סטארה זאגורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטארה זאגורה
Стара Загора
סמל סטארה זאגורה
סמל סטארה זאגורה
סמל סטארה זאגורה
דגל סטארה זאגורה
דגל סטארה זאגורה
דגל סטארה זאגורה
מבט פנורמי על העיר
מבט פנורמי על העיר
מבט פנורמי על העיר
מדינה בולגריהבולגריה בולגריה
מחוז סטארה זאגורה
ראש העיר סוואטלין טאנצ'ב
שטח 85.11 קמ"ר
גובה 196 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 154,075 (15 במרץ 2024)
קואורדינטות 42°26′N 25°39′E / 42.433°N 25.650°E / 42.433; 25.650
אזור זמן UTC +2
http://city.starazagora.net
מצבות מבית הקברות היהודי בסטארה זאגורה

סטארה זאגורהבולגרית: Стара Загора) היא העיר השישית בגודלה בבולגריה ואחד המרכזים הכלכליים החשובים במדינה. סטארה זאגורה היא בירת מחוז סטארה זאגורה ושוכנת 231 קילומטרים מהבירה סופיה. בעיר שורר אקלים ים-תיכוני, והטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 13oc.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסמיכות לעיר נמצאו שרידי יישוב תראקי מהמאה ה-5 לפנה"ס וכן שרידי מכרה נחושת מהעתיקים באירופה ויש המייחסים אותו עוד לתחילת תקופת הברונזה. ב-46 לפנה"ס נכבש היישוב על ידי הרומאים ושימש כמוצב צבאי ומרכז מסחר אזורי. לאחר חלוקת האימפריה הרומית עברה העיר לשליטת האימפריה המזרחית, אשר בהמשך הפכה לאימפריה הביזנטית.

ב-711 הוענקה העיר על ידי הקיסר יוסטיניאנוס השני, לחאן טרבל שליט האימפריה הבולגרית הראשונה כאות הוקרה על תמיכתו בו, בעת מלחמת האזרחים וכן בעת המאבק בצבאות בית אומיה אשר שאפו לכבוש את קונסטנטינפול והובסו על ידי קואליציה של צבאות בולגרים וביזנטיים. ב-784 שונה שמה של העיר לאירינופוליס, על שמה של הקיסרית הביזנטית אירינה (752-803), שהתארחה בעיר.

ב-1122 נערך בסמיכות לעיר קרב מכריע בין צבאות הקיסר הביזנטי יוחנן השני קומננוס לבין צבאות הפצ'נגים אשר הטילו את אימתם על הבלקנים. הפצ'נגים הובסו ושרידיהם התפזרו בכל אזור הבלקנים. ב-1372 נכבשה העיר על ידי מוראט הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית.

ב-1877, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) הגיעו כוחות צבא האימפריה הרוסית לפאתי העיר והכוחות העות'מאנים העלו את העיר באש והיא נחרבה. מעריכים שכ-5,000 מתושבי העיר נהרגו במהלך המלחמה. לאחר המלחמה נכללה העיר בשטח המחוז העות'מאני האוטונומי רומליה המזרחית וב-1885 הפכה חלק מנסיכות בולגריה.

באפריל 1928 התרחשה בסטארה רעידת אדמה חזקה. מבני ציבור ובתי מגורים ניזוקו קשות. במשך שבועות מספר התרחשו רעידות משנה ותושבי העיר נמלטו אל הגנים הציבוריים שבעיר ומחוצה לה ושהו שבועות מספר במחנות ארעיים. הנזק הכלכלי שנגרם לתושבי העיר היה כבד.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – יהדות בולגריה

קהילה מאורגנת מתועדת בעיר בתחילת המאה ה-17, עת הייתה נתונה תחת שלטון עות'מאני. סוחרים מרחבי הבלקן, רובם צאצאים למגורשי ספרד, התיישבו בעיר והיו להם חיי דת ותרבות יהודיים ענפים. ב-1835, לאחר חורבן העיר אדירנה בשריפה, הגיעו משפחות רבות לעיר. עם התרופפות שליטת העות'מאנים באזור החלו התנכלויות רבות ליהודים, מצד תושבי העיר ונציגי השלטון המקומי. במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), עם הגעת הכוחות הרוסיים לפאתי העיר, החל פוגרום ביהודי העיר, ובמהלכו נרצחו כמה עשרות יהודים ונשרף בית הכנסת. היהודים נטשו את העיר.[1]

לאחר המלחמה ועם כינון נסיכות בולגריה, החלו בנסיכות פרסומים מגמתיים, לפיהם היהודים היו אחראים לשריפה הגדולה שהחריבה את העיר בתום המלחמה וכי הם שיתפו פעולה עם החיילים העות'מאנים.

ב-1939 טרום מלחמת העולם השנייה, נמנו בעיר כ-1,000 יהודים. בספטמבר 1939 גורשו כ-500 מיהודי העיר במהלך "המסע לגירוש נתינים זרים". ברישומי משרד הפנים הבולגרי תועדו 43 מבני הקהילה, שיועדו לגירוש אל מחנות ההשמדה, שתוכנן להתבצע ב-10 במרץ 1943. הגירוש לא יצא אל הפועל.[2] ב-15 ביוני 1943, גורשו יהודים מהעיר לערי השדה והכפרים הסמוכים והורשו לחזור רק לאחר שחרור בולגריה על ידי הצבא האדום.[3]

בין 1947 ל-1949 עלו מרבית יהודי העיר לישראל. ב-28 במאי 1949 בשלהי גל העלייה, ערך הקונסיסטוריון של יהודי בולגריה מפקד ובסטארה זאגורה נמנו 110 יהודים.[4] ב-2022 התגוררו בעיר 85 יהודים.[5]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא העיר סטארה זאגורה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קרן, צבי, הקהילה היהודית בסטארה זאגורה, באתר "כולנו בולגרים", אתר הבית של יהודי בולגריה.
  2. ^ חיים קשלס, תעודות ומסמכים, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 849.
  3. ^ חיים קשלס, המצב אחרי הגירוש, בתוך אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 876.
  4. ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה - כרך ד', מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 296.
  5. ^ לפי התכתבות עם ארגון שלום. המשיב אלכסנדר (אלק) אוסקר נשיא ארגון שלום בבולגריה.