מאי זיאדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאי זיאדה
مي زيادة
May Ziadeh.jpg
לידה 11 בפברואר 1886
נצרת, Syria Vilayet, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 באוקטובר 1941 (בגיל 55)
קהיר, ממלכת מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה ماري إلياس زيادة עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק בעלת סלון ספרותי, משוררת, סופרת, מחברת רומנים, מתרגמת עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית, אנגלית, גרמנית, ערבית, איטלקית, ספרדית, לטינית, יוונית, סורית עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מאי זיאדה

מאי זיאדהערבית: مي زيادة; 11 בפברואר 1886 בנצרת - 17 באוקטובר 1941 בקהיר) הייתה משוררת ומתרגמת פלסטינית-לבנונית. מחלוצות הפמיניזם הערבי. [1][2][3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיאדה נולדה בשם "מארי אליאס זיאדה" בנצרת, לאב לבנוני מארוני ולאם פלסטינית. בילדותה המוקדמת חוותה אובדן של אח צעיר, שנפטר כשהיה בן שנתיים. היא נותרה בת יחידה להוריה.[4] זיאדה למדה תחילה בנצרת, והמשיכה את לימודיה בעינטורה בהר הלבנון.

בשנת 1908 התיישבה בקהיר, שם אביה, אליאס זיאדה, הוציא לאור את כתב העת "אל מהרוסה" (בערבית: المحروسة) אשר לו תרמה בכתיבת מאמרים. בשנת 1910 היא הוציאה את קובץ השירים הראשון שלה, "Fleurs de Rêve" בצרפתית, תחת שם העט: Isis Copia.[5] השם איזיס שבחרה, הוא שמה של האלה המצרית, שעבור מריה (זה היה שמה המקורי של זיאדה) הייתה המקבילה המצרית למריה הקדושה, וקופיה הוא התרגום ללטינית של שם משפחתה.[4] כמו כן היא שלטה באנגלית, איטלקית, גרמנית, ספרדית, ללטינית ויוונית מודרנית. במקביל לעבודתה העיתונאית בעיתונים "المحروسة" ו-"Le Progrès Egyptien" היא פתחה בשנת 1912 סלון ספרותי, שבו ביקרו סופרים ידועי שם כמו טה חוסיין, ח'ליל מוטראן, אחמד לוטפי אל-סייד, עבאס אל-עקאד ואחרים. היא מעולם לא נישאה, אך ניהלה תכתובת ארוכה ואינטנסיבית עם ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן. הם לא נפגשו מעולם, ח'ליל ג'ובראן חי בניו יורק, ומערכת היחסים ביניהם ארכה 19 שנים, עד למותו בשנת 1931. לזכותה של זיאדה נזקפים פרסום יצירתו בעולם הערבי, וההכרה לה זה זכה.

בין השנים 1928 ל-1931 היא עברה משבר קשה בעקבות אובדן שני הוריה, ובמיוחד מותו של יעקוב צרוף, חבר, מורה ודמות אב בשנת 1930. משבר נוסף התחולל בקרבה עם מותו של ח'ליל ג'ובראן. למעשה לא התאוששה מהמשבר הזה לגמרי מעולם. בשנות השלושים היא ביקרה פעמים רבות בלבנון, וגם באירופה: באיטליה, בצרפת ובאנגליה.

כשנפטרה, היו ליד מיטתה שלושה ספרים: הרומן "גרזיאלה" של אלפונס דה למרטין, תמונתו של דוריאן גריי וספרה שלה "باحثة البادية".[4] על קברה ספד לה אחמד לוטפי אל-סייד: "פה מונחת נערה, שרק נעימות וחיוכים אנשים זכו ממנה."

עמדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיאדה הייתה דמות מפתח בנהדה של תחילת המאה העשרים. היא הושפעה מלביבה האשם, שבשנת 1906, שנתיים לפני הגעתה של זיאדה לקהיר, החלה להוציא שם כתב-עת פמיניסטי בשם "فتاة الشرق".[6] שותפה חשובה נוספת בפעילותה הפמיניסטית הייתה הודא שעראווי. שלושתן הובילו את הנשים במהפכת 1919. היא כתבה, שאישה שחיה תחת דיכוי לא יכולה להניק את ילדיה כשהחלב שלה מריח מעבדות.

בשנת 1921 היא עמדה בראש כנס תחת הכותרת "Le but de la vie" ("מטרת החיים"), שבה היא קראה לנשים להיפתח למערב מבלי לשכוח את זהותן המזרחית.[2][3]

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתה כוללת בעיקר שלושה סוגות ספרותיות: ביוגרפיות, שירים ומכתבים. כמו כן תרגמה ספרות וספרי עיון אירופאיים, כמו למשל ספרים של מקס מילר מגרמנית ושל ארתור קונאן דויל מאנגלית.

ביוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביוגרפיה הראשונה היא על باحثة البادية: "חוקרת המדבר" או "מחפשת במדבר" היה שם העט של מלך חפני נאצף (1886-1918), פמיניסטית מצריה מהדור הראשון, כמו זיאדה. באחתה אומנם קיבלה את חלוקת העבודה בין גברים ונשים, אך דרשה להשוות את ערך עבודת האישה לערך עבודת הגבר. באחתה נפטרה בגיל 32 מהשפעת הספרדית, מגפה נוראה, שקטלה ברחבי העולם בין 50 ל-100 מיליון בני אדם.

הביוגרפיה השנייה עוסקת בפמיניסטית מצרייה אחרת, عائشة التيمورية. עאישה (1840–1902) נולדה וגדלה בשכונת " الدرب الأحمر" בקהיר, הלב המקורי והעתיק ביותר של העיר, למשפחת אצולה מיוחסת. אמה הייתה צ'רקסית ואביה כורדי, ובמשפחתה כמה משוררים ומבקרי ספרות מפורסמים, כמו אחמד תימור, מוחמד תימור ומחמוד תימור. בתה היחדיה נפטרה בגיל 18. היא הייתה פעילה בתחום החינוך והשכלת נשים.

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קובץ השירים הראשון בצרפתית הוציאה זיאדה כמה ספרי שירים בערבית.

מכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתכתובת עם ח'ליל ג'ובראן וכן למכתבים רבים אחרים ערך ספרותי רב, והם יצאו לאור בחלקם גם הם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • جميل جبر: مي زيادة. دار نشر "نوفل". باروت 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מאי זיאדה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ MAY ZIADE TEMOIN AUTHENTIQUE DE SON EPOQUE, www.rdl.com.lb
  2. ^ 2.0 2.1 Boustani, Carmen (2003). Effets du féminin: variations narratives francophones. KARTHALA Editions
  3. ^ 3.0 3.1 Peterson, Janice; Lewis, Margaret (2001). The Elgar Companion to Feminist Economics. Edward Elgar Publishing.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 جميل جبر: مي زيادة. دار نشر "نوفل". باروت 2006
  5. ^ One Fine Art - Profiles of Artists from Lebanon and Arab world, www.onefineart.com
  6. ^ [1]