סימין בהבהאני
 | |
| לידה |
20 ביולי 1927 טהראן, איראן  |
|---|---|
| פטירה |
19 באוגוסט 2014 (בגיל 87) טהראן, איראן |
| שם לידה |
Siminbar Khalili |
| מדינה |
המדינה האימפריאלית של איראן, איראן |
| מקום קבורה |
בהשת-י זהרא |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת טהראן |
| שפות היצירה |
פרסית |
| תקופת הפעילות |
1941–2014 (כ־73 שנים) |
| מספר צאצאים |
3 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
סימין בהבהאני (בפרסית: سیمین بهبهانی; 20 ביולי 1927 – 19 באוגוסט 2014) הייתה משוררת, תמלילנית ופעילת זכויות אדם איראנית. הייתה ידועה בשיריה בסגנון הע'זל, סגנון שירה פרסי קלאסי בעל כללי חריזה ומשקל מובחנים. היא הייתה אייקון של שירה פרסית מודרנית, שכונתה "הלביאה האיראנית" והייתה ידועה בשירתה כמו גם בפעילותה לזכויות האדם והאישה. היא הייתה מועמדת פעמיים לפרס נובל לספרות[1].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולדה בשם סימין חלילי. עבאס חלילי (1893–1971) משורר, סופר ועורך עיתון ותרגם לערבית כ-1,100 בתים מהשאהנאמה של פירדוסי. אמה, פח'ר עוזמא ארע'ון (1898–1966), הייתה פעילה פוליטית ופמניסטית, משוררת, עיתונאית, ואשת חינוך. בעת שהוכשרה כמיילדת, היא הואשמה שכתבה מאמר נגד בית הספר וביקרה אותו. עקב האשמה כוזבת זו, היא הודחה מבית הספר והפכה לחברה במפלגה הקומוניסטית האיראנית. בנוסף לחברותה בהתאחדות הנשים של איראן, היא הייתה בשנת 1932 עורכת העיתון "איינדה-י איראן" (עתיד איראן). ואחר כך לימדה צרפתית בבתי הספר תיכוניים בטהראן[1].
בהבאני התחילה לכתוב שירה בגיל שתים עשרה ופרסמה את שירה הראשון בגיל ארבע עשרה. היא השתמשה בסגנון "צ'אר פארה" של נימה יושיג 'ופנתה לאחר מכן לסגנון הע'זל. בהבאהני תרמה להתפתחות היסטורית על ידי הוספת נושאים תאטרליים, אירועים ושיחות יומיומיות לשירה תוך שימוש בסגנון שירת ע'זל. היא הרחיבה את מגוון צורות השירה הפרסית המסורתית וייצרה כמה מהיצירות המשמעותיות ביותר של הספרות הפרסית במאה ה-20.
בתחילת מרץ 2010 היא לא יכלה לעזוב את איראן, כשעמדה לעלות על מטוס לפריז, המשטרה עיכבה אותה וחקרה אותה כל הלילה. היא שוחררה אך ללא דרכונה. המתרגם שלה לאנגלית (פרזנה מילאני) הביע הפתעה מהמעצר כמעצר מכיוון שבהבאני הייתה אז בת 82 וכמעט עיוורת.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]היא נישאה פעמיים, בפעם הראשונה עם חסן בהבהאני שממנו התגרשה. נולדו לה שלושה ילדים מנישואיה הראשונים, בת אחת ושני בנים. נישואיה השניים היו למנוצ'ר קושיאר והסתיימו כשמת ב-1984.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איל שגיא ביזאוי, מתה המשוררת הלאומית של איראן, סימין בהבהאני, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2014
- סימין בהבהאני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סימין בהבהאני, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 אורלי נוי, הלכה לעולמה המשוררת הלאומית של איראן, סימין בהבהאני, באתר "שיחה מקומית", 20 באוגוסט 2014