כישוף

כישוף (בלועזית: מאגיה) הוא פעילות שנועדה להשפיע על המציאות באמצעים על-טבעיים. המונח כישוף מתייחס לפולחנים שמטרתם לבצע קסם. בקרב קבוצות מסוימות, במונח "כישוף" טמונה קונוטציה שלילית, הן של חוטא ושל כפירה והן של קוסם רע המשתמש בפולחנים אפלים. מוניטין שלילי זה נשתמר היטב במעשיות עם בדמותה של המכשפה הרעה. התייחסות שלילית אחרת לכישוף היא החשיבה המודרנית שיוצאת נגד הרעיון של ייתכנות של כישוף ושל כוחות על טבעיים בכלל ורואה בהם סוג של שרלטנות המנצלת את תמימותם של אנשים.

מבחינה היסטורית, האמונה בכישוף ובאפשרות להשפיע על המציאות באמצעים על-טבעיים הייתה נפוצה בתרבויות רבות בעולם, והשתקפה בביקוש לקמעות, בטקסי ריפוי ובאמונות עממיות שונות. האמונה בכישוף גרמה לקיום "מכשפות" ומכאן גם התנגדות אליהם, כולל בתקופת התנ"ך. באירופה של העת החדשה המוקדמת אף התרחשה תופעת "ציד מכשפות", שבמהלכה הואשמו אנשים, בעיקר נשים, בעיסוק בכישוף נרדפו והוצאו להורג. החל מתקופת הנאורות ובהמשך עם התפתחות המדע המודרני, חלה ירידה הדרגתית באמונה בכישוף בקרב שכבות משכילות, כאשר תופעות שבעבר יוחסו לכוחות מאגיים כמו כישוף, שדים, רוחות החלו לקבל הסברים טבעיים בתחומי הרפואה, הפיזיקה והפסיכולוגיה. עם זאת, האמונה בכישוף לא נעלמה לחלוטין והיא ממשיכה להתקיים בצורות שונות גם בחברות מודרניות.

מנקודת המבט המדעית, כישוף ומאגיה נחשבים לטענות בדבר השפעה על העולם באמצעות כוח על טבעי שאינם מוכרים על ידי חוקי הטבע הידועים. עד כה לא נמצאו ראיות אמפיריות מהימנות לכך שלחשים, קמעות, זימוני רוחות או טקסים מאגיים מסוגלים להשפיע על המציאות באופן החורג מהסברים טבעיים. לאחר התפתחות המדע, החלו להתקיים מחקרים בתחומי הפסיכולוגיה, מדעי הקוגניציה והסוציולוגיה שבחנו את האמונה במאגיה ובעל־טבעי כתופעה אנושית ותרבותית, והציעו הסברים כגון הטיות קוגניטיביות, חשיבה אסוציאטיבית, השפעות חברתיות וציפיות פסיכולוגיות. בהתאם לכך, המדע המודרני אינו רואה בכישוף תחום ידע מבוסס, אלא מושא למחקר היסטורי, תרבותי ופסיכולוגי.

מנקודת המבט של גישת המורה הרוחני, קיים מונח הנקרא מאגיה לבנה והוא בעל קונוטציה חיובית לחלוטין. המאגיה הלבנה באה לידי ביטוי במעשיות עם בדמות הפיות והמלאכים, או אפילו קוסמים שמביאים אושר והצלחה לדמויות הראשיות.

מנקודת המבט של חלק מהדתות, "כישוף" שימש כמונח שלילי עבור פולחנים פגאניים של קבוצות אתניות יריבות, נחותות לכאורה, המחללות שם אלוהים ועובדות אלילים. הדתות המונותאיסטיות תמיד גינו את העוסקים בכישוף, וראו בכישוף מאפיין של פוליתאיזם (שהיהדות מכנה "עבודה זרה" והנצרות מכנה "פאגאניזם") ושל תרבות נחותה.

במובן הרחב יותר של מאגיה, באופן כללי כל סוגי המאגיה כוללים שימוש בלחשים, שימוש בקמיעות, פנייה אל המתים וגירוש שדים, כאשר גירוש שדים לעיתים נעשה דרך השבעה.

השמות הניתנים לעוסקים בכישוף משתנים לפי ההקשר והכוונה. השמות הנפוצים הם: קוסם, מכשף, מג ורב-מג, מאגיסטר, שאמאן, דרואיד, אלכימאי, ועוד כמה שמות של תחומים פחות מוכרים. חלק משמות אלה, כמו אליכמיה, נחשבו בעבר לתחום חקר אמיתי עד שירדו מגדולתם.

מטרה

בתרבויות שונות, כישוף או מאגיה נתפסים כמערכת של פעולות וטקסים שמטרתם להשפיע על המציאות, על אנשים אחרים או על תופעות טבעיות, באמצעות כוחות או ישויות שאינם מוסברים באמצעות חוקי הטבע המקובלים. במסורות מסוימות הכישוף נתפס כפעולה הדורשת "הפעלה" של כוחות על־טבעיים באמצעות נוסחאות, חפצים מקודשים או טקסים, ולעיתים גם באמצעות בקשה או השבעה של ישויות רוחניות, ללא צורך בהכרח בתמורה מוסכמת. במסורות אחרות מופיע רעיון של "עסקה" או איזון, שבו המכשף מקבל תגמול או משלם מחיר סמלי או רוחני עבור הפעולה.

סוגי הכישוף המיוחסים במסורות שונות כוללים, בין היתר, השפעה על מזג האוויר, ניסיון להשפיע על יחסים בין אנשים (כגון אהבה או ניכור), הצלחה או כישלון במאבקים, וכן פעולות הגנה או ריפוי. יחד עם זאת, התפיסות לגבי אופן פעולת הכישוף, מקורות הכוחות והאם נדרש "תשלום" או תמורה, משתנות מאוד בין תרבויות, תקופות וזרמים שונים של מאגיה עממית ואוקולטית.

מקור המונח

בתנ"ך, השורש כ־ש־פ מופיע לראשונה בספר שמות, פרק ז', פסוק י"א: "וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן.". כמו כן, איסורי כישוף ביהדות נזכרים במספר מקומות בתורה, ונמנים בתרי"ג מצוות. הראשון שהם הוא הנזכר בספר שמות, פרק כ"ב, פסוק י"ז: "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה". פירוש למונח זה מופיע בהרחבה בתורה שבעל-פה.

בגלל מיעוט השימוש בכישוף לסוגיו התמעטה והלכה הספרות ההלכתית העוסקת בכישוף, בעוד שבימי קדם, על חברי הסנהדרין הייתה חובה לדעת את מקצוע הכישוף כדי שיוכלו לדון את המכשפים ולהכיר בהם (מסכת סנהדרין דף סח). כיום נשארו רק מכשפים קטינים המתייחסים לכישוף (סימן קעט משולחן ערוך יורה דעה).

בקרב העוסקים בתורת הנסתר, "כישוף" הוא מונח נייטרלי למדי אשר יש לו מספר הקשרים, כגון מאגיה לבנה ומאגיה שחורה. רבים מהעוסקים בתורת הנסתר (בעיקר בקרב הוויקה) רואים בקסם יסודות דואליים המאזנים אחד את השני, בעיקר בהקשר של "מגיה לבנה ושחורה". עם כל הטענות בדבר פאראנורמליות, תחום הכישוף נכשל בהשגת תמיכה מדעית מבוססת ויכול להיחקר באופן רציני רק בנוגע להשפעותיו התרבותיות והדתיות.

מקור המונח מאגיה הוא בשמם של המכשפים הפרסים והמדיים הקדומים שכונו "מאגים" או "מאנאים" (בעברית "אמגושים"), ומכאן גם הביטוי מאניה ביוונית, שמשמעותו טירוף.

אמונה, עבודת אלילים ואלכימיה

מערכת היחסים בין דת וכישוף דומה ליחסים בין "דת" לעבודת אלילים, כאשר המונח "דת" מתייחס למערכת אמונות "מבוססות", ו"כישוף" ו"עבודת אלילים" הן תוויות המשמשות אנשים מתוך המערכת הזו לתיאור אמונות ושיטות המתנגשות איתה או מצויות מחוצה לה.

מנקודת מבט של דת מבוססת, המונח "כישוף" רומז על החזקה באמונות נחותות לעומת האמונה האמיתית, ועל כן נחשבות ל"אמונת שקר" או לכפירה. לפיכך, המונח "כישוף" מיושן, למרות האזכורים בכתבי הקודש. המונחים "כפירה" או "עבודת אלילים" (פאגאניזם) הם חלופות לשוניות מודרניות יותר.

המונח "קסם" כ-"Magic" בלעז קיבל הקשר שלילי משמם של כוהני דת זרטוסטרה - "Magi" - כפי שנטמע מהאמונה היהודית ומהשפעותיה על דתות המערב. כל המתנגדים לאמונה העברית על מסורותיה ועל תרבות האמונה שלה, או חסידי דתות אחרות הואשמו בשימוש בקסם, בהם גם חסידי הנצרות והאסלאם כשעוד היו דתות מתפתחות.

בימי הביניים החלה התפתחות המדעים, בייחוד דרך האלכימיה. האלכימיה ניסתה להגדיר חוקיות מתודולוגית להישגי ניסויים שנחשבו בעלי הישג, כמו הירפאות ממחלה והשגת עושר (בין היתר על ידי יצירת זהב). בעוד הדת עסקה בענייני אמונה ורוח, אלכימיה שיחקה מרכיב חשוב בסקרנות האנושית המתפתחת לגבי העולם הטבעי כמערכת שיטתית של אמונות ושל פרקטיקות. מתוך האלכימיה יצאה התפיסה המודרנית על קסם וכישוף כדרך שילוב בין רוח, שיטתיות וחקר מקצועי לתוך "סוד" או "חכמת נסתר" (אזוטריסיזם).

פרקטיקות

היכן שקיימת אמונה בפרקטיקות קסם זדוניות, הן בדרך כלל אסורות על פי חוק, כמו גם שנואות על ידי הציבור הכללי, בעיקר מתוך פחד, בעוד קסם שנתפס כמועיל נסבל או אפילו מקובל על ידי האנשים בחלק מהתרבויות - גם אם הממסד האורתודוקסי מתנגד לכך.

הטלת לחשים

כנראה המאפיין הידוע ביותר של מכשפה הוא היכולת שלה להטיל כישוף - קבוצת מילים, נוסחה או פסוק, טקס או שילוב של אלה, המופעלים כדי לעשות קסמים. כישופים באופן מסורתי הוטלו בשיטות רבות, כגון על ידי כיתוב של רונות או סימנים על חפץ כדי להעניק לאותו אובייקט כוחות מאגיים; על ידי הצתה או קשירה של תמונת שעווה או חימר של אדם כדי להשפיע עליהם בצורה קסומה; על ידי אמירת לחשים; על ידי ביצוע טקסים פיזיים; על ידי שימוש בצמחי מרפא קסומים כקמעות ושיקויים; על ידי התבוננות במראות, חרבות או ספקולות אחרות לראיית עתידות; ובאמצעים רבים אחרים.

נקרומנסיה (העלאה באוב)

באופן מסורתי, נקרומנסיה הוא הנוהג להעלות באוב את רוחות המתים למטרות חיזוי עתיד או נבואה, אם כי המונח יושם גם להעלאת המתים למטרות אחרות. המלאכה מגונה על ידי רוב התרבויות, ואינה חוקית ביהדות ובנצרות.

היסטוריה של הכישוף

כישוף בעולם העתיק

פפירוס אברס המשלב לחשי כישוף יחד עם תרופות המבוססות על צמחי מרפא ( 1550 לפנה"ס בקירוב)

בעולם העתיק כישוף נחשב חלק מהרפואה ושימש בערבבוביה עם פרקטיקות מועילות. מצרים, מסופוטמיה ופרס היו ארצות בהן התמחות בכישוף נחשבה רווחת. במצרים נתגלו מספר גדול של כתבי פפירוס בנושאי כישוף ביוונית, בקופטית ובמצרית עממית. מקורות אלה מספקים מושג מסוים על תורת הכישוף, אשר מאוחר יותר הפכה לתפיסתה של התרבות המערבית על העיסוק בקסם, בייחוד בכישוף טקסי. בחלק מהפפירוסים כמו פפירוס אברס, פפירוס לונדון הרפואי מכילים שילוב של כישוף יחד עם יסודות של רפואה כמו שימוש בעשבי מרפא, קיבוע עצמות. בפפירוס אדווין סמית' עיקר הדגש הוא על ביצוע ניתוחים אך גם בו כישוף נחשב חלק מתהליך הריפוי. הפפירוס מכילים דוגמות מוקדמות של:

• שימוש ב"מילות כישוף" שנחשבו בעלות כוח שליטה ברוחות.
• שימוש במטות, בשרביטים ובכלי פולחן אחרים.
• שימוש במעגל כישוף שנועד להגנת המכשף מפני הרוחות אותן הוא מעלה באוב או מעורר.
• שימוש בסמלים ובחותמים מסתוריים שנחשבו שימושיים לזימון או לעירור רוחות.

יש גם תיעוד בטקסטים אלה בעניין מדיומים. רבים מן הכשפים דורשים הבאת ילד למעגל הכישוף כדי שישמש צינור להעברת מסרים מן הרוחות. בזמנו של יוליאנוס הכופר, שנזכר בשל כפירתו בנצרות, קמו לתחייה עיסוקי הכישוף הקשורים לנאו אפלטוניות תחת מסווה של תאורגיה (מאגיה שעוסקת בכוחות אלוהיים ובהתקרבות אליהם).

במאה ה-1 לספירה, הוציא פליניוס הזקן את תולדות הטבע, שהייתה אנציקלופדיה הראשונה. חלק מרכזי מתוכה - ספרים 20 עד 29, עוסקים בנושאי רפואה, ובמיוחד בצמחי מרפא. בספר 30 פליניוס מתייחס בביקורת רבה לכישוף. הוא מבקר את הקוסמים, תוקף את האסטרולוגיה וטוען שמקורו של הכישוף ברפואה, דבר שמתקיים על ידי העמדת פנים שהוא מציע בריאות. הוא מכנה את זרתוסטרה מפרס העתיקה כמקור לרעיונות קסומים. הוא קובע שפיתגורס, אמפדוקלס, דמוקריטוס ואפלטון כולם נסעו למדינות אחרות כדי ללמוד קסם, והעיר שזה מפתיע שמישהו קיבל את הדוקטרינות שהחזירו, ושהרפואה (של היפוקרטס) והקסם (של דמוקריטוס) היו צריכים לפרוח בו-זמנית בתקופת המלחמה הפלופונסית.

אמונות כישוף במערב אירופה

האמונות על שימושי כישוף שונים התמעטו בהיסטוריה האירופית והמערבית, תחת לחץ הדתות המונותאיסטיות או עקב סקפטיות כלפי ממשות הכישוף, כמו גם בעקבות שליטת המדעים.

ימי הביניים

העיסוק בכישוף בימי הביניים, תחת השפעת הכנסייה, הוגבל לרוב ללימוד תורת הנסתר ולאיסוף לחשי קסם. לאלברטוס מגנוס יוחסו כוחות רבים מעין אלה. בימי הביניים המוקדמים החל להתרבות השימוש בחפצים לא רק כאובייקטים נערצים, אלא גם כמכילים כוחות שמעל הטבע. סופרו מעשיות על עצמים שבכוחם להשפיע על מלאכים לבצע ניסים, לא רק בריפוי חולים, כי אם גם למטרות כמו השפעה על תוצאות קרבות. החפצים האלו היו לקמעות, וכנסיות חתרו להשגת קמעות מעין אלה מתוך רצון להפוך למקומות עלייה לרגל. כמו בכל תחום בו יש עניין כלכלי, הביקוש הביא לעלייה בהיצע. סיפורים על קמעות עושי קסם של קדושים הופצו וקובצו לאוספי מעשיות כמו "מקראת הזהב" של יעקובוס דה וורג'ינה או ה-Dialogus miraculorum של צזאריוס מהייסטרבאך.

היו גם תחומי כישוף שנגעו בנצרות אך היו אסורים באופן רשמי. דמונולוגיה ואנגלוגיה היו בסיס באמונות בנצרות על חיים שמסביב בדמות מלאכים ושדים. התשתית התאולוגית בחקר הדמונולוגיה הנוצרית עודדה את העוסק בקסם "למגן" את עצמו עם צומות, תפילות וטקסי פולחן כך שעל ידי שימוש ("לא ראוי") בשמותיו הקדושים של האל בשפות זרות, הוא יוכל להשתמש בכוח האלוהי לכפייה על שדים להופיע ולשרתו למטרות הכישוף האישיות שלו. שלא במפתיע, הכנסייה הסתייגה מטקסים כאלו, למרות התקשרותם לנצרות.

קסם ברנסאנס

ההומניזם הרנסאנסי גילה עניין מחודש בזרמים עתיקים בנאופלאטוניזם ולעיתים אף קישר אותם למסורות של כישוף טקסי וידע אזוטרי. לצד זאת, התפתחות המדע בתקופת הרנסאנס ובמהפכה המדעית שלאחריו החלה לערער בהדרגה תפיסות מסורתיות של קסם וכישוף. גילויים חדשים באסטרונומיה כמו המהפכה הקופרניקאית ובחקר הטבע החליפו הסברים מיסטיים רבים והפחיתו את מעמדם של רעיונות מאגיים בקרב משכילים.

המתיחות שהתעוררה בשל הרפורמות הפרוטסטנטיות הביאה לגידול משמעותי בציד המכשפות, בייחוד בגרמניה, באנגליה ובסקוטלנד. אף על פי כן, אמונות ומנהגים מאגיים נותרו נפוצים בקרב הציבור הרחב. לבסוף, התאולוגיה החדשה של הפרוטסטנטיות הפכה לאויב מר עוד יותר לכישוף בכך שעורערה הטקסיות שאפשרה למנהגי אמונה להיעשות כשמטרתם עיסוק בקסם. המדע, יותר מן הדת, היה עוין עוד יותר לקסם.

בצד הכישוף הטקסי שאורגן על ידי אנשי השכלה (באופן יחסי) רווחו גם מעשי קסם עממיים ברחבי אירופה, כמו התחבולנים (cunning folk) - מרפאים, מגידי עתידות ומבצעי לחשים עממיים, באזורי הכפר של אנגליה. במעשי הקסם שלהם בענייני אסטרולוגיה, פולקלור וגרסאות מסולפות של פולחן קסם נוצרי הם נתנו מענה לדרישת ההמונים.

כישוף במאה ה-18 וה-19

במהלך המאה ה-18, תקופת הנאורות והמהפכה המדעית המאוחרת ערערו בהדרגה את האמונה בכישוף ובתופעות על-טבעיות בקרב משכילים באירופה. התקדמות בתחומי הפיזיקה, האסטרונומיה, הרפואה והכימיה סיפקה הסברים טבעיים לתופעות שבעבר יוחסו לכוחות מאגיים. התמסדות והתרחבות המדע במאה ה-19 חיזקה תהליך זה עם התפתחותן של דיסציפלינות מדעיות חדשות, ובהן הגאולוגיה, הביולוגיה ותאוריית האבולוציה. רבים ראו במדע וובתאוריות מדעיות טבעיות, אמצעי להבנת העולם ללא צורך בהסברים על-טבעיים, והאמונה בכישוף, כמו גם בהסברים על-טבעיים אחרים כמו שדים או "קללות" נדחקה בהדרגה לשולי החברה המשכילה. במקביל דעכה התמיכה הממסדית בציד מכשפות ובהליכים משפטיים נגד כישוף. אף שהאמונה במאגיה לא נעלמה, היא חדלה להיות חלק מרכזי מן ההסבר המקובל של העולם הטבעי.

עם זאת, דווקא בתקופה זו התפתחו גם תנועות נגדיות. הרומנטיקה, הסימבוליזם וההתעניינות המחודשת במיסטיקה, בדתות המזרח ובמסורות אזוטריות יצרו בסוף המאה ה-19 גל חדש של עניין בכישוף, באוקולטיזם ובידע "נסתר". תחייה זו לא הייתה בדרך כלל חזרה לאמונות העממיות הישנות בכישוף, אלא ניסיון לשלב רעיונות מיסטיים, פילוסופיים ודתיים במסגרת תרבותית חדשה. בתקופה זו, התגברו זרמים של סימבוליזם ושלוחות אחרות של הרומנטיציזם בענייני רוחניות ותרבות.

הקולוניאליזם האירופי, אשר יצר קשר בין מערב אירופאים להודו ולמצרים, הכיר לאירופים מחדש אמונות אקזוטיות. הינדו ומיתולוגיה מצרית מופיעות לעיתים בטקסטים של קסם מהמאה ה-19. בסוף המאה ה-19 נולדו ארגוני כישוף רבים, כולל "המסדר ההרמטי של השחר המוזהב", "החברה התיאוסופית" וגרסות כישוף של מסדרי הבונים החופשיים. ייתכן שהשחר הזהוב סימן את פסגתו של גל הקסם במושכו מפורסמים כמו המשורר האירי ויליאם באטלר ייטס, סופר האימה הבריטי אלגרנון בלקווד והסופר הוולשי ארתור מצ'ן.

כישוף וקסם במאה ה-20

התעניינות נוספת בכישוף הופיעה באנגליה, עם הפעולה האחרונה שננקטה מטעם החוק כנגד מעשי כשפים ב-1951. היה זה האות למכשף ג'רלד גרדנר, הידוע כמייסד דת הוויקה הפגאנית, לפרסם את ספרו הלא בדיוני הראשון "אומנות כשפים כיום", בו הוא טען לחשיפת קיומה של כת מכשפות המתוארכת לאירופה שלפני הנצרות. הדת של גרדנר שילבה קסם ואמונה בצורה שגרמה לאנשים להרהר בדבר החציצה של תנועת ההשכלה בין השניים.

דתו של גרדנר שהתפרסמה ברבים, יחד עם רבות אחרות, פרחה בשנות ה-60 וה-70, כאשר תרבות הנגד של ההיפים הרחיבה גם היא את ההתעניינות המחודשת בקסם, בהגדת עתידות ובפרקטיקות אחרות של תורת הסוד. סניפים של הנאופגאניזם ושל אמונות ארציות אחרות שהתפרסמו בציבור מאז פרסומו של גרדנר, נטו לעקוב אחר תבנית של שילוב מלאכת קסם ואמונה. המגמה נמשכה על ידי ממשיכי תרבות הנגד, דוגמת פמיניסטיות אשר החיו מחדש את פולחן האלה. הדבר קישר אותם למסורות הגרדנריאניות הקסומות, אשר הושפעו גם הן מהעניין בתורן.

במקביל לתחייה המחודשת של הכישוף, האוקולטיזם והנאו-פגאניות במאה ה-20, התפתחה גם תנועה ספקנית שביקשה לבחון באופן מדעי טענות בדבר כוחות על-טבעיים. קוסמים מקצועיים, פסיכולוגים וחוקרים הראו כי רבות מן התופעות שיוחסו לכוחות מאגיים, מדיומיים או על־חושיים ניתנות להסבר באמצעות אחיזת עיניים, השפעה פסיכולוגית, סוגסטיה, הטיות קוגניטיביות ושרלטנות מכוונת. חשיפת מדיומים ומגידי עתידות שטענו ליכולות על־טבעיות הפכה לחלק מרכזי בפעילותם של ספקנים מדעיים, אשר ביקשו להבחין בין אמונה דתית או רוחנית לבין טענות עובדתיות הניתנות לבדיקה.

בין הדמויות הבולטות בתחום היו הקוסם והאסקפיסט הארי הודיני, שפעל בראשית המאה ה-20 לחשיפת מדיומים שטענו כי הם מתקשרים עם המתים, והקוסם ג'יימס רנדי שבמחצית השנייה של המאה ה־20 ערך מבחנים פומביים לטענות על יכולות על־חושיות וחשף מקרים רבים של הונאה. במקביל, מחקרים בפסיכולוגיה קוגניטיבית סייעו להסביר מדוע אנשים נוטים לעיתים לזהות דפוסים, לייחס משמעות למקריות ולהשתכנע ביעילותם של כשפים, נבואות או תקשורים.

מאמינים מודרניים בקסם או במאגיה הלבנה

אנשים מערביים רבים טוענים לאמונתם או לעיסוקם בצורות שונות של קסם שעברו גלגולים שונים. "המסדר החתום של השחר המוזהב", אלייסטר קרולי ומאמיניהם, נחשבים למחיי מסורות הקסם בעולם דובר האנגלית של המאה ה-20, אולם בלהיטותם לבנייה מחדש של מסורות אבודות מהעבר, הם כללו לעיתים גורמים שאמינותם מוטלת בספק. תנועות נוספות פעלו אותה תקופה גם בצרפת ובגרמניה. לכן, כל מסורת נוכחית העוסקת באלמנטים של הטבע, בעונות השנה וביחס המתלמד אל הארץ, אל גאיה או אל האלה, יכולה להיחשב ניאופגאניזם.

את פעולת הקסם הגדיר אליסטר קראולי בספרו "קסם בתאוריה ובעיסוק":

מהי פעולת קסם? ניתן להגדירה ככל אירוע בטבע המגיע לידי ביצוע באמצעות רצון. אין להוציא מהגדרה זו גידול תפוחי אדמה או בנקאות. הבה ניתן דוגמה פשוטה ביותר של פעולת קסם: אדם הגורף את חוטמו.

— אליסטר קראולי, קסם בתאוריה ובעיסוק, פרק 15

אף על פי שחלק מהעוסקים בקסם מעדיפים את המונח "פגאני", ניאופגאניזם הוא הגדרה מדויקת יותר לטקסים ולמסורות נוכחיות. ויקה נחשבת קסם מודרני יותר מאשר הניאופגאניזם.

מאגיה

לפי ההגדרה של אליסטר קראולי, מאגיה היא "התורה והאומנות של גרימת שינוי במציאות (הפיזית) בהתאמה עם הרצון (של המאג)". כישוף הוא אחד השלבים בפעולה המאגית. מאגים וטקסים מאגיים קיימים בכל הדתות ובכל התרבויות.

יש להבחין בין סוגים שונים של מאגיה. היות שמדובר בסוגים שונים של טקסים. יש להבחין אם כן בין שני סוגי מאגיה: מאגיה שחורה (שנועדה להרע, לפגוע באויב וכדומה) לבין מאגיה לבנה (שנועדה לעזור, להציל, להגן, לרפא וכדומה).

בפעולה המאגית מספר שלבים: הגדרת מטרת הפעולה המאגית (למשל פגיעה באויב), התכווננות מקדימה לטקס המאגי, על ידי בחירת הזמן בו יבוצע (למשל ירח מלא), המקום (למשל בית קברות) והשגת חפצים סמליים הדרושים לטקס (למשל חפץ משל האויב) וכן הטהרות מקדימה של המאג, מתוך הכנת גופו ונפשו לטקס (למשל טבילה במקום קדוש, התנזרות מיין ומיחסי מין).

לאחר מכן תתבצע יצירה סמלית של האזור מבוצע הטקס, למשל באמצעות ציור מעגל על הקרקע, והנחת חפצים בעלי קדושה לצידו ובתוכו וכן טיהור המקום בו יבוצע הטקס מגורמים מפריעים, כדוגמת רוחות רעות. הטיהור יכול להתבצע באמצעות קטורת, התזת מים קדושים, שירה, ואף ציווי הרוחות הרעות להסתלק באופן זמני.

בחלקה האחרון של ההכנה, תתבצע כניסה למצב תודעה מרומם ואקסטטי, באמצעות מדיטציה, סמי הזיה, ריקוד ושירה, ואף באמצעות פעילות מינית, קריאה לכוחות היקום לסייע להצלחת הטקס, למשל קריאה לכל מיני אלים ורוחות המתמחות בנושא הטקס להיכנס לגופו של המאג, להעניק לו מכוחם, ולסייע להגשמת המטרה. לעיתים מקריבים קורבן או קורבן סמלי כדי לתגמל כוחות אלו. הקריאה לאלים ורוחות מתבצעת תוך שימוש בסמלים מיוחדים וחפצים המיועדים לקרוא להם.

בשלב זה יתקיים הטקס המאגי עצמו, בו המאג מתפלל, ומבצע פעולות סמליות שונות באמצעות חפצים שהכין מראש (למשל חרב קדושה בה ינתץ את סמלי האויב). בסיום הטקס המאגי, מקום הטקס המאגי מוחזר לקדמותו (למשל שריפת שאריות החפצים והקורבן, ומחיקת המעגל) תהיה יציאה ממצב התודעה האקסטטי והכרזה על סיום.

לוגיקה מאגית

בשיחה שקיים חוקר המאגיה גדעון בוהק עם הפעיל החברתי אלכס צייטלין ניתן היה להבין מדברי הראשון שלמאגיה יש לוגיקה משל עצמה לפתרון בעיות, למשל בצורת השבעות.
באופן כללי כל סוגי המאגיה כוללים שימוש בלחשים, שימוש בקמיעות, פנייה אל המתים וגירוש שדים כאשר הדברים תמיד נעשים לפתרון בעיה (כגון סטרס, מחלה או אהבה נכזבת).

לוגיקת גירוש שדים טיפוסית בהשבעה תהיה למשל:

”אני משביע אותך (שד) ששמך X, שתצא מאדם זה דרך איבר Y בלבד ולא תיכנס לגופו של אף אדם בתחום ארץ זו לעולם”, או, אם התרבות בה נעשה טקס כזה היא מונותאיסטית אז ההשבעה הייתה נעשית בשם אלוהים מסוים, למשל, ”אני משביע אותך (שד) ששמך X, בשם כינוי אלוהות שתצא מאדם זה דרך איבר Y בלבד ולא תיכנס לגופו של אף אדם בתחום ארץ זו לעולם”.

מאגיה כמקצוע

בעולם העתיק היו בעלי מקצוע (מאגים, שמאנים, מכשפים, בארו) שהתמחותם הייתה בשינוי המציאות או חיזוי העתיד לפי דרישת המשלם. כזה היה בלעם בן בעור שנשכר על ידי בלק בן ציפור מלך מואב לקלל את עם ישראל. גם כהני הדת הרגילים נדרשו להשתתף בטקסים בעלי משמעות מאגית עבור ציבור המאמינים שלהם. ישנם טקסים בעלי דמיון מאגי בהם גם אנשים רגילים מורשים להשתתף, אולם, ברוב התרבויות נאסר על אדם פשוט לבצע טקסים מאגיים, מתוך חשש לשלומו של המבצע חסר הניסיון, שעלול להזיק לעצמו ולסביבתו בגלל ביצוע מרושל.

בעולם העתיק, טקסי המאגיה היו כרוכים בכל שלב משמעותי בחייו של אדם (לידה, מחלות, נישואין, הצלחה כלכלית, מוות) ושל אומה (חגי השנה, המלכת שליט חדש, ויציאה למלחמה). שרידים לטקסים מאגיים אלו נמצאים בטקסים דתיים בדתות המונותאיסטיות ותפילותיהן, ובטקסים רשמיים.

כתבים מאגיים רבים נמצאו מתקופת הפרעונים ומימי הביניים, המתארים בפירוט טקסים מאגיים שונים. אולם, אף אם לכאורה ביכולתנו לאתר את כל החפצים הנדרשים לצורכי ביצוע הטקס הקדום, הרי חסר לנו מידע על מרכיב משמעותי לביצוע הטקס המאגי - האמונות של המאג ואופן כניסתו למצב תודעה אקסטטי.

ראו גם

• כישוף שחור
• איסורי כישוף ביהדות
• מילת קסם
• קסם
• אמונה
• מיסטיקה
• מיסטיקה יהודית
• מאגיה בעולם היווני-רומאי
• ויקה

כישוף בספרות הפנטזיה

איור של מכשף מזוקן בעל מצנפת מחודדת וגלימה מבצע מעשה כשפים, מוטיב החוזר ביצירות רבות

• קסם (מבוכים ודרקונים)
• הארי פוטר
• גנדלף
• פטיש המכשפות
• בקבוק מכשפה

לקריאה נוספת

• ג'פרי ב' ראסל ואלכסנדר ברוקס, היסטוריה של הכישוף - קוסמים, מכשפות ופגאנים, מאנגלית: אילת אטינגר ואהד זהבי, רסלינג, 2008.
• יובל הררי, הכישוף היהודי הקדום, יד יצחק בן צבי, תש"ע.
• אבריאל בר-לבב, "מאגיה בספרות המוסר", תרביץ עב,ג (תשסג) 414-389.
• גדעון בוהק, "המאגיה בארץ־ישראל בתקופת המשנה והתלמוד", בתוך: ספרות חז"ל הארץ־ישראלית: מבואות ומחקרים, הוצאת יד יצחק בן־צבי, תשע"ח (2018), כרך שני, עמ' 705–728.
• לין תורנדייק, The Place of Magic in the Intellectual History of Europe, The Columbia University Press, 1905.
• Owen Davies, Grimoires: a History of Magic Books, Oxford University Press, 2009
• Maurice Besey, A Pictorial History of Magic and the Supernatural, London: Spring Books, 1964

קישורים חיצוניים

• כישופים: הקדרה המבעבעת של כרמית
• אלי אליהו, הכינו את המטאטאים, באתר הארץ, 1 בפברואר 2009
• ענבל בהונקר, מוות בשידור חי, באתר nrg‏, 24 במרץ 2008
• איילת שני, מה זה בעצם אשה כשפנית, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2013 - ריאיון עם הסופרת דורית קידר
• זיוי ברמן וגדי שבת, הפסאז' - וריאציות על נושא: כישוף, 14 בינואר 2017
• עו"ד יוסף ויצמן, ‏הסרת כישופים, באתר כיכר השבת, 26 באפריל 2015
• מריאלה יאבו, ״כישוף ומהפכה״, באתר פוליטיקלי קוראת, 6 בנובמבר 2018
• רינה קסם, ״מה עושות מכשפות בלילות?״ באתר פוליטיקלי קוראת, 3 בנובמבר 2018
• עדי סמריאס, ‏הידד לאי רציונליות: כך חדר הכישוף למיינסטרים של דור ה־Y, באתר "Time Out ישראל", 5 ביוני 2019
• יהונתן הרשברג, חמסה על הילד, אלכסון, דצמבר 2021
• הרב אביגדור אמיתי, עולם הכישוף, בפורטל הדף היומי
• כישוף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קסם, דף שער בספרייה הלאומית