מלכ חפני נאסף
 | |
| לידה |
25 בדצמבר 1886 Al-Jamāliyah, מצרים  |
|---|---|
| פטירה |
17 באוקטובר 1918 (בגיל 31) קהיר, סולטנות מצרים |
| מדינה |
האימפריה העות'מאנית, סולטנות מצרים |
| מקום קבורה |
עיר המתים |
| שם עט |
Bahithat al-Badiya |
| שפות היצירה |
ערבית |
  | |
מלכ חִפני נאסף (בערבית : ملك حفني ناصف; 25 בדצמבר 1886 – 17 באוקטובר 1918) הייתה סופרת ופמיניסטית מצרית, פעילה למען רפורמה חברתית ושחרור האישה המצרית בתחילת המאה ה-20.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאסף נולדה בשכונת אלג'מאליה בעיר קהיר שבמצרים; אמה הייתה סנייה עבד אל-כרים, ואביה היה חפני ביי נאסף, ממכובדי קהיר, משפטן, משורר, מורה לשפה וספרות ערבית, ואחד המייסדים של האוניברסיטה המצרית. הוא עודד את בתו ללמוד ולרכוש השכלה. כבר בגיל נעוריה, נאסף התחילה לכתוב פרוזה ושירה. היא הייתה אחת מהתלמידות הראשונות לסיים את לימודיה במחלקת הבנות של בית הספר היסודי "עבאס" בשנת 1901, והמשיכה את לימודיה במכללת המורות "אלסוניה", שם סיימה בהצטיינות ב-1903. היא חזרה ללמד בבית הספר "עבאס", בו התחנכה בעצמה.[1] היא נאלצה להפסיק את עבודתה כאשר נישאה בשנת 1907 לעבד אלסתאר אלבאסל ( شيخ العرب), שייח' אלערב, ועברה לגור איתו בעיר פיום. באותה תקופה, היה איסור על נשים נשואות לעסוק בהוראה. היא ניצלה את זמנה כדי להמשיך לכתוב, ופרסמה מספר עבודות בשם העט בהית'אט אל-בדיעה. בפיום היא גילתה שאלבאסל כבר נשוי ואב לילד, אך נפרד ממשפחתו לאחר תאונה בה נפגע, מה שלכאורה גם הסביר את העובדה שהוא ונאסף לא הביאו ילדים. אך הייתה זו נאסף שהואשמה בכך.[2]
חוויותיה של נאסף, בשילוב עם תובנותיה מצפייה בחייהן של נשים אחרות, הובילו אותה להתחיל לכתוב על מעמדן של נשים במצרים. היא התחילה להתכתב עם סופרות ופעילות אחרות, כמו מאי זיאדה, והייתה מפרסמת תגובות ביקורתיות לסופרים וכותבים גברים בנושא, כמו למשל קסים אמין. נאסף זכתה לכינוי חוקרת הערבה, מכיוון שפעלה מעירה פיום השוכנת במדבר. בין הנושאים שעסקה בהם היו התנגדות חריפה לנישואי גברים עם יותר מאישה אחת, והסרת הרעלה. היא הייתה בין הנשים המצריות הראשונות להביע דעה גלויה למען שחרור נשים ושוויון בין נשים לגברים.[3] היא הייתה משכילה במיוחד ביחס לנשים בנות זמנה, ואף שלטה בשתי שפות זרות, אנגלית וצרפתית, והדבר עזר לה בפעילותה.[4]
נאסף נשארה עם אלבאסל 11 שנים, עד שחלתה במחלת השפעת הספרדית ונפטרה ב-17 באוקטובר 1918, בגיל 32, בבית הוריה בקהיר.[5] היא נקברה בבית העלמין, בו קבורים רבים מבני משפחתה, "אלאמאם אלשאפעי" (الامام الشافعي).
הרבה שירים נכתבו לזכרה של נאסף, דוגמת שיריהם של המשוררים חאפז אברהים (حافظ ابراهيم) וחליל מוטראן (خليل مطران), וגם הסופרת הפמיניסטית הפלסטינית-לבנונית מאי זיאדה כתבה ספרות ושירה לזכרה. כיום יש רחובות ומוסדות ציבור רבים הקרויים על שמה כאות הוקרה על פעילותה למען זכויות נשים.
כתיבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאסף חייתה בזמן של פריחה בשיח האינטלקטואלי והפוליטי ביחס לזכויות נשים במצרים. פמיניסטיות מצריות בולטות מהתקופה כוללות את הודא שעראוי, נבוויה מוסא, סיזא נבראוי ואחרות. גם השיח הלאומני והפוליטי לגבי מצרים וגורל המזרח התיכון היה בשיאו, והייתה חפיפה רבה בין שתי השיחות הערות. זה היה ההקשר שבו עלתה נאסף על הבמה הציבורית והציעה רפורמות למען עתיד מצרים.[6]
נאסף התחילה לפרסם את כתביה ב"אל-גרידה" ( "آلجريده"), העיתון של מפלגת אל-אומה. היא גם התחילה לדבר בפני קהלים באוניברסיטאות ובמטה המפלגה. זה הוביל לפרסום "אלנסאאיאת" ("آلنسائيات", "הנשים") ב-1909, אוסף מסות ונאומים שלה, וכך החלה להיות קול למען זכויות וקידום נשים. רק החלק הראשון של הספר יצא לאור, ואילו החלק השני נשאר ככתב יד שהתגלה ופורסם לאחר מותה, יחד עם ספר שני שכתבה, אך לא סיימה, "זכויות נשים" ("حقوق النساء").[1]
בעוד הגישה הדומיננטית בתנועה הפמיניסטית אז הייתה שקידום משמעו אימוץ סטנדרטים חברתיים אירופיים, ופעילות כמו הודא שעראוי ראו את הסרת הרעלה כצעד לכיוון זה, נאסף הסכימה עמן רק חלקית, וביקשה לשלב בין מערביות ושחרור לבין מסורת ואסלאם, בטענה שרק כך נשים יוכלו להתקדם לכיוון הנכון, והיא ניסחה את עמדתה ספציפית לגבי תחומים כמו הרעלה, נישואים וחינוך. היא חיזקה את טענותיה באמצעות פסוקים מהקוראן והחדיתים ("القرآن والحديث"), וכך מצאה עצמה לכאורה בצד של "תומכי החג'אב" השמרנים, למרות שלמעשה התנגדה לרעלה וכיסוי פנים, וטענה שדי בכיסוי ראש כדי לקיים את מצוות האסלאם, על פי דרכו של האמאם אל-שאפעי (الامام الشافعي). היא סברה שאין קשר בין הקדמה האירופית במדע וחינוך לבין אופן הלבוש המקובל שם, וטענה שקיום מסורת בעניין כיסוי ראש יקל על ילדות ונערות לרכוש חינוך והשכלה. ניתן לשייך את גישתה לפמיניזם התרבותי נוסח קרול גיליגן, לפיו מתן זכויות לנשים אינו צריך להיות אוניברסלי, אלא באופן המתאים להן והמאפשר שמירה על ערכים תרבותיים וחברתיים. כמו בתאוריית ההתפתחות המוסרית של גיליגן, על פיה הבניית המוסר של האדם מתחילה מגיל צעיר בילדות, והתפתחות זו מנתבת את שארית חייו, כך גם נאסף סברה שאם נשים ירצו לתפוס תפקידים שווים בחברה ובמשפחה, הן צריכות לעבוד על זה מגיל צעיר.[2]
הסרת הרעלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת המאה ה-20, נשים מצריות מהמעמד הגבוה התחילו להסיר רעלותיהן כאקט פמיניסטי. סופרות דוגמת קסים אמין קידמו את רעיון הסרת הרעלה כאסטרטגיה עבור נשים להראות את כוחן ועצמאותן. נאסף האמינה שמאחורי אקט זה מצד נשים רבות חבוי בעצם מניע אחר, כמו אובססיה לאופנה אירופית, ולא רצון בחירות או התנגדות לדיכוי. היא טענה גם שהסרת הרעלה תהווה שינוי חד מידי מכדי שהסביבה וכן הנשים יוכלו להכיל אותה, והזהירה נשים מפני גברים שאך רגע קודם לכן דרשו שיכסו פניהן ופתאום דורשים מהן להיחשף, כביכול עבור "שחרורן". דעותיה בנושא זה היוו הבדל משמעותי בינה לבין חברותיה הפמיניסטיות.[2]
נישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאסף הרבתה לכתוב על זכויותיהן של נשים במסגרת מוסד הנישואים במצרים. היא ראתה בנושא זה את הסוגיה הפמיניסטית החשובה מכל, וכן כבעל המשמעות האישית ביותר עבורה, מאחר שגילתה שהיא אשתו השנייה של בעלה, דבר שלא הסכימה לו אך לא היה מנוגד לחוק. היא הייתה מתנגדת חריפה לפוליגמיה. במאמר שכותרתו "רעיות-שותפות", היא כינתה פוליגמיה "אויב הנפש של נשים". נאסף ביקשה לקדם רפורמות משמעותיות לגבי נישואים: הסוף לפוליגמיה, זכות הדדית בין גברים ונשים לגירושים, וקביעת גיל 16 כגיל החוקי לנישואים עבור נערות. היא האמינה שהרפורמות הללו נובעות מרעיון מרכזי אחד, שנישואים אמורים להיות מבוססי אהבה.[7] היא בזה למנהג של גברים להינשא לנשים בשביל הטבות כלכליות, ובקשה להגן על ילדות מפני נישואים כפויים.
חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאסף ראתה בחינוך את אחת הרפורמות המבטיחות לפתרון מגוון בעיות העומדות בפני נשים. היא טענה בכתביה שלכל ילדה שלא ניתנה לה ההזדמנות לרכוש השכלה, נעשה אי-צדק. אך היא לא האמינה שכל צורת חינוך שווה את המחיר - היא התנגדה בתוקף לבתי ספר מיסיונריים במצרים, בטענה ש"הבנות הבורות ביותר הן תוצר של בתי ספר אלו". נאסף רצתה יותר שליטה מצרית על מערכת החינוך הציבורית, כדי לייצר בתי ספר שילמדו מערך חינוכי מקיף יותר, שיכלול את ההיסטוריה של התרבות המצרית.
גם בזאת הייתה נאסף שונה מחברותיה - היא הדגישה שחינוך פורמלי הוא לא מספיק כדי לפתור את בעיותיהן של נשים. היא האמינה שחלק מכריע של אי הצדק כלפי נשים מקורו בבית, ובאופן גידול הילדות. בזה היא השוותה לטובה את השיטה האירופית, בציינה שהאמהות המצריות לא דואגות לבריאות ורווחת ילדותיהן כמו אחיותיהן האירופיות. היא אמרה שעל אמהות ללמד את בנותיהן חמלה כלפי אחרים, כיצד לדאוג לעצמן, וכן איך לגדל ילדים משלהן. נושא גידול ילדים היה אחד הנושאים היחידים בהם ראתה יתרון בגישה המערבית, אך לא רצתה שזה יבוא על חשבון לימוד מסורת ואסלאם.[8]
שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשיר "رأي في الحجاب" ("ראי פי אלחג'אב", או דעה לגבי החג'אב), היא פונה לגברים המצרים ושואלת אותם, "האם לא תהיו מרוצים אם אנו הנשים נגן עליכם מצרות צרורות?", כאשר הצרות הן הדעות של הזרם המערבי שמנסה להיכנס ולהשפיע על הנשים והבנות שלהם. זו שאלה רטורית שהתשובה שלה לכאורה מובנת מאליה והתשובה של הגברים היא לא, ההפך, זה טוב לנו ולמשפחות שלנו. ואז היא שואלת, "האם תהיו מרוצים שהבנות שלכם תמשכנה להיות אסירות של הרעלה ושל בורות?" - כאן היא רואה ברעלה סמל בורות, והעמדה שלה ברורה - היא נגד המערביות והלבוש המערבי ובעד רפורמה מזרחית חדשה: הסרת הרעלה ולבישת החג'אב בלבד, וכן מתן חינוך והשכלה לבנות בגיל צעיר.
أيسوؤكم منا قيام نذيرة تحمي حماكم من بلاء محدق
أيسركم أن تستمر بناتكم رهن الاسار ورهن جهل مطبق
בשיר אחר, "خير النساء" ("ח'יר אלנסאא", הנשים המובחרות), מעודדת נאסף את עצמה לא להיות אימננטית אלא להיות יותר טרנסנדנטית, באמצעות חינוך, השכלה ולמידה. היא טוענת שאין מנהיגות לנשים בעידן הנוכחי, וזה ההפך ממה שהיה בעבר, אז נשים למדו והתחרו עם גברים, כמו אשתו של הנביא מוחמד, עאישה, שהייתה מנהיגה ודוגמה לנשים, והתחרתה עם גברים בכך שרכשה השכלה והעבירה בעצמה הרבה חדיתים (אמירות של הנביא לאומה המוסלמית), ותפסה מקום בחברה והשפיעה עליה.
فذب يا قلب لا تك في جمود وزد يا دمع لا تك في امتناع
ولا تبخل علي وكن جموحا فكنز العلم امس في ضياع
سنبقى بعد "عائشة" حيارى كسرب في الفلاة بغير راعي
בשיר אחר, כותבת נאסף שהנקאב הוא לא החיג'אב, ושיש לאישה הזכות לקצר בלבוש או ללבוש לבוש ארוך, וגם שנשים אינן צריכות הכוונה איך להתלבש, כל אחת צריכה לבדוק בעצמה מה אומרת הדת ומנהיגיה. בסוף השיר אומרת נאסף שמטרתה היא שיהיה טוב לנשים, ועל הנשים להסיק מסקנות בעצמן.
ليس النقاب هو الحجاب فقصري أو طولي
فاءذا جهلت الفرق بينهما فدونك فاسألي
من بعد اقوال الأمة لا مجال لمقولي
لا ابتغي غير الفضيله للنساء فأجملي
פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאסף גיבתה את מילותיה בפעולה: היא הקימה ארגונים ועודדה פעילות פוליטית. דרך אחת שפעלה בה הייתה יצירת קשרים עם נשים ממדינות אחרות ופיתוח דיאלוג איתן. היא יסדה את האגודה למען חינוך נשים, שחיבר בין נשים מצריות לבין נשים ערביות ואירופיות אחרות. היא גם הקימה שירותי חירום בריאותיים שהתבססו על הצלב האדום, וכן בית ספר לאחיות שפעל מתוך ביתה.
אחת הפעולות המשמעותיות שלה הייתה עריכת תוכנית בת עשרה סעיפים לשיפור מעמדן של נשים, והגשתה לאספה המחוקקת המצרית ב-1911. התוכנית כללה חמישה סעיפים לשיפור החינוך:
- עליו להיות מבוסס על אוריינטציה דתית
- חינוך חובה עד תום לימודי בית ספר יסודי
- שיעורי חובה בהיגיינה, גידול ילדים, עזרה ראשונה וכלכלה
- הכשרת נשים בסיעוד והוראה
- השכלה גבוהה הזמינה לכל אישה
היא בקשה חקיקה לכל אחד מהסעיפים. שאר הסעיפים נגעו לזכויות אחרות של נשים, כמו נישואים ולבישת רעלה. האספה התעלמה מהתוכנית, אולם הייתה זו דוגמה משמעותית של יוזמה נשית בזירה הפוליטית.[9]
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשנאסף נפטרה בגיל 32, הגיע ללווייתה מספר רב של מנהיגות פמיניסטיות. ביום השנה השביעי למותה, ניהלה הודא שעראוי טקס זיכרון בהשתתפות ההוגות הפמיניסטיות המובילות, נבוויה מוסא ומאי זיאדה. אך על אף שציינו את זכרה, הגישה הייחודית שלה לפמיניזם מתה איתה, והתנועה התקדמה בדרכה של שעראוי.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורית בשקין, ליאת קוזמו, ישראל גרשוני, לפסל תרבויות במצרים: תכנון תרבות, זהות לאומית ושינוי חברתי במצרים 1890-1939, פרק שמיני, החוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה, אוניברסיטת תל אביב, הוצאת רמות, דצמבר, 1999
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ملك حفني ناصف.. باحثة الباديه, اسلام أون لاين מלכ חפני נאסף.. חוקרת המדבר, אסלאם און ליין
- ملك حفني ناصف ,موسوعة المعرفه
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Yousef, Reina (Winter 2011). "Malak Hifni Nasif: negotiations of a feminist agenda between the European and the Colonial". Journal of Middle East Women's Studies. Duke University Press. 7 (1): 70–89. doi:10.2979/jmiddeastwomstud.2011.7.1.70. JSTOR 10.2979/jmiddeastwomstud.2011.7.1.70.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: postscript (link) - ^ 1 2 3 Ahmed, Leila (1992). Women and gender in Islam: historical roots of a modern debate. New Haven, Connecticut: Yale University Press. ISBN 9780300055832.
- ^ اعلام وشخصيات مصريه, الهيئة العامة للاستعلامات- تاريخ الولوج 24 يوليو- 2008 דמויות מצריות, הרשות הכללית למודעות- 24 יולי – 2008
- ^ جريدة الثورة السورية- 24 يوليو- 2008 עיתון המהפכה הסורית, 24 יולי- 2008
- ^ .موقع محافظة الفيوم- 24 يوليو- 2008 אתר מחוז אלפיום - 24 יולי-2008
- ^ Golson, Emily; Youssef, Loubna; Fields, Amanda (2014). Toward, Around, and Away from Tahrir: Tracking Emerging Expressions of Egyptian Identity. Newcastle upon Tyne: Cambridge Scholars Publishing. p. 78. ISBN 1443859168.
- ^ Baron, Beth; Keddie, Nikki R. (1991). Women in Middle Eastern history shifting boundaries in sex and gender. New Haven, Connecticut: Yale University Press. ISBN 9780300056976.
- ^ Shakry, Omnia (1998). "Schooled mothers and structured play: child rearing in turn-of-the-century Egypt 126–170". In Abu-Lughod, Lila (ed.). Remaking women: feminism and modernity in the Middle East. Princeton, New Jersey: Princeton University Press. ISBN 9780691057927.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: postscript (link) - ^ Kader, Soha (1987). Egyptian women in a changing society, 1899–1987. Boulder: Lynne Rienner Publishers. ISBN 9780931477478.