מלאכת חורש – הבדלי גרסאות
לכבוד שבת |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''מלאכת חורש''' היא אחת מ[[ל"ט מלאכות שבת]], הנחשבות למלאכה מכיון ששימשו למלאכת |
'''מלאכת חורש''' היא אחת מ[[ל"ט מלאכות שבת]], הנחשבות למלאכה מכיון ששימשו למלאכת ה[[משכן]]. במשכן, היו זורעים זרעים שונים כדי להצמיח את העשבים והצמחים השונים שהיו דרושים לצורך סממני ה[[קטורת]] ו[[שמן המשחה]]<ref name="ירושלמי מז א">ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מז, א בדפוס וילנא)</ref>., ולצורך הזריעה חרשו את הקרקע. |
||
==הגדרת המלאכה== |
==הגדרת המלאכה== |
||
'''הגדרה כללית של המלאכה''' היא הכשרת קרקע (הראויה לזריעה<ref>[[אור זרוע]], הלכות שבת נד, על-פי הבבלי, פסחים, מז, א</ref>) למטרת זריעה, נטיעה, או יפויהּ<ref>ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מז, ב בדפוס וילנא)</ref>. |
'''הגדרה כללית של המלאכה''' היא הכשרת קרקע (הראויה לזריעה<ref>[[אור זרוע]], הלכות שבת נד, על-פי הבבלי, פסחים, מז, א</ref>) למטרת זריעה, נטיעה, או יפויהּ<ref>ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מז, ב בדפוס וילנא)</ref>. |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
שיעורה של המלאכה, הוא כל שהוא, (בכדי לזרוע גרגר אחד של [[חיטה]]<ref name="ירושלמי מז א" />). |
שיעורה של המלאכה, הוא כל שהוא, (בכדי לזרוע גרגר אחד של [[חיטה]]<ref name="ירושלמי מז א" />). |
||
==תולדות המלאכה== |
==תולדות המלאכה== |
||
'''מתולדותיה''' של המלאכה, חפירת [[בור]] (שלא בתוך בניין), סיקול שדה מאבניה, וכל פעולה המכשירה את הקרקע לזריעה. פעולות אלו נחשבות לתולדותיה של מלאכת חורש, שכן כמו שחרישה מכשירה את הקרקע לזריעת הצמחים, גם הם מכשירות את פני הקרקע לזריעה - בעקיפין<ref>לרשימה יותר כוללנית (המשקפת את המציאות החקלאית בארץ ישראל בתקופת התלמוד) ראו: ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מז, ב בדפוס וילנא).</ref>. |
|||
==הערות שוליים== |
==הערות שוליים== |
||
{{הערות שוליים}} |
{{הערות שוליים}} |
||
[[קטגוריה:ל"ט מלאכות שבת|חורש]] |
|||
גרסה מ־03:52, 14 בדצמבר 2010
מלאכת חורש היא אחת מל"ט מלאכות שבת, הנחשבות למלאכה מכיון ששימשו למלאכת המשכן. במשכן, היו זורעים זרעים שונים כדי להצמיח את העשבים והצמחים השונים שהיו דרושים לצורך סממני הקטורת ושמן המשחה[1]., ולצורך הזריעה חרשו את הקרקע.
הגדרת המלאכה
הגדרה כללית של המלאכה היא הכשרת קרקע (הראויה לזריעה[2]) למטרת זריעה, נטיעה, או יפויהּ[3].
השוואת גומות
ההלכה נפסקת, כי גם כל מי "השוואת גומות" - השוואת פני הקרקע, היא בכלל מלאכה, ולכן אסור להפנות בשבת במקום בו יש עפר תיחוח שניתן להשוותו, גזירה שמא ישוה גומות. חכמים אף גזרו, שאדם המפנה את חפציו האצורים במחסן, בשבת, גם באופן המותר לו - למשל אם הוא צריך למקום האוצר לדבר מצוה למשל לצורך מצוות הכנסת אורחים או לימוד התורה, לא יגמור לפנות כליל את כל האוצר, שמא יבוא להשוות גומות. כך גם גזרו חז"ל, שאדם שהתלכלכו נעליו בבוץ או בטיט יקנח את נעליו בקירולא בקרקע שמא יבא להשוות גומות.
חכמים אסרו אף עשיית צרכים בשדה חרוש, שמא ישכח ויטול רגב אדמה לכסות את צרכיו[4] משחק בגולות באזור שאינו מרוצף[5].
דוגמא אקטואלית
דוגמא אקטואלית לאיסור זה, הוא כאשר אדם עובר במקום שיש עפר כזה, והוא צריך לפלוט מפיו רוק המצערו או מפריע לו, אסור לו לשפשף את הרוק בקרקע באופן רגיל לאחר שירק, ורק דרך הילוכו, באופן שאינו משפשף במיחד את הרוק, כך שלא שייך חשש שמא יבוא להשוות גומות, מותר לו לדרוס את הרוק[6].
שיעורה של המלאכה, הוא כל שהוא, (בכדי לזרוע גרגר אחד של חיטה[1]).
תולדות המלאכה
מתולדותיה של המלאכה, חפירת בור (שלא בתוך בניין), סיקול שדה מאבניה, וכל פעולה המכשירה את הקרקע לזריעה. פעולות אלו נחשבות לתולדותיה של מלאכת חורש, שכן כמו שחרישה מכשירה את הקרקע לזריעת הצמחים, גם הם מכשירות את פני הקרקע לזריעה - בעקיפין[7].
הערות שוליים
- ^ 1 2 ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מז, א בדפוס וילנא)
- ^ אור זרוע, הלכות שבת נד, על-פי הבבלי, פסחים, מז, א
- ^ ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מז, ב בדפוס וילנא)
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"א, עמוד ב'.
- ^ בבלי, עירובין קד, א (שם מדובר על אגוזים ותפוחים - גולות עתיקות
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק כ"א, הלכה ב'.
- ^ לרשימה יותר כוללנית (המשקפת את המציאות החקלאית בארץ ישראל בתקופת התלמוד) ראו: ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מז, ב בדפוס וילנא).