חיים מאור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיים מאור
Haim maor 002-3.jpg
חיים מאור (2014)
לידה 1951 (בן 68 בערך)
יפו, ישראל
לאום ישראלי
תחום יצירה ציור

חיים מאור (נולד ב-1951 ביפו, מתגורר במיתר) הוא אמן, אוצר ופרופסור מן המניין במחלקה לאמנויות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בוגר בית המדרש למורים לאמנות, רמת השרון, 1976. שימש ככתב האמנות בעיתון ״על המשמר״ ובביטאון ״יחד״, ממייסדי כתב העת לאמנות ״סטודיו״, אותו ערך בין השנים 1989–1993.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים מאור נולד ביפו בשנת 1951 בשם חיים בנימין מושקוביץ על שם סבו מצד אביו שנרצח באושוויץ. אביו, שהגיע לאושוויץ בשנת 1942, היה היחידי מבני משפחתו ששרד. הוא נמלט והצטרף לפרטיזנים, ולאחר מכן, עלה ארצה בשנת 1949 באניית מעפילים שם פגש את אמו של מאור, אף היא ניצולת מחנה ריכוז.

מאור למד ציור בין השנים 1961–1968 אצל הצייר אדוין סלומון. במהלך שירותו הצבאי שימש כחוקר צבאי במצ״ח. בין השנים 1973–1976 למד אמנות והוראת אמנות בבית המדרש למורים לציור ולאמנות ברמת השרון, ומאז 1979 הוא עוסק בהוראת אמנות במסגרות שונות במקביל לפעילותו כאמן וכאוצר.

מאור היה נציג ישראל בביאנלה ה-12 לאמנים צעירים שהתקיימה בפריז ב-1982. שנה לאחר מכן היה חבר במשלחת סופרים ואמנים לפולין במסגרת אירועי "40 שנה לציון מרד גטו ורשה". כעיתונאי כתב מאור במוסף "חותם" של העיתון "על המשמר" וב"דבר ראשון". היה ממייסדיו של כתב-העת לאמנות "סטודיו", וכיהן כעורכו הראשון בין השנים 1989–1993. כאוצר, מאור בחר לחקור ולגלות אמנים או נושאים שונים בחברה הישראלית, עולים, שואה, ערבים ועוד.

מאור הוא פרופסור מן המניין במחלקה לאמנויות באוניברסיטת בן-גוריון. כאמן, בוחן מאור בעבודותיו את מרכיבי הזיכרון והזהות שלו על רקע הזיכרונות הטראומטיים של משפחתו בשואה ובישראל. גוף העבודות המרכזי ביצירתו האמנותית בוחן את מרכיבי הזהות שלו באופנים ובהקשרים שונים, במיצבים מרובי אמצעים, תוך דיאלוג עם 'אחרים'.

כחוקר וכמרצה, נמנה מאור על מקימי המחלקה לאמנויות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשנת 1996. משנת 2006 הוא משמש פרופסור-חבר במשרה מלאה במחלקה. בנוסף, הוא משמש כיועץ לנשיאת האוניברסיטה בנושאי אמנות; כמנהל ואוצר הגלריות של האוניברסיטה וכמרכז חטיבת אמנות-יצירה. הוא מרצה על אמנות ישראלית ואמנות עכשווית ומרכז את קורס אוצרות וחטיבת אמנות-יצירה. תלמידיו השתלבו בעמדות מפתח בשדה האמנות כאוצרים במוזיאונים ובגלריות וכאמנים פעילים.

כאוצר עצמאי וכאוצר הגלריות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אצר מאור תערוכות רבות שחשפו אמנים ממגזרים שונים, בעיקר אמנים מן הפריפריה הגאוגרפית והתרבותית. הוא חקר נושאים שלא טופלו בתצוגות בסצנה המרכזית של האמנות בישראל. התערוכות והקטלוגים הנלווים שמשו ומשמשים כחומר לימודי משמעותי המרחיב את הידע אודות האמנות הישראלית.

פעילות אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאור הציג בתערוכות רבות בארץ ובעולם. בין השאר הציג את תערוכות היחיד "אות קין" (1978) ו"עיוורון" (1979) בגלריית הקיבוץ בתל אביב; המיצב הנייד "מיתוסים מתמוססים" אותו הציג בשנים 1980-1983; המיצב "פני הגזע ופני הזיכרון" במוזיאון ישראל (1988); "פני הגזע והזיכרון סוזאנה - שושנת יעקב" במוזיאון היהודי הלאומי בוושינגטון, ארצות הברית (1998); "המשפחה" יחד עם האמן חאדר ושאח בגלריה "מרכז הקצה" (2009). "הם אני: חיים מאור" תערוכת יחיד במוזיאון הפתוח במגדל תפן ובמוזיאון הפתוח בפארק התעשייה בעומר (2011-2012). יצירותיו הוצגו גם במוזיאון היהודי בברלין, וכן בתערוכות בהולנד, ארצות הברית ועוד.

מאור זכה ב-1994 בפרס שר המדע והאמנויות, ב-1995 בפרס זוסמן מטעם יד ושם, ובשנת 2010 בפרס שרת התרבות והספורט.[1] מנימוקי חבר השופטים בפרס שרת התרבות והספורט לשנת 2010:

היבט המרכזי ביצירתו, רבת השנים, של האמן חיים מאור הוא העיסוק באחר. אותם "אחרים" הם האובייקטים שעמם הוא משוחח, אותם הוא מתעד, איתם הוא יוצר דיאלוג ויזואלי. מאור מתייחס אל האחרים כחלק ממנו ולעתים קשה להבחין ביצירתו מי הוא חיים מאור ומי הוא האחר. מקורות השראתו הם בראש וראשונה ההתבוננות האישית שלו בעצמו, כגבר, כבן תרבות, כיהודי, כישראלי, כבן לניצולי שואה ממוצא פולני, כחילוני, כמאמין, כקיבוצניק לשעבר, כתושב הנגב, כבעל, אב וסב, כאמן יוצר וכבעל יצרים. בכול המצוין כאן הוא רואה פתח ליצירת הדיאלוג שלו עם האחרים כאשר המיצגים את האחרים הם בני משפחתו הקרובה, ניצולי השואה, העם הגרמני המתחדש והעם הפלסטיני. ביצירתו הרב גונית, גם מבחינה טכנית, ישנו הדיאלוג המאוד טעון של הזיכרון תוך התבוננות מפוקחת על ההווה והעתיד. יצירתו מציפה, תוך מבט אישי מאוד, בעיות חברתיות וקיומיות של החברה בה הוא חי ויוצר, החברה הישראלית".

איורים של ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1968-1961 - אמנות, אצל אדוין סלומון.
  • 1970 - מגמת אמנות שימושית, תיכון עירוני י"ד ע"ש חנה יפה, תל אביב, בגרפיקה.
  • 1976-1973 - אמנות והוראה, בית המדרש הממלכתי למורי אמנות, הרצליה.

מבחר תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1978 - "אות קין", גלריית הקיבוץ, תל אביב. אוצרת: מרים טוביה-בונה.
1984 "הסוואה: גלגולי ההתפתחות של בני-אור ובני-חושך - 1984-1981",  גלריית הקיבוץ, תל אביב
  • 1988 - "פני-הגזע ופני-הזיכרון", מוזיאון ישראל, ירושלים. אוצר: יגאל צלמונה
  • 1996 - "סוזאנה – שושנה", מרכז ההנצחה, טבעון. אוצרת: אסתי רשף
  • 2000 - "אָנִימָה, אָנִימוּס, אָנוֹנִימוּס", גלריית קיבוץ גבעת חיים איחוד
  • 2001 - "פוטוגר-פֵיָה", גלריה טובה אוסמן, ת"א
  • 2002 - "מסומנים: 2002-1975", גלריה כברי, קיבוץ כברי
  • 2007 - "מילת מפתח", בית מיכל, רחובות. אוצרת: כרמית בלומנזון
  • 2008 - "שולחן ערוך", היי-טאצ', הרצליה. אוצרת: דפנה נאור
  • 2011-2012 - "חיים מאור: הם אני", המוזיאון הפתוח, גני התעשייה תפן ועומר. אוצרת: רות אופק
  • 2013 - "פורטרטים מספינצה", המכון הרומני לתרבות תל אביב. אוצרת: קלאודיה לזר
  • 2014-2015 - "יהודי טוב. גוטע ייִד . Good Jew . يهودي جيد",  משכן לאמנות עין-חרוד, אגף היודאיקה. אוצרת: דבורה ליס.
2017-2018 "חיים מאור - הצפה", מרכז אמנויות וגלריה ע"ש אפטר-ברר, מעלות תרשיחא, אוצרת נועה מגדל

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1994 - פרס, משרד המדע והאמנויות
  • 1994 - פרס זוסמן לאמנים העוסקים בנושא השואה, יד ושם, ירושלים
  • 1999 - פרס ראש העירייה, עמק הפר
  • 1999 - מלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל ע'ש שרת
  • 2004 - מענק, המועצה לתרבות ולאמנות של מפעל הפיס
  • 2010 - פרס העיצוב, משרד התרבות והספורט
  • 2018 - פרס מפעל חיים לאמנים ותיקים ע"ש אריק איינשטיין, נשרד התרבות והספורט.

(הפרס מוענק מדי שנה על ידי משרד התרבות והספורט ליוצרים ותיקים אשר הטביעו חותמם ופעלו לקידום התרבות בישראל.

חבר השופטים בקטגוריית האמנות הפלסטית: תמר רבן, סעיד אבו שקרה ורפי ברביבאי נימקו את הבחירה במאור: "אמן פעיל, חוקר אמנות ישראל, מרצה ואוצר עצמאי. מאור בחר בפריפריה כמקור פעילות מרכזי במשך יותר מ־30 שנה. תרומתו לאמנות ולחברה הישראלית עצומה".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאור נשוי ואב לחמישה. בין 1977 ל-2013 התגורר בקיבוץ גבעת חיים מאוחד בעמק חפר, ולאחר מכן, ביישוב מיתר שבנגב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חיים מאור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]