מאורעות תר"פ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חגיגות נבי מוסא בירושלים בתחילת חודש אפריל 1920, שבהן התרכז ההמון שיצא לאחר מכן לביצוע המאורעות
הפוגרום בבית המדרש של ישיבת תורת חיים.
דו"ח על הנרצחים בפרעות בירושלים

מאורעות תר"פ הוא כינוי להתקפות מצד ערבים על יישובים עבריים בגליל ועל שכונות בירושלים שאירעו בשנת תר"פ-1920.

בגליל[עריכת קוד מקור | עריכה]

האירועים בגליל היו המשך לאי הבהירות במעמדו של אזור הגליל העליון מאז מלחמת העולם הראשונה. הערבים נלחמו בצרפתים באזור הגבול שבין שטח הכיבוש הבריטי לשטח הכיבוש הצרפתי, שעבר באזור הגליל העליון המזרחי. הערבים התקיפו את מטולה, איילת השחר, דגניה ב' ומנחמיה. בא הקץ למושבה בני יהודה שממזרח לכנרת. מאורעות תל חי, ובכלל זה הקרב שבו נפלו יוסף טרומפלדור ושבעת חבריו, היו לחלק מהמורשת הציונית.

יש המפרידים בין אירועים אלה, המשויכים על ידם יותר למאבקם של ערביי סוריה בחלוקת צפון ארץ ישראל בין צרפת לבריטניה, לבין מאורעות תר"פ עצמם, כחודש לאחר מכן, בירושלים וסביבתה. אולם, גם האירועים בירושלים נבעו בראש וראשונה מהרצון לצרף את ארץ ישראל אל ממלכתו הסורית החדשה של פייסל הראשון, מלך עיראק, ליצירתה של סוריה הגדולה, כך שמקובל יותר לראות באירועים בגליל ובירושלים רצף אחד ולכנותם בשם אחד - מאורעות תר"פ.

בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1920 חגיגות נבי מוסא חלו ב-4 באפריל, במקביל לחג הפסח. אמין אל חוסייני, שהיה אז בתחילת דרכו ועארף אל-עארף התסיסו באותו יום בנאומי שטנה משולהבים את קהל החוגגים. כתוצאה מכך, לאחר התפילה המסורתית שבתום החג, יצא קהל החוגגים הערבי המוסת, מהמסגד שבמדבר יהודה, 20 קילומטר מירושלים, אל בתי היהודים בירושלים העתיקה, בצעקות "אדבח אל-יהוד" (לשחוט את היהודים), וקריאה שהתבררה בהמשך כנכונה - "א-דאולה מענא" (הממשלה איתנו). יחידות הצבא הבריטי, שהיו ביישוב היהודי דאז, שקיוו שיגן עליהם, יצאו את העיר כמה ימים לפני כן, ושוטרים ערבים ובריטים אף חברו במקרים רבים לפורעים. לתושבים היהודים לא נותר אלא למות או להגן על עצמם.

רשימת הנפצעים הראשונים במאורעות תר"פ

היהודים אמנם שיערו את התחוללות המהומות, וזאב ז'בוטינסקי אף אירגן מבעוד מועד קבוצת לוחמים, אך המעט שהוכן לא הספיק. בפרעות שעשו הערבים נהרגו שבעה יהודים תושבי העיר העתיקה באזור המכונה כיום בשם הרובע המוסלמי, וכמאתיים נפצעו. נשים שנתפשו על ידי הפורעים, נאנסו, רכוש רב נבזז ובתי כנסת נשרפו. המהומות שככו רק כעבור ארבעה ימים, ובעקבותיהן נאסרו על ידי הבריטים דווקא זאב ז'בוטינסקי ולוחמי ההגנה שעימו. הם הואשמו בכך שהם שגרמו למהומות בכך שנשתלו בקהל וניסו לגנוב את הדגלים של עולי הרגל. העצורים נידונו למאסר בכלא עכו (ז'בוטינסקי נידון ל-15 שנים), אך הוענקה להם חנינה לאחר 3 חודשי מאסר‏[1].

מכתב לבני ישמעאל, לגנות את הפרעות

ההיסטוריון יוסף קלוזנר כתב באותם ימים בעיתון הארץ:

"בין ההרוגים והנפצעים יש יהודים מכל העדות, מכל המעמדות, מכל המפלגות: ספרדים ואשכנזים, תימנים ופרסים, פועלים וסוחרים, רבנים אדוקים ומשכילים חופשיים. האויב לא הבדיל ביניהם. נחדל נא אפוא להבדיל בינינו לבין עצמנו. נתאחד על ידי הצרה הגדולה... ואז ישיג האויב ההפך ממה שביקש".

המניע העיקרי לפרוץ המהומות היה דומה לזה שגרם למהומות בגליל, לרבות אירועי תל חי, כחודש קודם לכן - רצון לצרף את ארץ ישראל - סוריה הדרומית, אל ממלכתו הסורית החדשה של פייסל הראשון, מלך עיראק, ליצירתה של סוריה הגדולה. תמונתו של פייסל אף נישאה בראש תהלוכות הפורעים בשער יפו.

יש הרואים בפרעות תר"פ את ראשית המאבק היהודי - ערבי על ארץ ישראל‏[2].

בין הנופלים בתקופה זו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


המאורעות

מאורעות תל חי | מאורעות תר"פ | מאורעות תרפ"א | מאורעות תרפ"ט | המרד הערבי הגדול (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט)