עידית לבבי גבאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: פירוט יתר ברשימות – יש לבחור את הפריטים הבודדים החשובים ביותר, ולהשאיר אותם בלבד.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: פירוט יתר ברשימות – יש לבחור את הפריטים הבודדים החשובים ביותר, ולהשאיר אותם בלבד.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עידית לבבי גבאי
לידה 1953 (בת 71 בערך)
מרחביה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלית
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
iditlevavi.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מגבת מטבח על גשר צר, 2008, שמן על בד, 50/60 ס"מ

עידית לבבי-גבאי (נולדה ב-1953[דרושה הבהרה]) היא אמנית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבבי-גבאי נולדה בקיבוץ מרחביה. היא למדה אמנות והוראה במכללת אורנים. בשנת 1980 החלה לעסוק בפעילות אמנותית, בחינוך ובהוראה. היא הקימה את מגמת האמנות בבית הספר התיכון האזורי העמק המערבי, שבקיבוץ יפעת ולימדה בו. משנת 1986 מלמדת לבבי-גבאי במכללה האקדמית לחינוך אורנים, בשנים 1987–1989 שמשה לראשונה כראש מסלול האמנות במכון, וכן גם בשנים 2000–2005. בין השנים 2001–2010 ניהלה את הגלריה לאמנות ישראלית במכללת אורנים לצידו של האוצר דוד וקשטיין[1]. בשנים 2003–2005 ניהלה את ההפקה של סדרת הסרטים 'שנות השמונים באמנות הישראלית' של הגלריה באורנים. משנת 2000 מייסדת ועורכת עמיתה של כתב העת קו נטוי, כתב עת לספרות ואמנות המשותף למורים ולסטודנטים במכללה.

לבבי-גבאי מתגוררת בקרית טבעון נשואה לישעיהו גבאי, אם לאודיאה.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבבי חוקרת את הביוגרפיה שלה אל מול רצף היסטורי אישי-משפחתי ולאומי ואת זהותה כציונית וכיהודייה. חוויית הילדות בקיבוץ, אצורה בזיכרונה ובגופה והיא מטפלת בשאלות העוסקות בשייכות וזרות בפרטי וקולקטיבי, בהורים והמשפחה אל מול משפחת הקיבוץ, ובדיכוטומיה שבין העולם הפנים-קיבוצי לזה שמחוצה לו. לבבי מנהלת מסע נוקב לתוך עצמה ועברה, הנוגע במקומות סמויים ושכוחים ומציג את חוויותיה ואת המורכבות של החברה הקיבוצית[2].

בתערוכה "עיניים של חלוצה" מנהלת לבבי שיח אישי ומשפחתי עם סביה, מקימי קיבוץ מרחביה ועם העולם שאותו הקימו וייצגו, ובתוכו גדלה: הקיבוץ והחברה הקיבוצית. הסבים, אחריהם מתחקה לבבי, אינם רק מבחינת פתיחת צוהר אל השורשים אלא חיפוש אחר נרטיב, אישי, משפחתי וקיבוצי. הדיאלוג בין הנכדה לסבתה, סוניה שטוק-סדן, ממייסדות קיבוץ מרחביה, עוסק בין השאר במטבח, כמוקד נשי-קיבוצי. לבבי מבקשת לשחזר בתוך ההוויה החלוצית הסגפנית, את הממד האירוטי- גופני השייך לנשיות הסמויה של סבתה. דרך מגבות המטבח המשובצות, נסללת דרך אל מיניות שונה, אל גוף נשי שהוסווה על ידי בגדי עבודה וסינרים מסורבלים וחסרי-חן. לבבי מחפשת אחר קווי הגוף של אותה חלוצה, מנסה להעלות באוב תחושה גופנית ערה וארוטי. בתערוכה זו משולבים גם עבודות של הסב, מאיר לבבי, שעבד כחצרנו של בוריס שץ, ואמנותו נבלעה בעשייה החלוצית-קיבוצית, והוא התאבד בערוב ימיו. ציוריו המהווים כעין פרולוג למיצב של נכדתו, מתגלים כביקורתיים ואמיצים בהם התעקש על תיאור אמת קשה ולא מקובלת ומתאר את חיי החלוצים כהליכה לאבדון[3]

עבודותיה של לבבי גבאי מביאות לקדמת הבמה באומץ את מחוז ילדותה ("מקור החיים" לדבריה של לבבי): קיבוץ מרחביה ועוסקות בסיפורה האישי והמשפחתי כבת קיבוץ. עבודותיה הביקורתיות על הקולקטיב הקיבוצי, אשר הוצגו בין השאר בתערוכות "עיניים של חלוצה" ו"לינה משותפת", מציגות את המחיר של היחיד בחברה הקולקטיבית המגויסת של הקיבוץ, ומביא גם זוויות נשיות ואינטימיות[4] "נדידת המוקד האינטימי בין המקומות כולם, היא מוקד החוויה, אולי- המוקד הפרובלמטי ביותר שלה" - כך לבבי[5]

בתערוכה הקבוצתית "לינה משותפת" בבית הלנה רובינשטיין (2005) נבנה "בית ילדים" - אייקון המכיל פרוזדור ארוך, שורת דלתות אחידה וחללים שוויוניים, בתוכם הציגו חמישה אמנים את זיכרונם הפרטי מילדותם בקיבוץ. במיצב של לבבי גבאי 'חדר הפוך', 2005, מתואר המבנה הפיזי של חדר בבית הילדים, אשר מלבד המיטה היה כולו ציבורי, מחולק בשוויון מוקפד ("כמו גם האוויר בחדר"). חוסר השקט ואי הנוחות ניכרים בעבודתה, בה היא הופכת את החדר מן הפנים אל החוץ (כמו כיס במכנסיים) כדי לשחרר ולהשתחרר מהסוד, לערבב פנים וחוץ[6]בעבודותיה עושה לבבי שימוש רב משמעי בסמלים, חפצים ומבנים: מגבות המטבח מבית הילדים הקיבוצי, בגדי העבודה ואסם התבואות מזכירים חפצי קודש, טליתות ותפילין. כפי שכתבה נעה מלמד " בבחירת החפצים הפשוטים ואופן עיצובם מהפכת לבבי גבאי בין הקולקטיבי לפרטי, רשות היחיד ורשות הרבים, בין הלאומי והאישי, ומניפה דגל הקורא ליום יום אפשרי ושפוי." [7]

בתערוכה "אור התכלת העזה" (בית אבי חי, 2012) מציפות העבודות שאלות יסוד אִתן התמודדו החלוצים בעמק יזרעאל, ומבטאות נקודות השבר של ראשית הציונות בארץ. נחשפים הקשרים והניתוקים, הגלויים והסמויים, בין החצר הקיבוצית הסוציאליסטית, על טקסיה ומנהגיה, ובין החצר היהודית. ההוויה החלוצית ודת העבודה מתכתבת עם הדת היהודית ונטישתה על ידי חלוצי העמק. גבאי מציגה את המאבק בין יעקב והמלאך בחצר מרחביה החלוצית, כך שהיהודי והחופשי, הישן והחדש, המסורתי הגלותי, החלוצי והקיבוצי ארוגים באותה נשימה[8]

גליה בר אור מתארת את תהליכי יצירתה ככאלו שהחלו ב"מארג רגיש בין אלמנטים אשר ביקש לעורר עולמות זיכרון רדומים, להצית שברי תמונה, רסיסי חיים, צביטה של כאב, מועקת החמצה, הרהורי פליאה ורגישות ליופי"[9] כל אלה יצרו מערכת סימנים אופיינית ומהלך אשר צבר משמעות כשפה אישית.

אהבתה למילה, לספרות ולשירה העברית ניכרת בכתיבתה, בשימוש חזותי במילה הכתובה וכן בשמות עבודותיה והתערוכות שהציגה, כפי שתיאר יניב שפירא בקטלוג התערוכה "שעת התבהרות"[10].

תערוכות יחיד נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1980 - ציורים, גלריית סוף השדרה, תל אביב
  • 1981 - ציורים, גלריה שנער, תל אביב
  • 1981 - אמנים צעירים, גלריית הקיבוץ, תל אביב, אוצרים: יעקב חפץ, חיים מאור, דב הלר
  • 1981 - עבודות חדשות, הגלריה בקיבוץ כברי, אוצרת: עפרה רעיף
  • 1982 - ציורים, גלריה אחד העם 90, תל אביב
  • 1983 - צימאון, מוזיאון חיפה אוצר: סורין הלר
  • 1984 - ציורים, הגלריה בלוחמי הגטאות אוצר: אבי הורביץ
  • 1986 - שתי דמעות, גלריה מימד, תל אביב אוצר: טוביה אברהם
  • 1991 - תנור בחורף – מאורר בקיץ, מרכז ההנצחה, קריית טבעון אוצרת: אסתי רשף
  • 1994 - הגב של אהובי, הגלריה בלוחמי הגטאות
  • 1994 - הגב של אהובי, גלריה טובה אוסמן, תל אביב
  • 1995 - עיניים של חלוצה, גלריית הקיבוץ, תל אביב אוצרת: טלי תמיר
  • 1997 - ענני במרחביה, בית שטורמן, עין חרוד
  • 1998 - ללא שיעור, הגלריה במכון לאמנות, מכללת אורנים, אוצר: דוד וקשטיין וסטודנטים
  • 1999 - העגלה הגדולה, גלריה שרה לוי, תל אביב, אוצרת: אסתי רשף
  • 2000 - עבודות חדשות, בגלריה בקיבוץ כברי אוצרת: דרורה דקל
  • 2004 - דרך העבודות, גלריה 'גורן' מכללת יזרעאל, אוצר: יהודה יציב וסטודנטים
  • 2008 - מפגש, עידית לבבי גבאי/יהושע גרוסברד, גלריה הקיבוץ, תל אביב, אוצרים: נעה מלמד, יניב שפירא
  • 2008 - כתם שמש על הקיר, עידית לבבי גבאי/יהושע גרוסברד, הגלריה בלוחמי הגטאות (פרויקט 60 למדינה)
  • 2011 - שעת ההתבהרות, המשכן לאמנות בעין חרוד, אוצרת: בר אור גליה
  • 2012 - באור התכלת העזה, בית אבי חי, ירושלים, אוצר: חגי שגב
  • 2015 - הברות פתוחות, אטלייה שמי, קיבוץ כברי, אוצרת: סמדר שינדלר.

תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1981 - אמנים צעירים, גלריה שנער, תל אביב
  • 1981 - אמנים צעירים, חורשת אורנים דשא [ירוק] משפכים [אדום], גלריית הקיבוץ, תל אביב
  • 1982 - הביאנלה ה-12 לאמנים צעירים, פריס, אוצר מרדכי עומר
  • 1985 - קו ראשון, מוזיאון עין חרוד, אוצרת: גליה בר אור ופנחס כהן גן
  • 1987 - ציור-ציטטה-ציור, מוזיאון רמת גן, אוצר: סורין הלר
  • 1991 - יסוד הצימצום הצבעוני, אמנות לעם, אוצרות: דליה לוין, עדה נעמני
  • 1995 - לנוכח האחר, בעקבות רצח רבין, אילניה
  • 1995 - אמן בוחר אמן, מוזיאון חיפה לאמנות, אוצרת: מרים טוביה בונה
  • 1997 - לזכרו של אבי הורוביץ, הגלריה בלוחמי הגטאות
  • 1998 - שבת בקיבוץ, מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, אשדות יעקב, אוצרת: טלי תמיר
  • 1998 - איקונות פרטיות, פירמידה – גלריה לאמנות עכשווית חיפה, אוצרת: ענת גטניו
  • 2004 - שנות ה-80 באמנות הישראלית, הגלריה באורנים, אוצר: דוד וקשטיין
  • 2005 - לינה משותפת – קבוצה וקיבוץ בתודעה הישראלית, אוצרת: טלי תמיר, בית הלנה רובינשטיין, מוזיאון תל אביב
  • 2007 - לחם ושושנים, עמותת מען הגלריה במנשר, תל אביב
  • 2008 - תחריט, פרויקט חורף 2008, הגלריה במרכז ההנצחה בקרית טבעון, אוצרת: טלי כהן גרבוז 2007 מורים, הגלריה ברמלה ובאופקים, עמותת רשת
  • 2009 - משהו בתוך הלבן, הגלריה בבית התרבות והאמנות בנצרת, אוצר: פריד אבו שקרה
  • 2009 - מחנה ציור, הגלריות ברמלה באופקים, עמותת 'רשת'
  • 2009 - חדר האוכל כמשל, קיבוץ יפעת 2009, אוצרת: מיכל שכנאי-יעקבי
  • 2010 - חיפה- ישראל – פלובדיב, בולגריה אוצרת: שירלי משולם, מוזות בעמק, המוזיאון לראשית ההתיישבות, קיבוץ יפעת, אוצרת: מיכל שכנאי יעקבי
  • 2013 - מרחב מתמשך, הגלריה בבית התרבות והאמנות בנצרת, אוצר: פריד אבו שקרה
  • 2013 - אני מפה, I AM FROM HERE, הגלריה לאמנות מרכז ההנצחה, קריית טבעון, אוצרת: טלי כהן גרבוז
  • 2014 - חי צומח דומם, מתחם הרכבת בכפר יהושע, אוצרות: מיכל שכנאי יעקבי ונטע הבר
  • 2014 - דפי עבודה, מכון מופ"ת, תל אביב, אוצרת: דורית רינגרט
  • 2014 - אני מכאן, הגלריה בגבעת חביבה, אוצרות: אתי עמרם אסנת בן שלום
  • 2016 - בית אמא, הגלריה העירונית בעפולה, אוצרים: עוז זלוף ורעי רביב תנועת 'תרבות'
  • 2016 - מחנה ציור-פעילים, מוזיאון הנגב, אוצרים: דוד וקשטיין ודליה מנור
  • 2016 - יחסים ודאגה, 20 שנה לזכרו של אבי, הגלריה בלוחמי הגטאות
  • 2016 - בית אמא, הגלריה בעירונית בעפולה, אוצרים: עוז זלוף, רעי רביב
  • 2017 - 40 לגלריה בכברי, הגלריה לאמנות בקיבוץ כברי, אוצרת: דרורה דקל
  • 2017 - גם אחד זקוק לשניים, הסדנה לאמנות ביבנה, אוצרת: אתי עמרם
  • 2017 - עגלה מלאה, בית חנקין ומתחם הרכבת, כפר יהושע, אוצרות: נטע הבר ואילת הרצוולף
  • 2018 - גדיש-פרויקט אמנות שיתופי, מתבן 1, בית חנקין כפר יהושע.

אוצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1997 - ענני במרחביה, בית שטורמן עין חרוד, אצירה והפקת קטלוג התערוכה
  • 1997 - נדבך, יונית קדוש, בית האמנים בירושלים
  • 2000/2001 - הפקה ואוצרות תערוכת בוגרי המכון לאמנות במכללה האקדמית אורנים
  • 2001 - "שיך אברייק" מבט באמנות על מיתוס אלכסנדר זייד והתקופה, הגלריה במרכז ההנצחה בקריית טבעון, עזרה במחקר ושותפות באצירה עם אסתי רשף
  • 2001-2011/13 - מנהלת הגלריה לאמנות ישראלית, המכללה האקדמית אורנים, אוצר: דוד וקשטיין
  • 2002 - תערוכת בוגרי המכון לאמנות אורנים, גלריית הקיבוץ, תל אביב
  • 2003 - האחר, סטודיו אמן חדרה, תערוכת סטודנטים מהמכון לאמנות אצירה משותפת עם פריד אבו שקרה
  • 2004 - תערוכת בוגרי המכון לאמנות במכללה האקדמית אורנים, הפקה ואוצרות.
  • 2015 - אוצרת אמנות בחנות הספרים קרון הספרים בקרית טבעון
  • 2016 - מוזה 42 - גלריה חדשה, אצירה משותפת עם פריד אבו שקרה במכללת אורנים
  • 2018 - פאטמה, תערוכת פרס אוסקר הנדלר, גלריה קיבוץ לוחמי הגטאות, אוצרות משותפת עם מיכל הורביץ.

פרויקטים ויוזמות מיוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2000-2016 - עורכת עמיתה וממייסדות כתב העת 'קו נטוי' – כתב עת לספרות ואמנות במכללה האקדמית אורנים
  • 2003-2005 - מנהלת הפקה של סדרת הסרטים, 'שנות השמונים באמנות הישראלית' גלריה באורנים
  • 2005 - השתתפות בסרט הדוקומנטרי 'בית הילדים' – תסריט ובימוי: תמי פיינגולד בעקבות התערוכה 'לינה משותפת - קבוצה וקיבוץ בתודעה הישראלית'

פרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2010 - פרס עידוד יצירה - מנהל התרבות והספורט, המחלקה לאמנות פלסטית

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עידית לבבי גבאי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עידית לבבי גבאי- כרטיס ביקור ( אתר האמנית) http://iditlevavi.com
  2. ^ שגב, חגי, באור השמש העזה, (קטלוג התערוכה), בית אבי חי, 2012, עמוד 4
  3. ^ תמיר, טלי, עיניים של חלוצה מתוך : מאה מגבות מטבח, 1995 http://talitamir.com/catalog/album/13
  4. ^ שפירא, יניב, שעת התבהרות, (קטלוג התערוכה), עין חרוד, 2011, עמ' 29-13
  5. ^ לבבי- גבאי, עידית, לינה משותפת, (קטלוג התערוכה), הלנה רובינשטיין ,2005 (מתוך שיחה בין משתתפי התערוכה שצולמה בבית הילדים במרחביה לסרט בבימויה של תמי פיינגולד)
  6. ^ לבבי-גבאי ,עידית, לינה משותפת, 2004, http://iditlevavi.com
  7. ^ מלמד, נעה, כתם שמש על הקיר,(קטלוג התערוכה) תערוכה משותפת ליהושוע גרוסברד ועידית לבבי גבאי, הגלריה בקיבוץ לוחמי הגטאות, 2008, עמ' 4
  8. ^ שגב, חגי, באור השמש העזה, (קטלוג התערוכה), בית אבי חי, 2012, עמ' 7
  9. ^ בר–אור, גליה, שעת התבהרות,2011, עמ' 11
  10. ^ שפירא, יניב, שעת התבהרות, (קטלוג התערוכה), עין חרוד, 2011