ערי שיירות

ערי שיירות היו תחנות מעבר לשיירות אשר הובילו סחורות מעיר לעיר והתקיימו עד סוף התקופה הרומאית. ערי השיירות שימשו להעברת סחורות, ולמנוחה הן לסוחרים והן לגמלים ולבהמות שהעבירו סחורה ממקום למקום. שכיחותן והשפעתן של ערי השיירות פחתו כאשר האימפריה הרומית חדלה מלהתקיים בשנת 332 לספירה.^[1] את המונח "ערי שיירות" טבע החוקר מיכאיל רוסטובצף בשנת 1932 בספרו "ערי השיירות". רוסטובצף הגדיר עיר שיירה כעיר החוצה נתיב סחר מרכזי בין המאות ה-1 לפני הספירה ועד המאה ה-4 לספירה. בספרו מציין רוסטובצף את תדמור, עבדת ואת דורא אירופוס כערי שיירות קלאסיות ומרכזיות שניקזו אליהן שיירות של סוחרים שהגיעו מערים אחרות.^[2]

גאוגרפיה

מיקום ערי השיירות היו בדרך כלל לאורך דרכי הסחר באימפריה הרומית. היו ערי שיירות שחיברו באזורי התפר בין האימפריה הרומית לבין האימפריה הסאסאנית (הפרסית). חלק מערי השיירות היו ערי נמל שהיוו שער כניסה לפרובינקיות האימפריה שהיו לחופי הים התיכון ומשם חצו השיירות לפנים הפרובינקיות. יוצא מכך שערי השיירות היו ממוקמות באזורים אסטרטגיים חשובים לאימפריה הרומית.

היסטוריה

ערי שיירות בתקופה הרומית

שיאן של ערי השיירות היו בתקופת הפקס רומנה - תקופת השלום הרומאית בין השנים 27 לספירה ועד 180^[2] לספירה. בתקופה זו ערי השיירות צברו כוח רב כתחנות מסחר, במרכזן היה שוק סוחרים בו החליפו סחורה, מכרו וקנו. בנוסף ערי השיירות היו מרכז תיירותי נרחב, שירותי לינה מזון ומים ניתנו לאנשי השיירות ובעלי החיים קיבלו מספוא ומנוחה.^[1] ערי השיירה פיתחו את היכולות הכלכליות שלהם עם הזמן כדי לשלם מיסים לקיסר הרומאי.^[1]

דוגמאות לערי שיירות בתקופה הרומית

תדמור

היה זה הקיסר אדריאנוס בשנת 129 לספירה שפיתח את העיר תדמור (פלמירה) בסוריה והפך אותה לעיר שיירה החשובה ביותר באימפריה הרומית.^[3] תדמור-פלמירה שימשה כשער בין שתי האימפריות הגדולות ביותר באותה תקופה: האימפריה הרומית והאימפריה הסאסאנית (הפרסית) וכנתיב המחבר את המסחר בגבול בין שתי האימפריות. תדמור-פלמירה כעיר שיירה צברה כוח רב בעקבות היכולת לפתח את הכלכלה שלה. לתקופה קצרה צבר אדנטוס (אנ'), השליט של תדמור-פלמירה כוח ונחשב למפקד הכוחות הרומיים במזרח. הרומאים ראו באדנטוס כגורם שיכלו לסמוך עליו ולהסתמך על יכולתו להעביר את המיסים לאימפריה, ביתו זנוביה ניצלה את הקשרים שלה ואת הכוח הכלכלי שהעיר צברה ויצאה נגד האימפריה הרומית וכבשה שטחים נרחבים מהאימפריה הרומית בין השנים 272-274.^[4]

דורא- אירופוס

דורא אירופוס הייתה עיר שיירה גדולה במובנים של העת העתיקה, הרומאים השקיעו בפיתוח הדרכים שהובילו לעיר, העיר ממוקמת על נתיב הסחר בין מערב למזרח וכן קרוב לנהר הפרת, כמו תדמור גם דורא אירופוס הרוויחה מן השליטה הרומאית, הסוחרים היו עוצרים בדורא וממשיכים הלאה לעיר הבאה. מבנים ארכאולוגים רבים שנחשפו בעיר מעידים על הפיתוח בתקופה הרומאית, המבנה המפורסם ביותר הוא בית הכנסת של דורא אירופוס, המעיד על כוחם של תושביה היהודים בעיר. העיר משכה אליה חיילים וסוחרים שתקשרו ביניהם במספר שפות דבר המעיד על היותה של עיר השיירה עיר קוסמופוליטיות.^[5]

עבדת

עבדת שוכנת סמוך לדרך הבשמים, בשל היותה סמוכה לגבול עם הנבטים הייתה לעיר חשיבות רבה כעיר שיירה, הסוחרים היו מגיעים מהדרום ומהמזרח ונעים מערבה, הרומאים ראו בעבדת כמקום אסטרטגי צבאי חשוב. בעת המרד הגדול היהודים המורדים ששכנו במצדה היו תוקפים שיירות סוחרים עם הבשמים היקרים כמו בושם האפרסמון, הרומאים ביצרו את עובדת עם מבצרים ושיכנו שם חיל מצב כדי להגן על הסוחרים.^[6]

ערי שיירות נוספות שהציעו חוקרים אחרים:

ערוער- יפעת טהרני סוסלי^[7] משתמשת במונח במאמרה ומציינת את ערוער כעיר שיירה שישבה על נתיב הסחר הערבי.
עכו- פטולומיאוס- עמי נדיר^[8] מעלה השערה בעבודתו שעכו בתקופה הרומאית ביזנטית גם יכולה להחשב לעיר שיירה כיוון שהיא נמצאת בנתיב הסחר האימפריאלי.

מאפיינים

ערי השיירות היו ממוקמות לאורך נתיבי הסחר, מחלקה המזרחי של האימפריה ועד גיברלטר והאי הבריטי שבמערב האימפריה. בכל עיר שיירה היה חיל מצב שהוקם על ידי הרומאים וזאת כדי להמשיך לקיים ולאבטח את השיירות ואת העיר מפני שודדים.^[9] ערי השיירות מילאו תפקיד גם כעריי תיירות. הן סיפקו לשיירות מקום לינה, מזון לסוחרים ולבעלי החיים, שתייה ושעשועים כיאה לעולם הרומאי. עם הזמן ערי השיירות צברו כוח וממון רב ואת הממון שהם צברו הם השקיעו בפיתוח העיר.^[10]

בעלי תפקידים

בכל עיר שיירה היו בעלי תפקידים שהיו ממונים על הגנת השיירות, טיפול בבעלי חיים, טיפול בעגלות, פונדקנים (בעלי מסבאות) ומגדלי בעלי חיים שסחרו בבעלי חיים כדי להחליף את בעלי החיים שהגיעו לעיר עייפים מהמסע.^[3] בעלי התפקידים הוסמכו על ידי ראשי ערי השיירות ועבדו בשירות העיירות.^[4]

הדרכים

הדרכים הרומיות שיפרו את תנאי הדרך ושיירות רבות יכלו לנוע במרחבי האימפריה, הדרכים שימשו בעיקר את הצבא הרומי ואת השירות הפקידותי של האימפריה להעברת מכתבים אך הדרכים שימשו גם את הסוחרים הרבים שעברו בין העיירות השונות ברחבי האימפריה. הרומאים בנו בנוסף גשרים מה שגרם לקיצור תוואי הדרך, השיירות היו עוברות בצורה ישירה מעל נהרות ונחלים מה שקיצר את הדרך אל הערים.^[11]

צבא

בערי השיירות ישבו חיילות מצב של האימפריה הרומית, הם התיישבו בבסיס בתוך העיר וכל תפקידם היה לשמור מפני גלי תקיפה של שודדים שאיימו על השיירות שהיו עוברות קרוב לערים, בעתות מלחמה הבסיסים היו הופכים לקו החזית שמגן על גבולותיה של האימפריה הרומית. בעתות שלום החיילים היו שומרים על תקינות הסחר.^[4]

כלכלה

עריי השיירות היוו מוקד כלכלי משמעותי בעבור האימפריה הרומית, שיירות של גמלים, סחורות ורעיונות היו עוברים מעיר שיירה אחת לעיר אחרת, עריי השיירות היו מוקד תיירותי עם אכסניות ומסבאות שהיו זמינות לשיירות אשר הגיעו ממרחקים.^[2] ערי השיירות היו מקום עגינה, ומקום התארגנות רגע לפני שהמשיכו לעיר הבאה, חלק מהשיירות בחרו לעצור בעריי השיירה ולהקים דוכנים ולמכור את הסחורות אותם הביאו. ערי השיירות היו לעיתים רבות מוקד למפגש בין שיירות, השיירות היו יוצאות מערי השיירה ונפגשות בעיר שיירה מסוימת שם היו מחליפים ביניהם את הסחורות. האימפריה הרומית ראתה בערי השיירה כמרכיב כלכלי חשוב באימפריה הרומית והטילו מיסים כבדים על השיירות ועל ערי השיירות עצמן, הגוף הצבאי שישב בעיר גבה את המיסים מהעיר. נכבדי העירייה היו מעבירים את המיסים לחיל המצב שישב בעיר.^[4] בזכות גביית המיסים הרומית עריי השיירות היו מוכרחות לשפר באופן מתמיד את התנאים לשיירות כדי לספק שירות יותר טוב. בעקבות כך משכו ערי השיירות את השיירות ואת הסוחרים להגיע אל עירם. התמריץ של ערי השיירות היו המיסים אותו גבו מהסוחרים ומהשיירות כך שגם הרומאים נהנו ממיסים גבוהים אך גם ערי השיירות נהנו ממעמד כלכלי איתן ויציב. בעיתות מלחמה בין האימפריות ערי השיירות היו סוגרות את נתיב המסחר, אך בעיתות שלום נתיב המסחר היה פורה.^[10]

ביטחון

מקרה מיוחד בעיני הרומאים על חשיבות ערי השיירות היה כאשר היהודים המורדים ממצדה היו תוקפים שיירות שהיו יוצאות מעין גדי לשאר רחבי האימפריה והיו מגיעות עד אוסטיה עיר הנמל של רומא עם בושם האפרסמון שבתקופה זו היה שווה פי שתיים ממשקל זהב, האימפריה הרומית ראתה בהתקפות אלה כאיום על שלמות האימפריה הרומית. ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו טען שהתקפות אלו של יהודי מצדה היו הגורם המרכזי לכיבוש מצדה על ידי הרומאים.^[12]

הביקורת על המונח ערי שיירות

המינוח נחשב במחקר לבעייתי כיוון שחוקרים ניסו להבין האם מה שאפיין את ערי השיירות לא מאפיין את הערים הרומיות של אותה תקופה, התשובה של רוסטצבף הייתה שהערים האלה היו ממוקמות בנתיבי המדבר ולא היה להם זכות קיום מלבד היותם ערי שיירה. חוקרים רבים ובהם גלן באוורסוק התנגדו להגדרה של רוסטצבף, טענת המבקרים הייתה שהוא מסתמך על חוויותיו שלו באופן סובייקטיבי ועל מונחים שלא קיימים בעולם העתיק כמו קפיטליזם. ביקורת זו נבעה מהגישה שנפוצה באותה תקופה שהפחיתה ערך מעדויות ארכאולוגיות וסמכה יותר על עדויות כתובות.^[1] רוסטצבף היה הראשון שהשתמש בעדויות ארכאולוגיות וציין אותם במאמריו. עם הזמן החלו חוקרים לקבל את הגדרת המונח אך מעולם לא בחנו אותו.^[13]

ראו גם

דרך המשי

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ Bowersock, G.W, The Social and Economic History of the Roman Empire by Michael Ivanovitch Rostovtzef, Twentieth-Century Classics Revisited, Daedalus, Vol. 103, No. 1, 1974, עמ' 15-23
^ ¹ ² ³ Michael Rostzveff, Caravan Cities, Oxford: The Clarendon Press, 1932, עמ' 1-10
^ ¹ ² Albert. E. Dien, Palmyra As A Caravan City, The Silk Road 2.1, Stanford University, 2004
^ ¹ ² ³ ⁴ Michal Galikowski, Tadmor-Palmyra A Caravan City Between East And West, Cracow, Irsa, עמ' 21-25
^ James Simon, Dura Ueropus, Pompei Of The Syrian Desert, The Original, 2009
^ יחיעם שורק, ‏כלכלת א"י בעת העתיקה: דרכים, כבישים ותשתיות בתקופה הרומית., באתר "הידען"
^ יפעת טהרני סוסלי, אנטומיה של ערי שיירות: ערוער על הסחר הדרום ערבי, באתר רשות העתיקות
^ עמי נדיר, פטולומיאוס בתקופה הרומית והביזנטית, עיר נוכרית שהייתה השער הימי הצפוני לארץ ישראל, אוניברסיטת חיפה, 2016
^ משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ירושלים: מאגנס, 2002
^ ¹ ² Millar Fergus, Caravan Cities: The Roman Near West Long Distance Trade By Land, Bulltein Of The Institute Of Clasical Studies, Oxford, 1998, עמ' 119-137
^ Alcock S.E, Bodel J, J TALBERT, Higways, Bayways and road systems In The Pre Modern World, The Ancient World: Comparative Histories: Wiley-Blackwell, 2014
^ יוסף בן מתתיהו, תרגום א' שליט., קדמוניות היהודים., ירושלים-תל אביב: מוסד ביאליק
^ אדווין מלן פרס, ההיסטוריון הרוסי הגדול, מיכאל רוסטצבף בארצות הברית: שנות הגלות, ניו יורק: לווינסטון, 1999

[:0-1] ¹ ² ³ ⁴ Bowersock, G.W, The Social and Economic History of the Roman Empire by Michael Ivanovitch Rostovtzef, Twentieth-Century Classics Revisited, Daedalus, Vol. 103, No. 1, 1974, עמ' 15-23

[:1-2] ¹ ² ³ Michael Rostzveff, Caravan Cities, Oxford: The Clarendon Press, 1932, עמ' 1-10

[:4-3] ¹ ² Albert. E. Dien, Palmyra As A Caravan City, The Silk Road 2.1, Stanford University, 2004

[:5-4] ¹ ² ³ ⁴ Michal Galikowski, Tadmor-Palmyra A Caravan City Between East And West, Cracow, Irsa, עמ' 21-25

[5] James Simon, Dura Ueropus, Pompei Of The Syrian Desert, The Original, 2009

[6] יחיעם שורק, ‏כלכלת א"י בעת העתיקה: דרכים, כבישים ותשתיות בתקופה הרומית., באתר "הידען"

[7] יפעת טהרני סוסלי, אנטומיה של ערי שיירות: ערוער על הסחר הדרום ערבי, באתר רשות העתיקות

[8] עמי נדיר, פטולומיאוס בתקופה הרומית והביזנטית, עיר נוכרית שהייתה השער הימי הצפוני לארץ ישראל, אוניברסיטת חיפה, 2016

[9] משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ירושלים: מאגנס, 2002

[:3-10] ¹ ² Millar Fergus, Caravan Cities: The Roman Near West Long Distance Trade By Land, Bulltein Of The Institute Of Clasical Studies, Oxford, 1998, עמ' 119-137

[11] Alcock S.E, Bodel J, J TALBERT, Higways, Bayways and road systems In The Pre Modern World, The Ancient World: Comparative Histories: Wiley-Blackwell, 2014

[12] יוסף בן מתתיהו, תרגום א' שליט., קדמוניות היהודים., ירושלים-תל אביב: מוסד ביאליק

[13] אדווין מלן פרס, ההיסטוריון הרוסי הגדול, מיכאל רוסטצבף בארצות הברית: שנות הגלות, ניו יורק: לווינסטון, 1999

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]