מריה פון מלצן
 | |
| לידה |
25 במרץ 1909 מיליץ, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
12 בנובמבר 1997 (בגיל 88) ברלין, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מקום קבורה |
בית הקברות הירשטראסה |
| מדינה |
גרמניה |
| מקצוע |
ביולוגית, שחקנית קולנוע, לוחמת מחתרת, וטרינרית, סופרת |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
|
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | מריה פון מלצן |
  | |
מריה הלין פרנסואז איזבל גרפין[1] פון מלצן, פראיין[2] צו ורטנברג אונד פנצלין (בגרמנית: Maria Helene Françoise Izabel Gräfin von Maltzan, Freiin zu Wartenberg und Penzlin; 25 במרץ 1909 – 12 בנובמבר 1997) הייתה אריסטוקרטית גרמנייה שפעלה בתנועת ההתנגדות הגרמנית להיטלר ולמפלגה הנאצית, והצילה את חייהם של יהודים רבים בברלין.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרוזנת מריה פון מלצן נולדה למשפחה עשירה בארמון מיליץ' בשלזיה שבגרמניה (היום מיליץ (אנ') שבפולין) וגדלה באחוזה המשפחתית בת 18,000 האקר. היא הייתה הצעירה מבין שמונה ילדים במשפחה. לאחר שסיימה את בית הספר היסודי בברלין בשנת 1927, החליטה לבצע מחקרים בזואולוגיה באוניברסיטת ברסלאו (כיום ורוצלב) - מהלך חריג עבור נערה בתקופה זו. משפחתה התנגדה לרעיון אך מוריה תמכו בה. בשנת 1928 נרשמה ללימודים באוניברסיטת מינכן, שם קיבלה דוקטורט במדעי הטבע בשנת 1933.
כאשר הנאצים תפסו את השלטון ב-1933, הצטרפה פון מלצן לתנועת ההתנגדות נגד הנאצים. במשך שנים פעלה במחתרת. ב-1935 חזרה פון מלצן לברלין ומדי פעם הגיבה לקריאות לעזרה מצד יהודים, שיכנה אותם בביתה וסיפקה להם מזון והגנה, על אף שמגוריה היו בקרבה מסוכנת לסוכני הגסטפו. עקב גישתה הפוליטית, שהייתה ידועה למשטר, לא הצליחה פון מלצן להתפרנס ברווחה ונאלצה לעבוד במספר רב של עבודות. ב-1940 החלה ללמוד רפואה וטרינרית וסיימה את לימודיה ב-1943. במהלך מלחמת העולם השנייה סיפקה הרוזנת פון מלצן בשיתוף פעולה עם הכנסייה השוודית מקלט בטוח עבור יותר מ-60 יהודים, עריקים ועובדי כפייה נמלטים, והצליחה לארגן את הברחתם למקום מבטחים. היא זייפה אשרות ומסמכים רשמיים אחרים שסייעו ליהודים רבים להימלט מברלין במשאיות, בהן נהגה לעיתים קרובות היא עצמה.
לפני מלחמת העולם השנייה הכירה פון מלצן את הסופר היהודי הנס הירשל (Hirschel), העורך לשעבר של Das Dreieck, כתב-עת אוונגרדי גרמני ספרותי שנוסד ב-1925. מ-1942 ועד סוף המלחמה הגנה על הירשל שהסתתר במקום מסתור בתוך הספה בסלון דירתה בווילמרסדורף וכך הצילה את חייו תוך סיכון חייה. פון מלצן נכנסה להיריון מהירשל וילדה בן. בנה הוכנס לאינקובטור בבית החולים, וזה הופצץ. עקב כך פסק זרם החשמל לאינקובטור, והתינוק מת. זמן קצר לאחר מכן אימצה פון מלצן שתי ילדות.
אחרי המלחמה נישאו פון מלצן והירשל, אך נפרדו לאחר שנתיים. בשנת 1972 נישאה פון מלצן מחדש. במהלך השנים שלאחר המלחמה סייע לפון מלצן אסיר יהודי, שלא שכח את הסיוע שנתנה לו בתקופת המלחמה. פון מלצן התמכרה לסמים ואיבדה את הסמכתה בתור וטרינרית. היא אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי, והיה עליה לקרצף רצפות למחייתה.
בשנת 1975 הצליחה לשוב לעבודה בתור וטרינרית בברלין, ומשנת 1981 עבדה במרפאה במחוז קרויצברג. היא התפרסמה בכך שטיפלה בחינם בכלבים שהיו בבעלות פאנקיסטים מקומיים ובמאבקה למען שיפור תנאי חייהם של מהגרים. ב-1986 פרסמה ספר זכרונות שפרסם אותה ופתח בירור בעניינה, בירור אשר הביא להכרה בה בתור חסידת אומות העולם לאחר שנה.
לעיון נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "אסור" (1984), סרט מאת אנתוני פייג' שמבוסס על חייה של מריה פון מלצן
- Gross, Leonard (1982). The Last Jews in Berlin. Simon & Schuster. ISBN 978-0-671-24727-0.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגרפיה קצרה ותמונות
- ביוגרפיה קצרה
- ביוגרפיה (בגרמנית)
- מריה פון מלצן, באתר יד ושם (באנגלית)
- מריה פון מלצן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עד 1919, "גראף" היה תואר אצולה שתורגם כ"רוזן", לא שם פרטי או שם אמצעי.
- ^ "פרייהר" היה תואר לפני 1919, אבל בימינו הוא נחשב חלק משם המשפחה. משמעותו היא כמשמעות ברון. לפני ביטול האצילות כמעמד חוקי באוגוסט 1919, קדם התואר לשם המלא (למשל "הגרף הלמוט ג'יימס פון מולטקה"). מאז 1919 אפשר להשתמש בתארים עם קידומת אצולה אך הם נחשבים חלק משם המשפחה. מתארים ומחלקיהם, כפי שאלה מתבטאים בשם המשפחה, מתעלמים במיון האלפביתי. צורות הנקבה לתואר זה הן Freifrau ו-Freiin.