פילוסופיה יהודית

פילוסופיה יהודית, בהגדרה רחבה, היא הגות הקשורה לדת ולמסורת היהודית, וכן כזו הקשורה למחשבה הפילוסופית של יהודים לאורך השנים.

הגדרה

בהגדרתו הפשוטה מתייחס המונח "פילוסופיה יהודית" לחיבור בין מחשבה פילוסופית להגות יהודית. עם זאת, למונח הגדרות שונות ואף תלויות תקופה. בימי הביניים, הכוונה הייתה לכל מחשבה ותורה שיטתית שהונהגה על ידי יהודים, בין אם היא עסקה בנושאים יהודיים מובהקים כגון טעמי המצוות, האמונות והדעות הראויות לאדם, תורה ומדע וימות המשיח, ובין אם עסקה בנושאים פילוסופיים כלליים. בתקופות אחרות, כגון בעת המודרנית, נחשבה ההתמקדות בנושאים יהודיים לתנאי חשוב, והוגי דעות שלא הזדהו כיהודים או שהיו אדישים למורשתם, שעסקו בהגות כללית כמו משמעות החיים, פילוסופיה של המוסר וכדומה לא סווגו בדרך כלל כפילוסופים יהודים.

הפילוסופיה המקראית

ראשית הפילוסופיה היהודית מצויה במחלוקת. מחד, ישנם חוקרים כגון אליעזר שביד ויצחק יוליוס גוטמן שטוענים כי הפילוסופיה לא צמחה בתרבות היהודית, אלא כולה תוצאה של השפעה חיצונית, שראשיתה במפגש התרבות היהודית עם הפילוסופיה היוונית בתקופת בית שני, ומנגד ישנם חוקרים (כגון ישראל אפרת) שטוענים כי פילוסופיה יהודית מובחנת קיימת כבר מימיו הראשונים של המונותאיזם היהודי, בתקופת האבות, ולאחר מכן בפילוסופיה המקראית של תקופת הנביאים.

על פי פרופ' ישראל אפרת, עקרונות הפילוסופיה היהודית מתחילים כבר ממילותיו הראשונות של ספר בראשית. שם ניתן למצוא את הבסיסים למונותיאיזם היהודי: האמונה באל אחד ומיוחד, ההפרדה בינו לבין העולם (שלילת הפנתיאיזם), האמונה בבריאת העולם (העולם אינו קדמון) ועוד. לטענת אפרת, עוד מראשיתה משכה הפילוסופיה היהודית לשני כיוונים מנוגדים, שתי תפיסות עולם, המלוות אותה לאורך כל שנות קיומה ועד היום. שני מושגים אלה המתייחסים ליחס האפשרי בין האדם לאל הם השאיפה לקדושה, ומולה השאיפה לכבוד. בעוד הקדושה שואפת כמה שיותר לרומם ולהעלות את האלוהות מעל העולם הגשמי ולנתקה מן האדם (טרנסצנדנטיות), הכבוד חותר לקרבה מרבית בין האדם לאל.

כבר בתורה עצמה ניתן לראות את הניגודיות בין שתי השאיפות. בספרות הנבואה ניתן לראות הבדלי גישות בין הנביאים השונים, אותם ניתן לנמק בהבדלי המקום והזמן בהם ניבאו. מצד המטיפים לקדושה ניתן למנות את ישעיהו, עמוס ומיכה, המדגישים בדבריהם את אפסותו של האדם מול קדושתו ורוממותו של אלוהים, כפי שהם מתגלים בטבע ובהיסטוריה. מיכה אף לועג לעם הבוטח בבית המקדש ובארון הקודש: "הלא ה' בקרבנו, לא תבוא אלינו רעה". מולם בולטת גישת הנביאים יחזקאל וצפניה אשר מבטאים בדבריהם את קרבת האל לעם ישראל והיותו העם הנבחר. בנוסף ניתן למצוא בדבריהם ביטויים פיזיים של קרבה בינם לאל. בנבואת יחזקאל ניתן למצוא לראשונה את מקומם של המלאכים כמעין מתווכים בין אלוהים לאדם. אמונה זו התפתחה בדברי נביאי בית שני, וביתר שאת בספרות האפוקריפית שבספרים החיצוניים. דווקא הנטייה לקדושה - התפיסה שאלהים הוא כל כך מרומם ומרוחק מן האדם, יצרה את הצורך במעין "הוויות אמצעיות", המתווכות בין "עליונים" ל"תחתונים".

אך בעוד בספרי בית ראשון המלאכים מהווים מעין התגלות זמנית או כוח מוגשם של האל ולא דבר נפרד ממנו, בספרי שלהי בית שני, כדוגמת ספר דניאל וספר זכריה, אשר ניכרת בהם ההשפעה הפרסית, כבר מקבלים המלאכים הוויה עצמית ושמות פרטיים. בספר איוב אנו מוצאים הוויה מטפיזית חדשה, השטן, המהווה ניגוד לאלוה ה"טוב". אם בספר ישעיהו קראנו כי אלוהים הוא אחראי-כל: "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע", יצירת דמות השטן, האחראי על הרוע בעולם ועל סבלו של האדם, מבטאת התקרבות של היהדות לתפיסות גנוסטיות. אם כי בספר איוב מוצג השטן כמלאך שכפוף לחלוטין למרותו של האלוהים ואינו יכול לפעול מאומה ללא אישורו, כמו כל שאר המלאכים.

הקצנת הרעיון בספרים האפוקריפיים, כגון ספר חנוך א', ספר טוביה וספר היובלים, הובילה להגברת מרכזיותם של המלאכים, ולתהליך האנשתם והפיכתם משלוחיו של אלהים לשלוחיו של האדם. בהמשך אנו חוזים ב"ספרות העלייה", בה המלאכים אף נוטלים את בני האדם לסיור בעולמות העליונים ומגלים להם את הסודות ללא פקודה מפורשת של אלוהים. וכך משהטשטש כל כך התחום בין האלוהי לגשמי, הבינה היהדות הפרושית ובהמשך התנאית את הסכנה הטמונה בחיבורים אלו ויצאה כנגדם, וביתר שאת לאחר שהנצרות הקדומה אימצה בחום ספרים אלה לחיקה. רבי יוסי, תנא בן המאה השנייה, אף מגדיל ואומר כנגד רעיונות אלו כי "מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום".

בתקופת בית שני ניתן לראות לראשונה גם ביטויים גלויים אודות האמונה בעולם הבא והישארות הנפש. תפיסות אלה היוו מצע למחלוקת המרכזית של סוף ימי הבית השני - בין היהודים הפרושים לבין הצדוקים. אף שכבר בספר שמואל מוזכרת בעלת האוב שמעלה את שמואל הנביא מקברו, דבר המוכיח ששורשי אמונת הישארות הנפש עתיקים הרבה יותר.

המחלוקות בנושאים אלו המשיכו למעשה בצורות שונות גם בתקופת התנאים, ובמיוחד ניתן לראות להן הדים בסיפור "ארבעה שנכנסו לפרדס" וכפירתו של ר' אלישע בן אבויה.

ספרות החכמה וההשפעה היוונית

פילון האלכסנדרוני

במקביל להתפתחות הספרות המלאכית בספרים האפוקריפיים, חלה עלייה של "ספרות החכמה" המהווה משקל נגד לירידת כוחה של הנבואה בעם ישראל. לפי ספר משלי, ובהמשך ספרים חיצוניים בעלי השפעה יוונית כגון בן סירא וחכמת שלמה, בהיעלם הנבואה, הקשר בין האדם לאל נעשה באמצעות מתווך שהוא החכמה המוסרית והתורה. בעזרת החכמה האנשים בעצמם הופכים למעין נביאים.

הפילוסופיה של מגילת קהלת מושפעת מתפיסת קדושה קיצונית המשאירה את האדם בודד בעולם, המביאה למסקנה ההפוכה לזאת של משלי, כי הערכים האנושיים והחכמה נידונים לכישלון - "יוסיף דעת יוסיף מכאוב".

את ראשית עקבות הפילוסופיה היוונית הברורים ביהדות, ניתן למצוא כבר בספרים החיצוניים כגון הספר חכמת שלמה, המסתמך על מקורות יווניים כגון אפלטון והסטואיקנים, אך נכתב על ידי מחבר יהודי ומחבר בין רעיונות יווניים ויהודיים קלאסיים.

כהוגה הפילוסופי-קלאסי הראשון ביהדות נחשב פילון האלכסנדרוני, שכתב פירוש אלגורי למקרא שבו יסודות רבים מהפילוסופיה היוונית ומה שהוזכר כלאחר יד בספר "חכמת שלמה" כחומר קדמון, הפכו בהגותו ליסוד עיקרי.

גם בחלקי הספרות האפוקריפית שהייתה בסוף המאה הראשונה, מוצאים אנו שרידים ועקבות לכך שיהודי הארץ נתפסו לסינקרטיזם הדתי של התקופה ההיא. ואף יש חוקרים המוצאים בספרות התלמודית עקבות לאותן פילוסופיות שרווחו אז המקבילות לחכמי הסטואה.

הפילוסופיה היהודית בימי הביניים

אחרי פילון אנו מוצאים מעט הוגים יהודיים בעלי שיטה פילוסופית משמעותית ומקורית, ומירב המאמץ של חכמי ישראל הושקע בספרות ההלכתית שמבוטאת בתלמוד ובמדרש.

הפילוסופיה היהודית בתקופה זו עמדה בתווך בין אמונות שונות - האסלאם - שיטות הכאלאם והמועתזילה, הנצרות, הדתות הגנוסטיות של זרתוסטרא ועוד.

במאה התשיעית ניתן לראות חזרה של ההגות העצמאית בפילוסופיה היהודית, על אף שההוגים היהודיים הושפעו השפעה מכרעת מהפילוסופיה היוונית, אשר עברה אליהם דרך הצינור של הפילוסופיה האיסלאמית.

הפילוסוף היהודי הראשון בימי הביניים היה דאוד אבן מרואן אלמקמץ, אך ההוגה פורץ הדרך היה ר' סעדיה גאון (רס"ג), שבספרו "אמונות ודעות", יצא נגד הדתות והאמונות הסותרות את היהדות והציג את עקרונותיה הפילוסופיים לפי שיטתו הרציונלית. רס"ג קיבל את שיטת המועתזילה לגבי חירות הרצון ואחדות האל, דחה את תורת האטומים של הכאלאם, דחה את מציאותו של "חומר קדמון" וטען כי האמת הדתית היא ההתגלות ותוכנה זהה עם השכל. עוד היה הוא הראשון אשר חילק בין מצוות שכליות לשמעיות ולהציג את עשרת יסודות האמונה היהודיים לפי שיטתו.

במאות ה-11 וה-12 אנו מוצאים מספר אנשי רוח גדולים ילידי ספרד אשר השפעתם על המחשבה היהודית הייתה מכרעת: ר' בחיי אבן פקודה וספרו "חובות הלבבות", ר' יהודה הלוי (ריה"ל) וספרו "הכוזרי", ור' משה בן מימון (הרמב"ם), אשר שיטתו הפילוסופית והרעיונית הרציונליסטית, כפי שבוטאה במיוחד בספרו "מורה הנבוכים", הייתה ועודנה בעלת השפעה עצומה על העולם היהודי עד היום הזה.

בעולם היהודי של המאות ה-12 וה-13 התנהל ויכוח חריף בין הנוטים אחרי הרציונליזם בהשפעת פילוסופי יוון וערב (כגון הרמב"ם) לבין שוחרי המיסטיקה והקבלה, שהתנגדו בחריפות להסתמכות בלעדית על ההגיון. (ראו גם בערך רציונליזם יהודי בימי הביניים)

באותה תקופה גם נערכו הוויכוחים המפורסמים בבגדאד בין כל חכמי האמונות השונות, וכן גם הוויכוחים הגדולים שהתקיימו כחלק מהפולמוס היהודי-נוצרי.

האפלטוניסטים היהודיים הושפעו מהאפלטוניסטים המוסלמים. ולעומתם, האריסטוטלים היהודיים הושפעו מהאריסטוטלים המוסלמים אלפאראבי, אבן סינא, אבן באג'ה, אבן רושד ועוד.

גדולי הפילוסופים היהודיים בימי הביניים

• רב סעדיה גאון (רס"ג), מחבר הספר אמונות ודעות.
• רבנו בחיי אבן פקודה, מחבר הספר חובות הלבבות.
• רבי שלמה אבן גבירול, מחבר הספר מקור חיים.
• רבי אברהם בר חייא, מחבר הספר הגיון הנפש.
• רבי יוסף אבן צדיק, מחבר ספר עולם הקטן.
• רבי יהודה הלוי (ריה"ל), מחבר הספר הכוזרי.
• רבי אברהם אבן עזרא (ראב"ע), מחבר הספר יסוד מורא וסוד תורה ופירוש לרוב התנ"ך, ועוד כמאה ספרים.
• רבי אברהם אבן דאוד (ראב"ד הראשון), מחבר ספר הקבלה וספר אמונה רמה.
• רבי משה בן מימון (רמב"ם), מחבר הספר מורה הנבוכים.
• רבנו נסים בן ראובן, מחבר הספר דרשות הר"ן.
• רבי נתנאל בירב פיומי, מחבר הספר גן השכלים.
• רבי ידעיה הפניני, מחבר הספר בחינת עולם, הנקרא גם אגרת שמים לרום.
• רבי חסדאי קרשקש, מחבר הספר אור ה', מאמר על האהבה, וספר ביטול עיקרי דת הנוצרים.
• רבי יוסף אלבו, מחבר ספר העקרים.
• רבי יצחק עראמה (מהרי"ע), מחבר הספר עקידת יצחק, על פי סדר פרשיות התורה.
• רבי לוי בן גרשום (רלב"ג), מחבר הספר מלחמות ה' ופירוש לתורה.
• רבי דון יצחק אברבנאל (מוכר גם כרדי"א), מחבר הספרים ראש אמנה, שמים חדשים, והטרילוגיה המשיחית: מעיני הישועה, מצמיח ישועה וישועות משיחו, ועוד, וכן פירוש על רוב התנ"ך.
• רבי יהודה אברבנאל (בנו של הקודם), מחבר הספר שיחות על האהבה.
• רבי דון אברהם בר נסים בן חיון, מחבר הספר אמרות טהורות.

הפילוסופיה היהודית בעת החדשה

במאות ה-17 וה-18 פעלו הוגים בולטים כברוך שפינוזה, ששלל את אלוהות התורה והדת, מחד, והמקובל-הפילוסוף רמח"ל מאידך. מקובל לראות את תקופת ההשכלה, שראשיתה בסוף המאה ה-18, כראשיתה של הפילוסופיה היהודית המודרנית. בשם התבונה האוניברסלית ביקשה תנועת ההשכלה, שמשה מנדלסון נחשב למייסדה, את שילובם של ערכים והשקפות מתוך תרבות הסביבה באופק הרוחני-יהודי. בהמשך קמו תנועות דתיות שקראו לחדש את פניה של היהדות ההלכתית - המרכזיות שבהן הן התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית.

במאה ה-19 התנגשה ההשכלה עם החסידות, גם היא תנועה יהודית מודרנית בעלת פילוסופיה ייחודית, שראשיתה באמצע המאה ה-18, מיסודו של הבעל שם טוב. בין הוגיה הפילוסופיים הבולטים נמנו רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, ורבי נחמן מברסלב (אלא שרבי נחמן הדגיש בספריו שהוא מתנגד לפילוסופיה ושהיא הדרך לכפירה).

בין הפילוסופים היהודים החשובים במאה ה-19 ניתן למנות את ר' נחמן קרוכמל (רנ"ק), שבספרו "מורה נבוכי הזמן", הציג תפיסה פילוסופית על ההיסטוריה של עם ישראל; הרש"ר הירש, ממנהיגי היהדות האורתודוקסית בגרמניה במאה ה-19 ואבי שיטת "תורה עם דרך ארץ"; שד"ל, ממייסדי חכמת ישראל, הבסיס ל"מדעי היהדות" כתחום מחקר; וכן שלמה מימון והרמן כהן, שהשפעתם הייתה גדולה גם בחוגי הפילוסופיה הכללית.

במאה ה-20 חלה פריחה בהגות היהודית הקיומית (אקזיסטנציאלית) והדיאלוגית. בין ההוגים החשובים בזרם זה ניתן למנות את מרטין בובר, פרנץ רוזנצוויג, עמנואל לוינס, אברהם יהושע השל, הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק והרבי מליובאוויטש - מנחם מענדל שניאורסון, אשר אחד החידושים בדברי הגותו הוא, יישוב הקונפילקט בין היהדות המסורתית למדע המודרני של המאה ה-20, תלמידו של הרבי מליובאוויטש הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), דבק בגישה זאת ואף שילב אותה בפירושו לתלמוד. לפילוסופיה הדתית של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ניכרה השפעה רבה על המחשבה בציונות הדתית. כמו כן פעל ישעיהו ליבוביץ. קיימת גם הגישה הפילוסופית של הרב יונתן זקס שמנסה לגשר בין הפילוסופיה הכללית לזו היהודית.

ראו גם

• מחשבת ישראל
• קטגוריה:פילוסופים יהודים
• פילוסופיה יהודית - מונחים
• פולמוס הרבנים אודות לימוד הפילוסופיה

לקריאה נוספת

• דוד בן שלמה נימרק, תולדות הפילוסופיה בישראל, כרך ראשון: פתיחה, שטיבל: ניו-יורק, ורשה, מוסקבה, תרפ"א; כרך שני: חומר וצורה, פילדלפיה תרפ"ט.
• דוד בן שלמה נימרק, תולדות העיקרים בישראל, כרך ראשון - אודסה: מוריה תרע"ג, כרך שני - אודסה: מוריה תרע"ט.
• יצחק יוליוס גוטמן, הפילוסופיה של היהדות (תרגם מגרמנית: י.ל. ברוך), מוסד ביאליק, ירושלים, 1951.
• ישראל אפרת, הפילוסופיה היהודית העתיקה, הוצאת המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה, הסוכנות היהודית, תשי"ט-1959.
• יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, א-ד, הוצאת מוסד ביאליק; כנרת זמורה-ביתן דביר, תרצ"ז-תשכ"ג.
• אליעזר שביד, חשיבה מחדש: פריצות דרך במחשבה היהודית הדתית והלאומית במאה ה-20, הוצאת אקדמון, ירושלים, 1992.
• אליעזר שביד, הפילוסופים הגדולים שלנו: הפילוסופיה היהודית בימי הביניים, הוצאת ידיעות ספרים, 1999.
• אליעזר שביד, הפילוסופיה של התנ"ך כיסוד תרבות ישראל, הוצאת ידיעות ספרים, 2004.
• אליעזר שביד, תולדות פילוסופיית הדת היהודית בזמן החדש, א-ה, הוצאת עם עובד, תל אביב, 2006-2001.
• רפאל ישפה, פילוסופיה יהודית בימי הביניים: מרב סעדיה גאון עד הרמב"ם, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 2006.
• יעקב קלצקין, אוצר המונחים הפילוסופיים, א-ד, ברלין: הוצאת אשכול, תרפ"ח-1928.
• אלי שיינפלד, האפולוגיה של מנדלסון: הולדת הפילוסופיה היהודית המודרנית, הוצאת כרמל, ירושלים 2019.
• אלה בלפר, זהות כפולה: על המתח בין ארציות לרוחניות בעולם היהודי, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשס"ד.
• פליכס ולטש, "מהי פילוסופיה יהודית?", עיון א/א, אוקטובר 1945. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• שלום רוזנברג, פילוסופיה יהודית, מהי?, סימפוזיון: התגלות, אמונה, תבונה, תשל"ו עמודים: 145-169.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פילוסופיה יהודית בוויקישיתוף

• מהדורות אינטרנט של ספרי יסוד במחשבת ישראל, באתר "דעת".
• הרב יהודה לייב הלוי אשלג "בעל הסולם", קבלה לעם
• פילוסופיה יהודית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פילוסופיה יהודית, דף שער בספרייה הלאומית