מסגד אל-בוראק
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מסגד  |
| על שם |
אל-בוראק |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה | ישראל |
| קואורדינטות | 31°46′35″N 35°14′04″E / 31.77642°N 35.23452°E |
|
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)   מסגד אל-בוראק | |
  | |
מסגד אל-בוראק (בערבית: مسجد البراق) או מקאם אל-בוראק הוא מסגד תת-קרקעי בתוך הר הבית הצמוד לשער ברקלי מצידו המזרחי של הכותל המערבי של הר הבית. שמו של מסגד זה מגיע מהשם "כותל אל-בוראק" (حائط البراق) אשר המוסלמים החלו להשתמש בו עבור הכותל המערבי בעיקר לאחר הצהרת בלפור כמשקל נגד להבלטתו כסמל לאומי על ידי הציונות[1]. הכניסה הפתוחה היחידה למסגד זה היא דרך פתח מתחת לאכסדרת הקשתות (ריוואק) המערבית מתוך הר הבית.
המסגד נפתח למתפללים בימי שישי ולרגל אירועים מסוימים, אך לרוב בשאר הזמן נשאר סגור.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוסף בן מתתיהו מתאר בכתביו[2] ארבעה שערים בכותל המערבי של הר הבית אשר בימינו מוכרים כשער מעל קשת רובינסון, שער ברקלי, השער שמעל קשת וילסון ושער וורן. מסגד אל-בוראק ממוקם בתוך המעבר העולה משער ברקלי אל תוך הר הבית.
במאמר מאת פרופ' דן בהט מוזכרת דעתו של מייקל המילטון בורגוין (Michael Hamilton Burgoyne) שסבר ששער ברקלי נסתם מתישהו לאחר שנת 985 לספירה[3] (אז אל-מוקדסי הזכיר שער זה בתור אחד משערי הר הבית, שער שהוא, והמקורות האסלאמיים הקודמים לו, קוראים לו "בַּאבּ חִטַא" (Bab Hitta) - שער שיש לשים לב שהוא אינו השער שכיום קוראים לו באותו השם).
מתישהו לאחר סתימת שער ברקלי, המעבר העולה להר הבית נסגר גם באמצעו ושני חלקיו שימשו כבורות מים. לא ידוע מתי דבר זה קרה, אולם אפשר לדעת שזה היה לפני אמצע המאה ה-19 מכיוון ששני בורות המים מופיעים כיישויות נפרדות במפות בורות המים של הר הבית גם אצל קונרד שיק וגם אצל צ'ארלס וורן. בנוסף, החוקרים מאמינים שמעבר זה נמשך עד לבור סמוך נוסף (בורות מספרי 10 ו-11 לפי שיטת המספור של שיק, או מספרי 19 ו-20 לפי שיטת המספור של וורן). שניהם מזכירים את הקשר בין שני הבורות.[4]
נראה לומר שבאיזשהו שלב לפני הפיכת המעבר לבור מים הוא שימש לתקופה מסוימת כמקום תפילה מוסלמי מכיוון שיש מחראב (גומחת תפילה) בקיר הדרומי של המתחם ליד הקיר המזרחי שלו (הקיר שמפריד בינו להמשך המעבר ומחלק אותו לשני בורות). גומחה שכזו בדרך כלל נמצאת יותר בסביבת מרכז הקיר הדרומי (הקיר לכיוון מכה) של אזור התפילה (כי שם מתפלל האימאם, שצריך להיות במרכז המתפללים), כך שסביר להניח שהיא הותקנה במקום לפני שהקיר החוסם המזרחי הוקם.
בתקופה העות'מאנית הותקנה טבעת ברזל בקיר המתחם כדי לסמן את המקום בו קשר הנביא מוחמד את אל-בוראק בכניסתו להר הבית במסע הלילי שלו. כדאי בהקשר זה לציין שחוץ מהמסורת המוסלמית על כניסת הנביא מוחמד למתחם הר הבית דרך הכותל המערבי ישנן מסורות על כניסת הנביא למתחם דרך השער הכפול שבכותל הדרומי (שער זה נקרא במסורת המוסלמית גם בשם "שער הנביא"[5]). כמו כן, השופט הירושלמי בן המאה ה-15 מוג'יר א-דין בספרו "תולדות ירושלים וחברון" (בערבית: الأنس الجليل بتاريخ القدس والخليل)[6] מספר על כניסתו של הנביא מכיוון הכותל המזרחי דרך שער הלוויות (שער קטן קרוב לשער הרחמים מצד דרום שכיום חסום), ואף מכנה שער זה בשם "שער אל-בוראק" (باب البراق), ואת המדרגות המזרחיות של הרחבה העליונה של הר הבית בשם "מדרגות אל-בוראק" (درج البراق). מעניין לציין שנכון ל-01.10.24, גם באתר של הווקף (שאף מזכיר את המסורת על כניסת הנביא דרך השער הכפול שבכותל הדרומי) שער הלוויות שבכותל המזרחי מופיע בשם "שער אל-בוראק" למרות שהם לא מציינים את מקור השם.[7] לאחר הצהרת בלפור המופתי של ירושלים הכריז על הכותל המערבי כעל אתר קדוש מוסלמי כמשקל נגד להבלטת המוסדות הציוניים את הכותל כסמל לאומי, אך לפי הארכאולוג מאיר בן דב כבר בסוף המאה ה-19 החלו המסורות המוסלמיות שמזהות בין הכותל המערבי למקום קשירת אל-בוראק במקביל להפיכתו לסמל התחדשות היישוב היהודי בארץ ישראל.[8] מאז המונח "כותל אל-בוראק" (حائط البراق) הפך לשם הנפוץ בערבית לכותל המערבי, והמסורת בדבר כניסת הנביא מוחמד למתחם הר הבית דרך הכותל המערבי דווקא קיבלה עדיפות על פני המסורות האחרות שנדחקו מקדמת הבמה.
באפריל 1866 החוקר צ'ארלס וילסון דיווח שהוא הצליח להיכנס למתחם דרך פיר ואימת את הטענה על כך שמדובר על מעבר קדום הנכנס אל תוך מתחם הר הבית דרך שער ברקלי.[9]
על-פי כתבה באתר אל-ג'זירה[10], בשנות ה-80 של המאה העשרים המתחם שימש כמטה אגף ההדרכה (هيئة الإرشاد) של הווקף וכנקודת יציאה למשלחות מוסלמיות בסיורים מודרכים בהר הבית. בשנות ה-90 הווקף שיפץ את המתחם בצורה נרחבת, כאשר בתחילת שנות התשעים ועד לאינתיפאדה בשנת 2000 המתחם שימש כמטה של מסדר סוּפִי, אז הוסב לאולם תפילה, וכך נשאר מאז.
ארכיטקטורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיום, הכניסה למסגד אל-בוראק הוא מתוך מתחם הר הבית. בצמוד לשער המוגרבים שבכותל המערבי ישנו גרם של 38 מדרגות שיורדות למסגד עצמו.
לפי קלוד קונדר[11], רוחב המתחם הוא 5.5 מטרים, והקיר החוסם נמצא במרחק של 11.6 מטרים מזרחה מהכותל המערבי. גובה רצפת המתחם הוא 6.7 מטרים מעל מפתן שער ברקלי.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
מבט לכיוון דרום-מערב על המתחם מתוך הר הבית בשנות ה-40 של המאה ה-20. -
מבט לכיוון מזרח בתוך המתחם בשנות ה-40 של המאה ה-20. ניתן לראות את הקיר החוסם המפריד בין שער ברקלי להמשך המעבר (שהפך לבור מים) ואת המדרגות המובילות כיום אל תוך המתחם. -
מבט מערבה בתוך המתחם בשנות ה-40 של המאה ה-20. בצד שמאל למטה ניתן לראות את שער ברקלי החסום. -
מבט מזרחה על המחראב והקיר החוסם
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Shimon Gibson, David M. Jacobson, Below the Temple Mount in Jerusalem: A Sourcebook on the Cisterns, Subterranean Chambers and Conduits of the Ḥaram Al-Sharīf, Tempus Reparatum, 1996, עמ' 59–79
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יובל ברוך, ארכיאולוג מחוז ירושלים, הסיפור האמיתי, באתר רשות העתיקות
- ^ קדמוניות היהודים, ספר ט"ו, 410-411
- ^ דן בהט, לזיהוי שערי הר הבית בתקופה המוסלמית הקדומה וה'מערה', קתדרה, 2002, עמ' 62-86
- ^ Shimon Gibson, David M. Jacobson, Below the Temple Mount in Jerusalem: A Sourcebook on the Cisterns, Subterranean Chambers and Conduits of the Ḥaram Al-Sharīf, Tempus Reparatum, 1996, עמ' 59-79
- ^ الباب المزدوج, ادارة اوقاف القدس وشؤون المسجد الاقصى المبارك
- ^ מוג'יר א-דין, الأنس الجليل بتاريخ القدس والخليل, כרך 2, עמ' 69
- ^ معالم المسجد الأقصى (الخارطة التفاعلية), ادارة اوقاف القدس وشؤون المسجد الاقصى المبارك
- ^ נדב שרגאי, עלילת 'אל-אקצא בסכנה', ספריית מעריב • המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 2012, עמ' 39
- ^ Shimon Gibson, David M. Jacobson, Below the Temple Mount in Jerusalem: A Sourcebook on the Cisterns, Subterranean Chambers and Conduits of the Ḥaram Al-Sharīf, Tempus Reparatum, 1996, עמ' 64
- ^ محمد أبو الفيلات, مسجد البراق بالأقصى يشكو قلة العُمّار, אל-ג'זירה, 6 בנובמבר 2016
- ^ Shimon Gibson, David M. Jacobson, Below the Temple Mount in Jerusalem: A Sourcebook on the Cisterns, Subterranean Chambers and Conduits of the Ḥaram Al-Sharīf, Tempus Reparatum, 1996, עמ' 74