יפעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יפעת
מחוז הצפון
מועצה אזורית עמק יזרעאל
גובה ממוצע[1] ‎128 מטר
תאריך ייסוד 1926
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2019[1]
  - אוכלוסייה 1,208 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 4.9% בשנה עד סוף 2019
האתר הרשמי של קיבוץ יפעת

יִפְעַת הוא קיבוץ בעמק יזרעאל, השוכן בין נהלל למגדל העמק. הקיבוץ נמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל.

קיבוץ יפעת בשנת 1960

קיצור תולדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בי"ז בכסלו תרפ"ז (1926) עלתה קבוצת השרון להתיישבות בעין בֵּדָה שליד נהלל. לצידה התיישבה קבוצת עיינות. במאורעות תרפ"ט עברו הקבוצות לרמת דוד. לאחר שנים של חיי קהילה ומשק נפרדים החליטו חברי קבוצת השרון להתאחד יחד עם קבוצת יוצאי קיבוץ גבת (עקב הפילוג בקיבוץ המאוחד) להקמת קיבוץ חדש.

אבן הפינה לקיבוץ נורתה באפריל 1952.[2] בתחילה נקרא הקיבוץ "איחוד השרון - גבת",[3] אך שמו שונה ליפעת, על-שם היישוב המקראי "יפיע"[4] שהיה ככל הנראה במקום זה (ומהווה גם, ככל הנראה, את מקור שמו של הכפר יפיע הסמוך). הקיבוץ תוכנן באופן המפריד בין אזורי בעלי חיים והתעשייה לבין מגורי החברים, על מנת למנוע פגיעה מיותרת בבעלי החיים ובבני אדם.[5]

הקיבוץ כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

יפעת הוא קיבוץ מתחדש (מופרט) שרבים מחבריו מוצאים את פרנסתם מחוצה לו. נכון לשנת 2013 ישנם בקיבוץ עצמו מספר ענפים חקלאיים: ענף המטעים הכולל מטע אבוקדו ומטע שקדים, ענף גידולי שדה, רפת (המשותפת עם עוד שני קיבוצים), לול. בנוסף ישנה קונדיטוריה המתמחה במאפים ועוגיות בעבודת יד.

בקיבוץ שוכן גם "מוזיאון העמק", המנציח את מפעל ההתיישבות של אנשי העלייה השנייה והשלישית בעמק יזרעאל, בנוסף למוזיאון הרפת והחלב המספר את סיפורו של ענף הבקר והרפת בארץ מראשיתו, אשר נמצא במתחם מוזיאון העמק. במרכזו של הקיבוץ ניצב פסל "הקיבוצניק" פרי יצירתו של הפסל אחיעם שושני.

כמו כן נמצא בקיבוץ אולם אירועים אזורי ובו 700 מקומות, המשמש את כלל עמק יזרעאל.

ילדי הקיבוץ לומדים בבית הספר היסודי שגיא בקיבוץ שריד ובבית הספר העל-יסודי "העמק המערבי" השוכן ביפעת, בו לומדים גם תלמידים מקיבוצים ויישובים קהילתיים שכנים.

בשנת 2010 החלה בנייתה של שכונה קהילתית שתושביה לא יהיו חברי הקיבוץ.

אנשים ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים גבתי, שר החקלאות מאמצע שנות ה-60 עד אמצע שנות ה-70 של המאה ה-20.

אליעזר שושני, גזבר הפלמ"ח ומזכיר ברית התנועה הקיבוצית.

ד"ר מאיר איילי, מורה וחוקר היהדות.

חגי מירום, בן וחבר הקיבוץ לשעבר שהיה מזכ"ל הנוער העובד והלומד, ח"כ שכיהן גם כיו"ר ועדת החוץ והביטחון וגזבר הסוכנות היהודית.

צביקה לוי, האבא של החיילים הבודדים וזוכה פרס ישראל.

נקודות עניין בקיבוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית התרבות
חדר הנצחה וזיכרון

בית התרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1952 נחתם הסכם השילומים עם גרמניה. ההסכם לא כלל את חברי הקיבוצים, ורק מאוחר יותר שונה ההסכם וגם חברי הקיבוצים נכללו בהסכם. ביפעת היו שלושים חברים שהיו זכאים לקבלת הפיצויים האישיים (רנטות). החברים קיבלו את הרנטות על שמם והעבירו את הכסף לקיבוץ.[6] בשנת 1962, על יסוד חוק משלים, הוכרה זכאותם של חברים ממדינות נוספות לקבלת שילומים. הכספים שהתקבלו הועברו לקיבוץ. ההחלטה מה יעשה בכסף הייתה נחלת האספה הכללית, אך רוב החברים הבינו וקיבלו מראש שיש להתחשב ברצונם של מקבלי השילומים. אחרי התלבטות משותפת הודיעו מקבלי השילומים מגרמניה, שברצונם להקים בכספים האלה "מפעל תרבותי". הנושא עלה לאספה לראשונה בכז' בכסלו תשי"ז, 1 בדצמבר 1956, ולאחר מכן עלה עוד פעמים אחדות בהיבטים שונים. במוצ"ש, יז' אייר תשכ"ג, 11 במאי 1963, אחרי כשש שנים וחצי, האספה אישרה את ההצעה החדשה-ישנה. האדריכל החיצוני שנבחר היה שלמה גלעד (גרמוט) מחיפה, שהיה מוכר מפרויקטים מרשימים רבים בחיפה ובמקומות אחרים. באוקטובר 1963, הוצגו התוכניות בפני הציבור על לוח המודעות. במסגרת אירועי חג העשור ליפעת, בתאריך 26 ביולי 1964 הונחה אבן הפינה לבניין בית התרבות. בית התרבות בקיבוץ יפעת נחנך בטקס חגיגי במוצאי שבת כא' בטבת תשכ"ח, 11 בינואר 1969.

כמו מבנים נוספים של האדריכל שלמה גלעד, בית התרבות ביפעת שייך לזרם הברוטליזם באדריכלות ובפיסול. המאפיין העיקרי של זרם זה הוא השימוש בבטון חשוף. כחודש אחרי חנוכת הבית עלתה על בימת בית התרבות ההצגה הראשונה: "דודה ליזה". שחקני הבימה הנערצים הפליאו לשחק במחזה שכתב וביים ניסים אלוני. בשנת 2001 העבירה יפעת את ניהול בית התרבות למועצה האזורית עמק יזרעאל. הבית עבר שיפוץ נרחב בהשקע כספית כבדה של המועצה בתמיכת מפעל הפיס ומשרד התרבות, כולל החלפת המושבים ממושבי העץ למושבים מרופדים, ושדרוג המערכות השונות. בשנת 2020 עבר הלובי שיפוץ נרחב נוסף, ובנוסף לכל החידושים, נפתח בחלק העליון של הלובי חדר הנצחה אזורי ובצמוד לו חדר לתערוכות מתחלפות.

המוזיאון לראשית ההתיישבות בעמק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון העמק

המוזיאון לראשית ההתיישבות בעמק הוא מוזיאון הקרוי על שם עודד (עודדי) ארצי[7] מייסד המוזיאון. ארצי, בן קבוצת השרון (לימים יפעת), החל לאסוף חפצים וכלים חקלאיים. לכל חפץ שהביא למוזיאון היה מחובר סיפור, סיפור על חפץ ועל בני אדם. המטרה הייתה להקים מוזיאון יישובי שינציח את אנשי ההתיישבות השיתופית-חלוצית בארץ ישראל. במרוצת הזמן, התמקד המוזיאון בסיפור ההתיישבות בעמק יזרעאל. עודד החל לאסוף את הכלים בשנת 1966, כאשר חזר משליחות בארצות הברית, שבה נפגש עם תרבות השימור ועם אתרי ראשונים. בהתחלה הוקמה תערוכת כלים חקלאיים במלאת 40 שנה להתיישבות בעמק המערבי. תערוכה זו היוותה את הבסיס להקמת המוזיאון, שנפתח לקהל הרחב בשנת 1972. עודד אסף כלים עתיקים ופריטים שמספרים את סיפורה של ההתיישבות בעמק יזרעאל וניהל את המוזיאון עד שחלה ונפטר ב-1986. המוזיאון מנציח את עודד בתוך שמו ואת דרכו בעצם קיומו ודרך התנהלותו.[8] היום המוזיאון מנוהל על ידי המועצה האזורית עמק יזרעאל.

בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת יפעת הוקם בה גם בית כנסת במימון משרד הדתות. בית הכנסת – צריף עץ גדול – הוקם ליד בתי המגורים שהוקצו להורים סמוך לכניסה ליישוב. באגף המזרחי של הצריף הותקן מטבח לפי כל דיני הכשרות. בשנת 1965 חל שדרוג משמעותי בתפילות עם הצטרפותו של יעקב לוין ליפעת. יעקב, בקולו הערב, במנגינותיו ובתפילתו היפה השרה רוח חדשה על בית הכנסת ומשך אליו קהל נוסף. יעקב שימש כבעל קריאה קבוע ואף לימד ילדים לבר מצווה. בשנת 1990 עבר בית הכנסת שיפוץ ושדרוג במימון נוסף שהושג ממשרד הדתות וכספים שגייס ממקורות אחרים חגי מירום. החזות הפנימית של בית הכנסת עוצבה בסגנון אירופי עתיק, עם תקרת עץ דקורטיבית אשר נברשת רבת קנים משתלשלת ממנה ועם חלונות מקומרים שבהם מעוטרים ויטראז' צבעוני. גם הבימה חודשה בעבודת עץ אמנותית.[9]

גן ניר[עריכת קוד מקור | עריכה]

גן ניר

לזכרו של ניר בן-חיים מקיבוץ יפעת, שנפל באסון המסוקים בפברואר 1997.[10] באסון התנגשו שני מסוקי יסעור שהובילו לוחמים ללבנון. באירוע נהרגו כל 73 החיילים שהיו במסוקים. שמונה מתוכם היו אנשי הצוות שהטיסו את המסוקים. הגן הזה הוא גן הזיכרון לניר שאותו תרמה משפחת בן-חיים. על קיר המבנה שצמוד לגן, תלויים 73 אריחים שמנציחים את 73 החיילים שהיו בשני המסוקים.[11]

א גרוייסע מציאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיבוץ יפעת שוכן מוזיאון נוסטלגיה ״א גרוייסע מציאה״. את המוזיאון הקים ומתחזק - דרור ברק, שבמשך 35 שנה אסף יותר מ - 2000 חפצי ארץ-ישראל שנעלמו מזמן מן העולם.[12] במוזיאון יש כתשע פינות משוחזרות ומלאות בחפצים ישנים. ניתן להתרשם ממטבח של פעם, ממרפאה, מחצר כובסת, מבונקר תש״ח, מחנות מכולת, מחדר-להשכיר, מבית מסחר למכונות ולמכשירים, ממשק חקלאי, ומחדר ילדים. דרור עמל במשך כ-5 שנים, על בניית המקום והשקיע בו שעות עבודה רבות.[13]

האסם[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסם

האסם מראשית הקמת היישוב, הוא הסמל של הקיבוץ. האסם עדיין פעיל, אבל הקיבוץ העביר אותו בשנים האחרונות לניהול של חברה חיצונית.[14]

חדר המורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימים אלה מוקם ביפעת חדר המורשת על ידי דר' מרים (מרימי) אהרוני, בצמוד לארכיון הקיבוץ.

האורווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון רוכבי יפעת פועל בענף הרכיבה הטיפולית. המועדון מתמחה ברכיבה ספורטיבית ונחשב לאחד המועדונים המובילים בארץ. הנבחרת של הקיבוץ כוללת את חברי הנבחרת הצעירה והנבחרת הבוגרת המשתתפים בתחרויות ומייצגים את יפעת. הנבחרת פועלת תחת ניהולו של אלי קרא, אלוף ישראל ברכיבה מערבית איש סוסים וותיק.[15]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2019, אוכלוסייה במועצות אזוריות לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2018
  2. ^ נורתה אבן הפינה לאיחוד השרון גבת, דבר, 27 באפריל 1952
  3. ^ השרון גבת לנקודה חדשה, דבר, 29 ביולי 1954
  4. ^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק י"ב
  5. ^ מרדכי נאור, בלי שגיאות העבר, דבר, 18 ביולי 1958
  6. ^ דר' מרים אהרוני, משכן הרוח (עמ' 1-20), קיבוץ יפעת, ‏11/1/2019
  7. ^ ארצי עודד, קיבוץ יפעת
  8. ^ מוזיאון העמק
  9. ^ דר' מרימי אהרוני, בית הכנסת, קיבוץ יפעת, ‏יוני 2013
  10. ^ אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל, אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל
  11. ^ סמדר בצלאל, פרויקט 73, פרויקט 73, ‏4/2/1997
  12. ^ תכירו את ברק: בלילה רפתן, ביום "אָ גְרוֹייסֵע מְצִיאֶה", עמקניוז - חדשות העמק, ‏2017-04-07
  13. ^ טל ברוקשטיין, מוזיאון הנוסטלגיה: ״א גרוייסע מציאה״, outdooractive, ‏11/3/2019
  14. ^ נדב ברקאי, מגדל האסם, גוגל מפות, ‏נובמבר 2020
  15. ^ מועדון רוכבי יפעת, מועדון רוכבי יפעת