נאופלאטוניזם – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Loveless (שיחה | תרומות)
שורה 9: שורה 9:
== המטאפיזיקה הנאו-אפלטונית ==
== המטאפיזיקה הנאו-אפלטונית ==
ה[[מטאפיזיקה]] הנאו-אפלטונית מבוססת על שלוש ישויות: ה'[[אחד]]', האינטלקט וה[[נשמה]]. כל ישות נגזרת מהיישויות שקודמות לה. עם זאת, הקשר בין הישויות אינו קשר זמני של סיבה ותוצאה אלה קשר של תלות: פרט ל'אחד', שקיומו לא תלוי באף ישות, הקיום של כל ישות תלוי בישות גבוהה ממנה.
ה[[מטאפיזיקה]] הנאו-אפלטונית מבוססת על שלוש ישויות: ה'[[אחד]]', האינטלקט וה[[נשמה]]. כל ישות נגזרת מהיישויות שקודמות לה. עם זאת, הקשר בין הישויות אינו קשר זמני של סיבה ותוצאה אלא קשר של תלות: פרט ל'אחד', שקיומו לא תלוי באף ישות, הקיום של כל ישות תלוי בישות גבוהה ממנה.


ה'אחד' הוא הסיבה הראשונית לכל מה שנמצא ביקום. לפי פלוטינוס, ה'אחד' מתחייב מה[[אקסיומה]] ה[[פילוסופיה קדם-סוקרטית|פרה-סוקרטית]], לפיה דברים מורכבים נגזרים מדברים פשוטים יותר. מכאן שהמקור לתופעות מורכבות שונה מהתופעות עצמן (אחרת היה מורכב כמותן). אמנם ייתכן, כי המקור לתופעות הנקלטות ב[[חושים]] יהיה מורכב ברמה כלשהי, אך שוב, לפי האקסיומה הפרה-סוקרטית, קיים מקור פשוט יותר שממנו הוא נגזר. אם נחזור אחורה בשרשרת הגזירות, נגיע לסיבה הראשונית, דהיינו ל'אחד', שהיא שיא הפשטות.
ה'אחד' הוא הסיבה הראשונית לכל מה שנמצא ביקום. לפי פלוטינוס, ה'אחד' מתחייב מה[[אקסיומה]] ה[[פילוסופיה קדם-סוקרטית|פרה-סוקרטית]], לפיה דברים מורכבים נגזרים מדברים פשוטים יותר. מכאן שהמקור לתופעות מורכבות שונה מהתופעות עצמן (אחרת היה מורכב כמותן). אמנם ייתכן, כי המקור לתופעות הנקלטות ב[[חושים]] יהיה מורכב ברמה כלשהי, אך שוב, לפי האקסיומה הפרה-סוקרטית, קיים מקור פשוט יותר שממנו הוא נגזר. אם נחזור אחורה בשרשרת הגזירות, נגיע לסיבה הראשונית, דהיינו ל'אחד', שהיא שיא הפשטות.

גרסה מ־15:54, 25 בנובמבר 2009

נאופלטוניזם הוא מונח מודרני לאסכולה פילוסופית דתית ומיסטית שהתגבשה במאה ה-3 לספירה. המונח נטבע על ידי תומאס טילור (Thomas Taylor) בתרגום שלו לששת ה־Enneads של פלוטינוס. הסיבה שהוגים אלה נקראו נאופלטוניסטים, למרות שהם כינו את עצמם אפלטונסטים, היא הדעה השנויה במחלוקת לפיה הפילוסופיה של הוגים אלה שונה באופן מהותי מהפילוסופיה של אפלטון.

הניאו־אפלטוניות יצרה סינתזה בין מגוון אסכולות פילוסופיות, בהן האסכולה הפיתגוראית, האסכולה הסטואית וכמובן הפילוסופיה של אפלטון. כמו כן, היא קלטה לתוכה אמונות, פולחנים ומנהגים מהפוליתאיזם היווני והמזרחי, כולל אלכימיה ומאגיה.

פלוטינוס נחשב כאביו של הנאופלטוניזם משום שהיה הראשון שניסח בצורה בהירה ונרחבת תורה זו. קדמו לו הפילוסופים מאפלטוניות הביניים שהכינו את הקרקע לעליית האסכולה הניאופלטוניסטית. מבין האסכולות הנאופלוטיניסטיות המאוחרות, הבולטת ביותר הייתה האסכולה האתונאית שהייתה למעשה האקדמיה האפלטונית שהפכה לפלוטינית. בניגוד לאסכולה האלכסנדרונית, שחלק מאנשיה קיבלו על עצמם את הנצרות, אסכולה זו נשארה אחד מהמבצרים האחרונים של הפוליתאיזם עד לסופה.

המטאפיזיקה הנאו-אפלטונית

המטאפיזיקה הנאו-אפלטונית מבוססת על שלוש ישויות: ה'אחד', האינטלקט והנשמה. כל ישות נגזרת מהיישויות שקודמות לה. עם זאת, הקשר בין הישויות אינו קשר זמני של סיבה ותוצאה אלא קשר של תלות: פרט ל'אחד', שקיומו לא תלוי באף ישות, הקיום של כל ישות תלוי בישות גבוהה ממנה.

ה'אחד' הוא הסיבה הראשונית לכל מה שנמצא ביקום. לפי פלוטינוס, ה'אחד' מתחייב מהאקסיומה הפרה-סוקרטית, לפיה דברים מורכבים נגזרים מדברים פשוטים יותר. מכאן שהמקור לתופעות מורכבות שונה מהתופעות עצמן (אחרת היה מורכב כמותן). אמנם ייתכן, כי המקור לתופעות הנקלטות בחושים יהיה מורכב ברמה כלשהי, אך שוב, לפי האקסיומה הפרה-סוקרטית, קיים מקור פשוט יותר שממנו הוא נגזר. אם נחזור אחורה בשרשרת הגזירות, נגיע לסיבה הראשונית, דהיינו ל'אחד', שהיא שיא הפשטות.

היישות הראשונה שנגזרת מה'אחד' היא האינטלקט. ישות זו מזוהה עם עולם האידאות האפלטוני, אשר בו קיימות כל הצורות שמהן נגזרות הישויות בעולם הנתפס על ידי החושים. לפי פלוטינוס, התפקיד של האינטלקט הוא להבחין בין הצורות, אשר קיימות באופן לא מובחן ב'אחד'.

מתוך האינטלקט נובעות הנשמות, שהן ייצוגים של הצורות שקיימות באינטלקט. הנשמות שואפות לחזור לאחד דרך האינטלקט. יחד עם זאת תהליך הנביעה לא נפסק בנשמות, אלא ממשיך לחומר שהוא חסר צורה. בשלב זה מסתיים תהליך הנביעה שהתחיל ב'אחד', באופן דומה לאור שהולך ומתמעט ככל שאנחנו מתרחקים מן המקור.

פלוטינוס מזהה את החומר עם הרוע. עם זאת, כדי לשמור על המסגרת המוניסטית הוא מסביר את החומר כאי-טוב. כלומר, קיומו של הרוע מותנה בקיומו של הטוב.

.

נאופלטוניזם נוצרי

למרות המגמו האנטי־נוצריות של נאופלטוניסטים רבים, דוגמת פורפירי, מקרוביוס וסימאכוס, לפילוסופיה הנאופלטוניסטית הייתה השפעה רבה על הוגי הדעות הנוצריים בימי הביניים.


קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.