בור מים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בור מים בשכונת בית דוד בירושלים, מראה אופייני לשכונות חצר
"אין הבור מתמלא מחולייתו". חוליית בור.
ההבדל בין בור מים לבאר - מקור המים
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.

אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

בור מים (cistern) הוא בור שנחצב באדמה למטרות איסוף ואגירת מי נגר עילי (שמקורם בעיקר במי גשמים),[1] באזורים בהם אין מקורות מים קבועים, או שכמות המים בהם מועטה.

בור המים הוא אמצעי מסורתי לאגירת המים,[2] והכמות הנאגרת בו מוגבלת כיוון שנפחו אינו גדול. למעשה זו מערכת הכוללת אגן ניקוז (השטח ממנו נאספים המים), תעלות הולכה, אגן שיקוע ופתח הבור ממנו נשאבים המים. יש לתחזק את הבור כל הזמן על מנת שלא ייסתם. לפיכך, חשוב לפנות את הסחף החודר לתוכו, לדאוג לניקוי התעלות המובילות אליו את המים וכן לדאוג שהטיח שבו יהיה שלם.[3]

סוגים ומבנה בורות המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים סוגי בורות שונים:

בור פעמון, הוא טיפוס הבור השכיח ביותר. סוג זה מאופיין בפתח צר המשמש מצד אחד להזנת הבור במים ומצד שני לשאיבה ממנו. פתחו מכוסה לרוב בחוליית אבן[4] ומתחתיה בנוי צוואר הבור, שמבנהו צר וארוך (אורך: כ־3–4 מטר וקוטר: כמטר אחד). צוואר הבור מתרחב כלפי מטה והופך לחלל האגירה העיקרי, אשר צורתו לרוב פעמון ודפנותיו מצופים לעיתים קרובות בטיח למניעת חלחול. בורות הפעמון נפוצים בעיקר בתחומי יישוב, שם שימשו כבורות מאגר מים פרטיים בסמוך או מתחת לבתים. הנפח הממוצע של הבורות מתקופת הברזל ה-2 היה כ־25 מ"ק. הנפח הממוצע של הבורות מהתקופה הרומית והביזנטית היה כ־50 מ"ק. בורות הפעמון והמאגרים נחצבו לרוב בסלע קִרְטוֹן, הואיל וזהו סלע רך, נוח לחציבה הנאטם במגע עם מים.

בור בקבוק, טיפוס בור זה מעיד כי החוצבים חששו להרחיבוֿ בשל החשש מקריסה.[5]

מאגר, בור מים גדול אשר מידותיו חורגות במידה רבה מאלו של בור המים הרגיל. המאגר הוא מתקן מקורה עם חלל גדול המצופה בשכבת טיח עבה (לרוב 5–10 ס"מ). ובנפח היכול להגיע לאלפי מ"ק. הוא לרוב מתקן ציבורי לאגירת מים, לעומת בורות פעמון היכולים לשמש משפחה בודדת או מספר משפחות.

אופן אגירת המים בבורות ובמאגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בור המים או המאגר מנקזים אל תוכם את מי הגשמים בדרכים שונות:

א. בור המים או המאגר נמצאים לרוב באזור הנמוך מסביבתם. מי הגשמים היורדים באזור, ניגרים במורד ונאספים אל תעלות המנקזות את המים אל פתח מתקני האגירה.

ב. הטיה חלקית של מי שיטפונות הזורמים באפיק הנחל, אל תוך המאגר.

ג. בשטחים עירוניים נוקזו מי הגשמים אל מתקני המים ממשטחי גגות, החצרות ומשטחי הרחובות אשר היו בדרך כלל מרוצפים.

מי הנגר הנאספים בתעלות, מובלים תחילה אל אגן שיקוע המצוי סמוך לפתח מתקן האגירה. שם שוקע הסחף הגס, והמים הנקיים יחסית ממשיכים בדרכם דרך מעבר צר (שנמצא נמוך מחוליית הבור) אל תוך הבור.

התפתחות בורות המים העתיקים בישראל.[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורות המים הקדומים ביותר התגלו בשני אתרים בקיבוץ מֶצֶר ותל דלית, אולם ייתכן שהיו בורות גם במקומות אחרים. הבורות הללו מתוארכים לתקופת הברונזה הקדומה 1 ו-2 (2,700-3,300 לפנה״ס).[3] נפחם קטן והם חצובים בסלע קרטון אטום למים, לפיכך לא היה צריך לטייח אותם, ואפשר היה לאגור בהם מים ללא טיוח הדפנות.[5] בורות מים המתוארכים לתקופת הברונזה התיכונה 2 (1,500-2,000 לפנה״ס) נחשפו בתל חצור ובתל גזר צורתם בקבוק (צורת הבור בגזר היא צורת בור סגלגל בגודל 4x6 מ׳) ומטוייחים בחלקם.[5]

הארכאולוג אליהוא גרנט (מקולג' הוורפורד בפנסילווניה ובסיוע ג' ארנסט רייס) שניהל את החפירות באתר בית שמש העתיקה (תל א-רומילה) בין השנים 1933-1928 (במשך 5 עונות),[6] גילה כ-24 בורות וכינה את האתר בשם ״עיר בורות המים״. הבורות מתוארכים לתקופת הברונזה המאוחרת (1200-1550 לפנה״ס), ולהם צורות שונות בעיקר פעמון או גליל.[5]

בורות מים פרטיים מתקופת ממלכת יהודה וישראל (תקופת הברזל 2 - 586-1000 לפנה״ס[7]), נמצאו בתל יזרעאל, ח'רבת בנת בר, תל א-נצבה, אום אל ביארה ירדן ועוד.[3] סימוכין לכך ניתן לראות בספר דברי הימים[8] בו מסופר על פעולות הבנייה של עוזיהו כמו חיזוק הצבא וביצור ירושלים, בניית מגדלים במדבר וכן חציבת בורות מים:[9] ”וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצוֹעַ וַיְחַזְּקֵם. וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים”.

בתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית (המכונות התקופות הקלאסיות), התפתחו מאוד בורות המים, במיוחד בתקופה הביזנטית. בתקופות הללו צֹרַף בור המים לבית המגורים, הגג טוייח היטב ושימש לאיסוף מי הגשמים, לקירות נוספו מרזבים אשר הובילו את מי הגשם לבור שהיה צמוד לקיר הבית או בפינת החצר.[3] בורות מתקופות אלו נמצאו בצפורי, חורבת זיכרין, שבטה ועוד.[3]

בורות המים והשיטות לאגירת מים בהר הנגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הברזל 2 נחפרו בהר הנגב בורות פתוחים אל תוך שכבת החוואר הרך והאטום, שמנעה חלחול מים וכך לא היה צורך לצפות את דפנות הבור בטיח. הדופן צופתה באבנים כדי למנוע את התמוטטותה. הנפח הממוצע של בורות הנגב היה כ־200-300 מ"ק וכל בור סיפק מים לכעשר משפחות ).[3]

מתקני המים בנגב נחפרו בסלע הקירטון של תצורת חורשה ותצורת מנוחה, בשפלת יהודה נחצבו בורות המים בקירטון של תצורת מרשה. בהרי המרכז והרי הצפון נחצבו בורות מים רבים גם בסלעי גיר ודולומיט.

מקובל לחלק את בורות המים באזור הר הנגב ל-2 קבוצות: בורות פתוחים ובורות מקורים.

הבורות הפתוחים מצויים בעיקר בהר הנגב. צורתם עגולה או אובלית, קוטרם יכול להגיע ל־10–12 מטר, עומקם הממוצע הוא 4–5 מטר. הם נחפרו לרוב בתוך שכבות רכות ואטומות של חוואר או חרסית. כדי למנוע את התמוטטות הדפנות, דופנו דפנות הבור באבני גוויל מקומיות (בור חמת בהר הנגב).

הבורות המקורים נחלקים ל-3 סוגים: בור פעמון, מאגורת מדרון ומאגורת אפיק.

א. בור הפעמון, תואר לעיל.

ב. מאגורות מדרון נמצאות ברובן בחלקו התחתון או האמצעי של המדרון. רובן חצובות בקו המגע שבין שתי שכבות סלע. שכבת סלע רך (קירטון), שבתוכה חצובה המאגורה, ושכבת סלע קשה (גיר), המשמשת כתקרה למאגורה. (מאגורות בתוך סלע הקירטון של תצורת מנוחה עם גג של סלע צור קשה מתצורת מישאש). למאגורה (חראבה בערבית), לרוב צורה מרובעת, דפנות המאגורה מטויחות, תקרת המאגורה נשענת על עמוד תמך אחד או יותר. למאגורה יש בדרך כלל שני פתחים: פתח אחד בדופן המדרון, במקום שבו החלה עבודת החציבה, ופתח שני בתקרת המאגורה שנועד לרוב לשאיבת מים. שאיבת המים מהבור נעשתה לעיתים גם דרך הפתח שבדופן המדרון.

מי הנגר במדרון נאספים על ידי תעלות רדודות, מולכים לאגן השיקוע וממנו דרך הפתח שבדופן המדרון אל תוך המאגורה.

מהפתח שבדופן המדרון נחצב לעיתים גרם מדרגות אל תחתית המאגורה. בעזרתו ניתן היה לרדת לתחתית הבור כדי לפנות את הסחף מעת לעת.

ג. מאגורת אפיק. סוג זה של בור דומה בכל פרטי מבנהו למאגורת מדרון, אולם הוא מנקז מי שיטפונות הזורמים באפיקי הנחלים. מאגורת האפיק חצובה מעט מעל לקרקעית האפיק כך שרק שכבת המים העליונה, שבה כמות הסחף קטנה יחסית תכנס אל המאגורה. ("בורות רמלייה", קבוצת מאגורות אפיק במפגש נחל צין ונחל עבדת. חציבת המאגורה בסלע קירטון מתצורת חורשה, גג המאגורה הוא סלע גיר מתצורת מטרד).

מאגר המים הקדום ביותר בישראל נמצא בתל חצור והוא מתוארך לתקופת הברונזה המאוחרת. מתקופת הברזל השנייה ידועים כמה מאגרים למי נגר: עיטם שליד ברכות שלמה (כ־240 מ"ק), המאגר שבתל בית שמש (כ־700מ"ק) המאגר בתל באר שבע (כ־480 מ"ק). מקובל לתארך את בורות המים בנגב לתקופה הנבטית. הנחה זו מבוססת בעיקר על מציאת חריתות וגילופים של סמלי אלוהות נבטית בתוך המאגורות, בדרך כלל על גבי העמודים התומכים את התקרה. עם זאת, מאגורות רבות ממוקמות בקרבת אתרים רומיים וביזנטיים המאוחרים לתקופה הנבטית. מתוך כך ניתן להסיק שחציבת מאגורות ושימוש בהן התקיימו גם אחרי התקופה הנבטית. בנייה של מאגרי מים מקורים בישראל התקיימה עד סוף התקופה העותמאנית.

בחורבת פטיש נמצאו בורות מים מהתקופה הביזנטית. הבורות נבנו בתוך הקרקע בצורת פעמון. עם השנים קרקע הלס מסביבם נסחפה בשיטפונות והביאה לחשיפתם.

סקרי בורות המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גן לאומי מגדל צדק. בשנים 2017 ו-2018, נערך בשטח הגן הלאומי סקר חללים תת-קרקעיים, שהתמקד בשטח שבן שתי הגבעות המרכזיות באתר: גבעת המצודה והגבעה שמצפון לה - גבעת קבר השיח׳, ובמישור שממערב לגבעת המצודה. בשטח התגלו 118 מתקנים שמרביתם הם בורות מים ומתקני קבורה, מהם ניתן ללמוד על רוב התקופות השונות שבהן השתמשו במתקנים אלה.[10]

● במפת לכיש סקר יהודה דגן 381 בורות מים, רובם באתרים רב שכבתיים מהתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית. סביב תל מרשה נסקרו )במפת בית גוברין( 160 בורות. הסקר לא סיפק תיארוך לבורות המים ולפיכך, על אף מספרם הרב, רק מחקר יסודי יותר הכולל את בדיקת סוג הטיח ואת צורת הבור, יוכל לסייע בתיארוכם.[3]

● בחורבת אל- בירה מפת לוד ח' אל-בירה; בחפירות שנערכו בה נחשפו בית בד , כנסייה שבה פריטים אדריכליים ורצפת פסיפס מעוטרת, מתקנים לעיבוד תוצרת חקלאית, בורות מים, מערות קבורה ומחצבות, והיא תוארה כבית אחוזה.[11]

פתגמים הקשורים לבור מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אין הבור מתמלא מחוליתו[12] – הבור אינו יכול להתמלא ממי גשמים הנכנסים ישירות אל פתח הבור (האבן הנקובה המונחת על פתח הבור נקראת "חוליה"), אלא ממי גשם הזורמים על פני הסלע ומתנקזים בתעלות אל בור שיקוע הצמוד לפתח הבור וממנו אל תוך הבור. הכוונה היא שאין האדם יכול לספק את כל צרכיו בעצמו מבלי להזדקק לעזרת אחרים. למשל: "לשם שינוי מבנה הארגון כדאי לגייס מומחים חיצוניים כי אין הבור מתמלא מחולייתו".
  • בור סוד שאינו מאבד טיפה[13] – דפנות הבור מצופות בטיח אטים ועל כן המים אינם מחלחלים דרכם. הנמשל: מים משולים לזיכרון או חכמה. על אדם חכם בעל זיכרון טוב ייאמר שהוא כמו בור סוד.
  • בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן[14] – אל תהיה כפוי טובה ואל תגמול טובה ברעה כשם שלא מגיע לקירות בור שהרווה אותך להיסדק על ידך.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן לבנייה

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה גור (גרזובסקי), מלון עברי, תל אביב: דביר, מהדורה שלישית, 1949, עמ' 81. (בעברית)
  2. ^ Huda al-Kibsi, Yemen takes another look at cisterns, Yemen Observer, ‏8 פברואר 2012 (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 צביקה צוק, מים בקצה המנהרה, לטייל במפעלי המים הקדומים, עריכה: עורך מדעי: אייל מרון, ירושלים: יד יצחק בן צבי, רשות הטבע והגנים, תשע״א, עמ' 45-42. (בעברית)
  4. ^ Ofer Ogash, בור מים, 4X4 אתר השטח הישראלי, מעל הבור קיים פתח שלרוב מכוסה באבן או מכסה ברזל בכדי שהמים ישמרו נקיים, ושיוקטן האידוי. "אֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא מֵחֻלְיָתוֹ" אמרו במסכת סנהדרין ואפשר ללמוד מכך שהאבן המכסה את הפתח העליון של הבור נקראית חוליה, ‏1 פברואר 2021
  5. ^ 1 2 3 4 צביקה צוק, חידושים בחקר מפעלי מים קדומים, קדמוניות, קדמוניות 155, ‏2018
  6. ^ יהושע בן אריה, המוסדות הזרים לארכאולוגיה ולחקירת ארץ-ישראל בתקופת המנדט, קתדרה 93, יד יצחק בן צבי, תש״ס, עמ' 142-111
  7. ^ התקופות הארכיאולוגיות של ארץ ישראל, תקופת הברזל, רשות העתיקות, אוצרות המדינה, ממצאים נבחרים מאוספי רשות העתיקות
  8. ^ ספר דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוקים ט'י'
  9. ^ עוזיהו, ידע, טכניון
  10. ^ בועז לנגפורד ויואב פרחי, סקר חללים תת־קרקעיים בשטח גן לאומי מגדל צדק (מגדל אפק), במעבה ההר, כתב עת חצי־שנתי, לארכיאולוגיה והיסטוריה של אזור ההר ולחקר חללים תת-קרקעיים, גליון 10, מס׳ 2, אוניברסיטת אריאל בשומרון, סתיו 2020 (אלול תש״פ)
  11. ^ יהודה דגן ולטיציה ברדה, שהם,סקר, רשות העתיקות, חדשות ארכאולוגיות, גליון 122 לשנת 2010, ‏26/12/2010
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ג', עמוד ב'
  13. ^ נאמר על אליעזר בן הורקנוס במשנה, מסכת אבות, פרק ב', משנה ח'
  14. ^ בַּמִּדְבָּר רַבָּה כב
  15. ^ הבור נבנה בשטח חולי, אך החול שסביבו נסחף ונעלם, ונותר רק מבנה הבור