לדלג לתוכן

מתי מאיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרופ' מתי מאיר

מתי (מטילדה) מאיר (נולדה ב-1953) היא חוקרת של אמנות ביזנטית ופרופסור חבר (בגמלאות) במחלקה ללשון, לספרות ולאמנויות באוניברסיטה הפתוחה. שימשה חוקרת-אורחת באוניברסיטת קולומביה (2017) ובאוניברסיטת פרינסטון (2014) בארצות הברית.

מאיר נולדה בבוקרשט, רומניה ועלתה לישראל בשנת 1966. בשנים 1966–1971 למדה בחוות הנוער הציוני בירושלים. לאחר סיום בחינות הבגרות, התגייסה לצה"ל, ושירתה, בין השנים 1971–1973, כחיילת בממשל הצבאי הישראלי בשטחים.

בשנים 1973–1976 למדה לתואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. לאחר שעבדה כמה שנים כעובדת סוציאלית בתחום בריאות הנפש, החליטה ל"שנות כיוון", ובין השנים 1982–1986 למדה לימודי תיאטרון לתואר ראשון ולתואר שני באוניברסיטת תל אביב, אך לא סיימה את התואר (לא השלימה כתיבתה של עבודת גמר).

תוך כדי עבודתה במוזיאון ישראל (ראו בהמשך), החליטה ללמוד תולדות האמנות. היא למדה לתואר ראשון נוסף בתולדות האמנות (אותו התחילה במשך שנה אחת באוניברסיטת סורבון 1 בפריז, ואחר כך השלימה אותו באוניברסיטה העברית וסיימה בשנת 1995), והמשיכה ללמוד במסלול ישיר לדוקטורט בתולדות האמנות. בעבודת הדוקטור שכתבה בהנחייתה של פרופ' אלישבע רבל-נהר, היא חקרה היבטים של המציאות כפי שאלה משתקפים בדמויות נשים מקראיות בכתבי יד ביזנטיים מאוירים.[1] בשנת 2002 סיימה תואר שלישי באוניברסיטה העברית.

במקביל ללימודים של תולדות האמנות, עבדה מאיר, באוצרות ובהוראה אקדמית: בשנים 1983–1999 - עבדה כאוצרת-משנה במוזיאון ישראל (היא עסקה במחקר לקראת תערוכות, ואצרה בעצמה מספר תערוכות[2]). בשנים 1996–2007 - עבדה כמתרגלת, כמורה וכמרצה מן החוץ (חברת סגל-זוטר) באוניברסיטה העברית (2007-1996), באוניברסיטת בן-גוריון (2004-1999), ובכמה מכללות נוספות.

בשנת 2007 התקבלה מאיר כחברת סגל בכיר באוניברסיטה הפתוחה, והועלתה לדרגת פרופסור חבר בשנת 2014.

בשנת 2021 פרשה לגמלאות, אך היא ממשיכה לעסוק בכתיבה ובמחקר.

מאיר נשואה, ואם לשלושה. היא מתגוררת בשכונת רחביה בירושלים.

מחקריה של מאיר מתמקדים בסוגיות של מגדר, מיניות, רגשות והתקבלות באמנות הביזנטית. מאיר בוחנת את ההיבטים החזותיים המוכמנים בעבודות האמנות, בניסיון לפענח את המשמעויות בהקשר החברתי-היסטורי של הזמן והמקום. שלושת ספריה "אמנות ימי הביניים באירופה ובביזנטיון" (ראו בפרק "פרסומיה") מציעים תמונה מקיפה של האמנות בימי הביניים, משלהי העת העתיקה ועד שלהי ימי הביניים, ובפריסה גאוגרפית רחבה - מאנגליה במערב ועד סוריה ביזנטיון במזרח, תוך התבוננות ביקורתית בהקשרים היסטוריים, דתיים, חברתיים ואסתטיים של היצירה האמנותית.

בספר שערכה יחד עם סטרבולה קונסטנטינו (אנ') (ראו בפרק "פרסומיה"), היא מתמקדת בזיקה שבין רגשות למגדר בתרבות הביזנטית בתחומי דעת שונים. במחקרים אחרים שערכה, היא בודקת ייצוגים של הגוף הנשי על היבטיו האסתטיים והמגדריים, וכן דמויות נשיות מהתנ"ך, כפי שהופיעו ביצירות בעלות צביון נוצרי שנוצרו בימי הביניים.

בשנים 2013–2016 היא קיבלה מענק מחקר מהקרן הלאומית למדע (ישראל) לפרויקט המחקרי:

.Resisting Female Bodies: Female Corporeality in the Byzantine Illuminated Book, 9th-12 Centuries

ספרים שכתבה או ערכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אמנות ימי הביניים באירופה ובביזנטיון (3 כרכים), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2020-2019.
  • An Obscure Portrait: Imaging Women's Reality in Byzantine Art, London, Pindar

.Press, 2009

  • The Routledge Handbook of Gender in Byzantium, co-edited with Charis Messis (forthcoming)
  • Emotions and Gender in Byzantine Culture, co-edited with Stavroula Constantinou, New York, Palgrave-Macmillan, 2018
  • Between Judaism and Christianity: Art-historical essays in honor of Elisheva (Elisabeth) Revel Neher, (eds. Katrin Kogman-Appel and Mati Meyer), Leiden, Brill, 2009.

מבחר ממאמריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר פרסמה יותר מ-30 מאמרים או פרקים בספרים.

להלן כמה מן הבולטים שבמאמריה:

  • The Rhetoric of Aphrodite in the Byzantine Illuminated Book, Studies in Iconography 41 (2020): 30–66.
  • Hiding in Plain Sight: The Second Coming and the Last Judgment in the Vatican Psalter, gr. 752,” Cahiers archéologiques 56 (2016): 71–86.
  • Chastity Stripped Bare. On Temporal and Eternal Things in the Sacra Parallela (Paris BnF, gr. 923), Byzantine and Modern Greek Studies 38/1 (2014): 91–113.
  • On Birth and More in Middle Byzantine Illuminated Manuscripts, Cahiers Archéologiques 53 (2011): 49–62.
  • Between Realia and Eschatological Hopes. The personification of Zion in Byzantine Psalters with marginal decorations, Ars Judaica 5 (2009): 7–22.
  • מתי מאיר, על משמעות ורגישות בעבודתה של טליה טוקטלי, בצלאל: כתב עת לתרבות חזותית וחומרית, אוקטובר 2011

תפקידי ניהול אקדמי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לעיסוקה במחקר, מילאה מאיר תפקידי ניהול אקדמי באוניברסיטה הפתוחה.

בין הבולטים שבהם:

  • 2021-2007 - אחראית על תחום היסטוריה של האמנות במחלקה ללשון, לספרות ולאמנויות.
  • 2011-2007 - אחראית על הגלריה האוניברסיטאית באוניברסיטה הפתוחה, ואוצרת של מספר תערוכות בגלריה.[3][4]
  • 2016-2014 - ראש המחלקה ללשון, לספרות ולאמנויות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מתי מאיר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Meyer, Mati, L’image de la femme biblique dans les manuscrits byzantins enluminés de la dynastie macédonienne (867-1056): thèse presentée pour l’obtention du titre de Docteur en philosophi. דימויי האשה התנ"כית בכתבי-יד ביזנטיים מאירים של השושלת המקדונית (867–1056). האוניברסיטה העברית בירושלים, החוג לתולדות האמנות, 2001.
  2. ^ ראו לדוגמה קטלוג התערוכה: תוצרת הארץ - התעמולה, העיצוב והפרסום: 1948-1923, (אוצרת התערוכה: מתי מאיר), ירושלים, מוזיאון ישראל, 1997.
  3. ^ קטלוג התערוכה: נאום החפץ, טליה טוקטלי, עשור, (אוצרת התערוכה: מתי מאיר), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2008.
  4. ^ קטלוג התערוכה: גיאורגיה. מסע בזמן (אוצרת התערוכה: מתי מאיר), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2009.