סלבה קורילוב
 | |
| לידה |
17 ביולי 1936 ולדיקווקז, צפון אוסטיה, ברית המועצות |
|---|---|
| נהרג |
29 בינואר 1998 (בגיל 61) עין שבע, ישראל |
| שם לידה |
Станислав Васильевич Курилов  |
| ענף מדעי | אוקיינוגרפיה |
| מקום מגורים | ברית המועצות, ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות הבינלאומי של האגודה המשיחית השליחית |
| מקום לימודים | אוניברסיטת הרצן (אנ'); אוניברסיטת רוסיה להידרומטאורולוגיה (אנ'), לנינגרד, ברית המועצות |
| מוסדות | מכון שירסטוב לאוקיינולוגיה (אנ'), ברית המועצות; המכון לחקר ימים ואגמים, ישראל |
  | |
סלבה קורילוב (ברוסית: Станислав Васильевич Курилов, סטניסלב וסילייביץ' קורילוב; 17 ביולי 1936 – 29 בינואר 1998) היה מדען ואוקיינוגרף. נולד בברית המועצות שירת כצוללן בצבא הרוסי, הגיש מספר בקשות לצאת למסעות מחקר בעולם וסורב. בדצמבר 1974 קפץ מאניית "ברית המועצות" במהלך שיט תענוגות, ליד חופי הפיליפינים שחה ונסחף כ-90 קילומטרים במים ואחרי כשלשה ימים בים נפלט לחוף באי סיארגו שבמחוז סוריגאו בפיליפינים. הוא ככל הנראה האדם היחיד שנמלט ממסך הברזל בשחייה. ב-1985 עלה לישראל ועבד בחיפה במכון לחקר ימים ואגמים. בגיל 61, מת במהלך צלילה בכנרת במסגרת עבודתו.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בוולדיקווקז שבצפון אוסטיה. בנעוריו מתה אמו והוא הושפע מספרי הרפתקאות וחלם על הים, שירת כשנתיים בצבא הרוסי כצוללן ביחידה מובחרת, נישא והוליד ילד. לאחר שירותו הצבאי החל ללמוד בלנינגרד אוקיינוגרפיה והצטרף לקבוצה בהדרכת אנטולי מאייר שעסקה בצלילה מחקרית. השלטונות בברית המועצות לא איפשרו למאייר וחבורתו לצאת למסעות מחקר בעולם מאחר שלא סמכו על נאמנותם - הם חיו באורח חיים מתירני ושוחחו באנגלית ביניהם. קורילוב עצמו היה גם חובב יוגה מושבע ואיתגר את גופו בצומות ובתרגילי נשימה רבים ובכל מיני סוגים של אתגרים פיזיים כדי לחשלו.
ב-1974 גמלה בליבו ההחלטה להימלט מברית המועצות. הוא הצטרף לאניית ענק לשיט תענוגות ברחבי העולם, אף על פי שקברניטי הספינה מנעו מהנוסעים את הידיעה היכן הם נמצאים, קורילוב התגנב לחדר המפות ובסיוע מניווט הכוכבים ידע היכן הם ממוקמים. כשהגיעה הספינה לקרבת חופי הפיליפינים הוא קפץ בחשאי מגובה 14 מטר, כשהוא מצויד בסנפירים שנורקל ומעט בגדים, והחל לשחות לכיוון החוף. זרמי מים חזקים סחפו אותו ולאחר שלושה לילות ושני ימים עלה לחופי הפיליפינים. סיפורו התפרסם במערב ועורר כותרות ברחבי העולם. ברית המועצות דנה אותו בהיעדרו לעשר שנות מאסר. מהפיליפינים גורש לקנדה וערך מספר מסעות מחקריים ברחבי העולם.
ב-1986 היגר לישראל, התחתן עם לנה גנדלב שעבדה ברשות השידור, ועבד במכון לחקר ימים ואגמים. במהלך צלילה בכנרת לעומק של 23 מטר בעין שבע, חש מצוקה ואותת לשותפו, ואף נמשה מהמים, אך מת בדרכו לבית החולים. קורילוב נקבר בבית הקברות הבינלאומי של האגודה המשיחית השליחית. על מצבתו ציירה רעייתו ספינה השטה על גלי האוקיינוס.
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתביו וזכרונותיו פורסמו במספר גרסאות. הם עובדו לספרו "לבד באוקיינוס" (Один в океане) שפורסם ברוסיה ב-2004. הספר בעברית, שכותרתו "לבד באוקיינוס: שלוש יממות בלב ים בדרך אל החופש", ראה אור ב-2009 בהוצאת מעריב. גל קוסטוריצה עיבדה מחדש את כתביו וזכרונותיו של קורילוב לכדי ספר.[1]. עוד קודם לכן, ב-2003, פורסם בעברית סיפורו "המסע" באסופה "רוחות הרפאים של ישראל: מבחר סיפורים של סופרים ישראלים הכותבים ברוסית 1970–2000"[2].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נרי ליבנה, המדען סלבה קורילוב נמלט מברית המועצות בשחייה. 23 שנה אח"כ הוא טבע בכנרת, באתר הארץ, 13 בפברואר 2009
סלבה קורילוב, סרטון באתר יוטיוב – שיחה עם רם עברון- סלבה קורילוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דף הספר באתר טקסט; דף מתוך הפרק הראשון
- ^ רוחות הרפאים של ישראל, באתר ynet, 29 בינואר 2003