הטבח בטבריה

בליל 2 באוקטובר 1938 (ז בתשרי תרצ"ט) התקיפו הערבים את היהודים בטבריה. הערבים חדרו לשכונת קריית שמואל ורצחו 19 איש מתוכם 11 ילדים.

ההגנה בטבריה לא הייתה מאורגנת. בשכונת קריית שמואל נמצאו 2000 תושבים מתוכם רק 36 חברי הגנה פעילים. בליל ההתקפה היו בשכונה רק 15 מגינים ואי אפשר היה לאייש את כל העמדות. מתוך הנחה שההתקפה מהצד הצפוני-מזרחי הפונה לכנרת היא קשה ביותר, לא אוישו עמדות בכיוון זה. כוחות פלוגות הלילה של אורד וינגייט היו עסוקות בפעולות בגליל התחתון ויש לשער כי וינגייט הוטעה באותו יום על ידי אינפורמציה מסולפת שסופקה לו על ידי מארגני ההתקפה על טבריה.

עם רדת הלילה חסמו הערבים את כל הדרכים המובילות לטבריה במחסומי אבנים. בשעה 21.00 החלו הערבים לירות על העיר מכל עבריה. אותה שעה חדרה קבוצה של כ-70 ערבים מצד צפון -מזרח והתחלקה לשתי קבוצות. קבוצה אחת התקיפה את בית הממשלה והציתה את הבניין ואחר כך את המחסן של מחלקת העבודות הציבוריות.

קבוצה שניה חדרה לשכונת קריית שמואל ולא נתקלה בשום הפרעה. הם פרצו לבתים והחלו לרצוח ולשרוף בתים. בבית אחד הם רצחו אם וחמשת ילדיה ובבית אחר רצחו משפחה של ארבע נפשות. בית הכנסת הועלה באש ושָ‏מָ‏שו נרצח ליד ספר התורה.

ההשתוללות נמשכה כארבעים דקות ובסיומה יצאו הפורעים מהשכונה ללא התנגדות. שני נוטרים שחשו לעזרת השכונה עלו על מארב, נהרגו ונשקם נשדד.

ליד מצפה נתקלו הערבים הנסוגים במארב של פלוגות הלילה שהרג חמישה מהם.

הערבים התעודדו מהצלחת פעולתם וב-27 באוקטובר 1938 הם רצחו את זאכי אלחדיף שהיה אז ראש העיר היהודי היחיד בעיר מעורבת בארץ ישראל.

ההגנה הקימה ועדת חקירה בראשות יוסף אבידר שחשפה כשלים רבים בהגנת העיר והמליצה על צעדים שיש לנקוט.

לקריאה נוספת

ספר ההגנה, כרך ב' חלק שני, הוצאת משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1973.