מק מילר

**מק מילר**
**Mac Miller**
	מלקולם מופיע ב-NYC Governor's Ball‏, 2011
לידה	19 בינואר 1992; פיטסבורג, פנסילבניה, ארצות הברית
פטירה	7 בספטמבר 2018 (בגיל 26); לוס אנג'לס, ארצות הברית
שם לידה	Malcolm James McCormick
שם במה	Mac Miller
מקום קבורה	Homewood Cemetery
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	2007–2018 (כ־11 שנים)
מקום לימודים	תיכון טיילור אולדרדייס
עיסוק	זמר
סוגה	ראפ, היפ-הופ
כלי נגינה	גיטרה, מערכת תופים, פסנתר
חברת תקליטים	Most Dope; רוסטרום רקורדס
בן או בת זוג	אריאנה גרנדה (פברואר 2016–מאי 2018)
	macmillerofficial.com
	פרופיל ב-IMDb

מלקולם ג'יימס מק'קורמיק (באנגלית: Malcolm James McCormick;‏ 19 בינואר 1992^[1] – ‏7 בספטמבר 2018^[2]) היה ראפר ומפיק מוזיקלי אמריקאי-יהודי, שהיה מוכר בשמות הבמה מק מילר (Mac Miller) ולארי פישרמן (Larry Fisherman).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלקולם ג'יימס מק'קורמיק נולד בפיטסבורג, פנסילבניה שבארצות הברית, לאב נוצרי ולאם יהודייה. אמו, קארן מאיירס, היא צלמת ואביו, מארק מק'קורמיק, הוא ארכיטקט^[3]^[4]. התחנך בבית ספר יסודי קתולי, אם כי הוא ואחיו הגדול, מילר, גדלו כיהודים והוא סיפר שבגיל 13 חגג בר מצווה^[5]^[6]^[7]. מלקולם סיים ללמוד בבית הספר ת'רסטון וינצ'סטר ובתיכון טיילור אלדרדייס^[8]. בתיכון מילר החליט להתמקד בקריירת ההיפ הופ שלו, מאוחר יותר הוא ציין: "ברגע שהגעתי לגיל 15, אני נהייתי מאוד רציני בקשר לזה ושינתי לחלוטין את החיים שלי... נהגתי לשחק בכל סוגי הספורט, ללכת לכל מסיבות התיכונים. אך ברגע שגיליתי את ההיפ הופ, הוא היה כמעט כמו מקצוע, זה כל מה שעשיתי"^[1]. מילר לימד את עצמו מוזיקה, לנגן על פסנתר, גיטרה, תופים ובס^[1]^[9].

2007–2010: תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלקולם התחיל לשיר ראפ בגיל ארבע עשרה^[10]. לפני כן הוא רצה להיות להיות זמר-יוצר^[11]. לפני שמלקולם שינה את שם הבמה שלו ל"מק מילר", הוא השתמש בשם הבמה "איזי מק" (EZ Mac) וב-2007 (כשהיה בן חמש עשרה) הוא הוציא לאור את המיקסטייפ "But My Mackin' Ain't Easy". מלקולם היה חלק מהרכב הראפ דה איל ספוקן (The Ill Spoken) יחד עם חברו הראפר בידי. ב-2008 חברי דה איל ספוקן הוציאו לאור יחד את המיקסטייפ "How High". ב-2009 מלקולם הוציא לאור שני מיקסטייפים, "The Jukebox: Prelude to Class Clown" ו-"The High Life".

ב-2010 מלקולם חתם בחברת התקליטים רוסטרום רקורדס^[12]. באוגוסט הוא הוציא לאור את המיקסטייפ ".K.I.D.S"^[1]. מלקולם קיבל השראה מהסרט קידס של לארי קלארק ביצירת המיקסטייפ. פריצת דרך משמעותית התרחשה בסוף 2010, כשמלקולם החל במסע ההופעות הראשון שלו, שנקרא The Incredibly Dope Tour, שבה ההופעות של מלקולם זכו להצלחה רבה^[13]. באותה השנה הוא זכה בשני פרסים בפרסי ההיפ הופ של פיטסבורג^[14].

2011–2012: Blue Slide Park ו-פרויקטים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2011 הוציא מלקולם לאור את המיקסטייפ החמישי שלו, "Best Day Ever", שכלל בתוכו את הסינגלים: "Donald Trump", "Wear My Hat" ו-"All Around The World". המיקסטייפ הופק על ידי ג'אסט בלייז, 9th Wonder וצ'אק אינגליש (מההרכב דה קול קידס). ב-29 במרץ הוא הוציא לאור את המיני אלבום "On And On And Beyond". באוקטובר מלקולם הוציא לאור את המיקסטייפ "I Love Life, Thank You", שכלל הופעות אורח של האומנים: סר מייקל רוקס (מההרכב דה קול קידס), טאליב קוולי ובאן בי.

בפברואר 2011, בזמן שמילר היה במסע ההופעות "Upstate New York", הוא נעצר יחד עם חבריו בגין החזקת מריחואנה. מילר וחבריו נכלאו למשך לילה אחד ושוחררו^[15].

ב-8 בנובמבר 2011 הוא הוציא לאור את אלבום הבכורה שלו, שנקרא "Blue Slide Park". האלבום הגיע למקום ה-1 במצעד בילבורד 200, כשנמכרו כ-145 אלף עותקים של האלבום בשבוע הראשון לצאתו. אלבום זה הוא האלבום הראשון שיצא לאור בהפצה עצמאית והגיע לראש המצעד, מאז האלבום "Dogg Food" של ההרכב דה דוג פאונד ב-1995^[16]. באותה השנה מלקולם עשה את ההופעה הטלוויזיונית הראשונה שלו בתוכנית Single Ladies של הערוץ VH1.

ב-23 במרץ 2012 הוציא מלקולם לאור את המיקסטייפ השביעי שלו, "Macadelic", שכלל את הסינגל "Loud" שהגיע למקום ה-53 במצעד בילבורד הוט 100^[17]. ב-21 בנובמבר הוא הוציא לאור את המיני אלבום "You" בלעדית לאייטונס. באלבום הוא השתמש בשם הבמה "לארי לאבשטיין ודה ולווט רבייבל" (Larry Lovestein & The Velvet Revival)^[18].

ביוני 2012, הגיש המפיק לורד פינס תביעה כנגד מילר על סך 10 מיליון דולר, בטענה שהאחרון השתמש, ללא רשותו של פינס, בסימפול מתוך השיר "Hip 2 Da Game" לשיר שלו "Kool-Aid and Frozen Pizza", שיצא לאור במיקסטייפ בשנת 2010; אף על פי שהשיר לא יצא לאור באופן מסחרי ומלקולם נתן קרדיט לפינס על הסימפול מלכתחילה^[19]. בינואר 2013 הם יישבו את התביעה מחוץ לבית המשפט. פרטי ההסכם ביניהם לא פורסמו^[20].

2018–2013: GO:OD AM ,The Divine Feminine[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 בפברואר 2013 עלתה תוכנית מציאות על מלקולם בערוץ MTV2, שנקראת Mac Miller and the Most Dope Family. התוכנית עוקבת אחר חייו של מלקולם בלוס אנג'לס, לאחר שעבר מפיטסבורג יחד עם ארבעת חבריו הטובים. כמו כן, היא עוקבת גם אחר יצירת אלבומו החדש "Watching Movies with the Sound Off"^[21]^[22].

ב-4 במרץ 2013 הוציא מלקולם לאור את המיקסטייפ "Run-On Sentences Vol. 1", שמכיל קטעי כלי שהוכנו על ידיו. במיקסטייפ מלקולם השתמש בשם הבמה "לארי פישרמן", שבו הוא משתמש בדרך כלל כשהוא מפיק^[23].

ב-18 ביוני 2013 הוציא מלקולם לאור את אלבומו השני, "Watching Movies with the Sound Off", שכלל הופעות אורח של האומנים: ארל סווטשירט, סקולבוי קיו, אב-סול, ג'יי אלקטרוניקה, טיילר, דה קריאייטור ועוד. האלבום הגיע למקום ה-3 במצעד בילבורד 200 ונמכרו כ-101 אלף עותקים בשבוע הראשון לצאתו^[24].

בתחילת 2013 הקים מלקולם חברת התקליטים ריממבר מיוזיק (REMember Music), שנקראת על שם חברו שנפטר ראובן מיטראני (Reuben Mitrani)^[25]. באותה השנה מלקולם הפיק את המיקסטייפ "Stolen Youth" של הראפר וינס סטייפלס^[26]. ב-17 בדצמבר הוציא מילר לאור את אלבום ההופעה הראשון שלו, שנקרא "Live from Space".

במאי 2014 הוציא באופן עצמאי את מיקסטייפ הסולו העשירי שלו, "Faces". באוקטובר 2014 חתם חוזה בחברת וורנר ברוס הקלטות (חברת בת של וורנר מיוזיק גרופ) תמורת סכום של 10 מיליון דולר. "GO:OD AM", האלבום הראשון שלו דרך חברת הקלטות גדולה, יצא בספטמבר 2015.

בספטמבר 2016 יצא אלבום האולפן הרביעי של מילר, "The Divine Feminine".

באוגוסט 2018 יצא אלבומו החמישי, "Swimming". בפברואר 2019, האלבום היה מועמד לקבלת פרס גראמי לאלבום הראפ של השנה.