעברית, ספרדית ולטינית ושימשו ספרי יסוד ללימודי רפואה באוניברסיטאות אירופה במשך תקופה ארוכה. התפרסם גם בזכות חיבוריו בפילוסופיה. חיבר את "ספר ההגדרות[1]" ו"ספר היסודות", ופרסם פירוש לספר יצירה[2]. חיבר בערבית גם ספרים בתורת ההגיון, בפיזיקה ועוד.

הוא היה מהראשונים בפילוסופיה היהודית שבהגותם ניסו לפשר בין תורת אריסטו והנאופלאטוניזם לבין אמונת האחדות הישראלית.

הישראלי עמד גם בקשרים עם גדולי בני דורו כגון ר' סעדיה גאון ששאל ממנו שאלות[3].

באיגרת שכתב הרמב"ם, בה הוא מונה את קודמיו בפילוסופיה, הוא מתייחס אל הישראלי בזלזול, כאל רופא בלבד[4].

החוקר אליקים כרמולי[5], הסיק כי "יצחק" אותו מתקיף אברהם אבן עזרא בחריפות בהקדמה לפירושו לתורה, הוא יצחק בן שלמה הישראלי. ראב"ע גם מביא דברי ובשם "היצחקי" ולועג לדבריו[6]. מצד שני, הישראלי זכה לשבחים מפי פרשני מקרא אחרים בני זמנו ואחריו.

הוא כתב כמה ספרים הנמצאים בשלמותם רק בעברית אחד מהם הוא אלאעתמאר והוא ספר על הרפואות הנפרדות.

רעיונותיו הפילוסופיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הישראלי הגדיר את הפילוסופיה כהתקרבות לאלוהים. הוא הדגיש את אמונתו בבריאת העולם יש מאין. לדידו סיבת העולם היא חכמתו וטובו של הבורא שרצו להתגלות בעולם. העצמות העליונה היא השכל וממנה השתלשלות של שכל- טבע- נפש, עד העולם הגשמי.
  • הוא החזיק בתורת היסודות של אריסטו וסבר שהנפש היא סובסטנציה שאינה תלויה בגוף.
  • תכלית האדם הוא הכרת האמת. ומעשים טובים שבעבורם יבוא על שכרו. הגמול הוא התחברות הנפש האלוהית עם הנפש העליונה עד "האור האלוהי".
  • החיזיון הנבואי בחלום הוא הופעת השכל לצורות דמות ממוצעת בין גשמיות לרוחניות כדי שיוכל הדמיון לקבלם. בדברי הנביאים באה האמונה בטהרתה למשכילים, ובעיטוף חושני להמונים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התגלה לראשונה לפני כ-50 שנה בלנינגרד
  2. ^ זהות המחבר שנויה במחלוקת בין החוקרים. יש המזהים את המחבר עם דונש בן תמים (קרובו ותלמידו של הישראלי) ויש שכתבו שהוא רבי יעקב בן נסים מקירואן.
  3. ^ פירוש אבוסהל דונש בן תמים לספר היצירה עמ' יז, השוו לדברי רבי יעקב בן ניסים
  4. ^ אליעזר שביד, הפילוסופים הגדולים שלנו תל אביב 2007, עמ' 53-58
  5. ^ ציון 46
  6. ^ בראשית לו, לא: "הכי קרא שמו יצחק כל השומע יצחק לו". שם לב: "היצחקי המהביל". הושע א, א: "וזה המוכה בסנוירים".