פיודור לש
 | |
| לידה |
1840 סנט פטרסבורג, רוסיה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
1903 (בגיל 63 בערך) קייב, אוקראינה, האימפריה הרוסית |
| מקום לימודים |
האקדמיה לרפואה צבאית בסנט-פטרסבורג |
| מוסדות |
אוניברסיטת קייב |
  | |
פיודור אלכסנדרוביץ' לש, שמו בלידה קרל פרדיננד לש, (ברוסית: Леш או Фёдор Александрович Лёш, שמו בלידה בגרמנית: Karl Ferdinand Lösch, 23 באפריל 1840, סנט פטרסבורג - 29 בינואר 1903, קייב) היה רופא רוסי, גרמני-בלטי במוצאו, מיקרוביולוג ופרזיטולוג, פעל ברוסיה ובאוקראינה, כיהן כפרופסור באוניברסיטת קייב. תיאר לראשונה בשנת 1875 תיאור מפורט של הטפיל Entamoeba histolytica (לו קרא Amoeba coli) ואת מחלת האמביאזיס של המעיים.
רקע משפחתי ושנות צעירותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיודור אלכסנדרוביץ' לש נולד בשנת 1840, בסנט פטרסבורג, בירת האימפריה הרוסית, בשם "קרל פרדיננד לש", אז כבנם השני מתוך ארבעה ילדים של אלכסנדר מוריץ לש ושל קרולינה אמילי לבית ברוהנס. שני ההורים נולדו בפלך אסטלנד של האימפריה, בימינו אסטוניה. האב, רוקח במקצועו, היה יליד פאידה, במחוז יארבה והאם ילידת העיר רוול או טאלין.[1] שם המשפחה לש נפוץ ברחבי גרמניה, בעיקר בצפונה, ומוכר גם בגרסאות אחרות להן מקור משותף:"לוזה","לוז" "לוזֶקה","לוזקה פון לויזין","לוזק", "לוזמן" וכו'. [2] בגיל 6 התייתם פיודור מאמו, ואביו נשא לאשה בהמשך את אחותה למחצה של האם, שרלוטה אוגוסטה ברוהנס. היא ילדה לו חמישה ילדים נוספים. פיודור למד רפואה באקדמיה לרפואה ולכירורגיה בסנט פטרסבורג וסיים את התואר השני MD בשנת 1863. כעבור 3 שנים סיים את התואר דוקטור במדעי הרפואה עם תזה בנושא התסחיף הריאתי והאוטם הריאתי.[3] בשנת 1871 התמנה למדריך בקליניקה של הפרופסור אדוארד א. אייכוואלד בסנט פטרסבורג.
פעילותו המדעית והאקדמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 1872–1885 עבד כמרצה במכללה הרפואית לנשים וכיועץ בבית החולים הצבאי ניקולאייב.[4] בשנים 1885–1897 כיהן כפרופסור לאבחון רפואי באוניברסיטת קייב. בשנת 1897 פרש לגמלאות. ונפטר בקייב בשנת 1903 בגיל 63.
בשנת 1870 גילה לש את Balantidium coli בצואה של שני מטופלים וערך מחקר מעמיק של התמונה הקלינית של הבלנטידיאזיס. באותה שנה תיאר בפרוטרוט את הטפילים Giardia lamblia ו-Blastocystis hominis. באותה תקופה פרסם לש כ-20 מאמרים מדעיים על האבחון וההיבטים הקליניים של מחלות שונות, תוך דגש על הבדיקה המיקרוסקופית של הצואה.
בשנת 1875, על סמך מחקרים משנת 1873 בקליניקה של א. אייכוואלד בסנט פטרסבורג, במאמר מוקפד תיאר לש היבטים קליניים של האמביאזיס הרקורנטית, זיהה ותיאר את הטפיל שנקרא מאוחר יותר Entamoeba histolytica (הוא קרא לו Amoeba coli) וערך ניסוי שיחזור של המחלה על בעל חיים. המחקר התבסס במקור על מקרה קליני של איכר רוסי בשם י. מרקוב מן האזור ארכנגלסק שעבד במחסן עצים בסנט פטרסבורג. הנבדק חלה בשלשולים עם דם ומוגלה, מצב כללי גרוע וכאבים בחלחולת. אחרי הטבה חלקית בעת אשפוז בבית חולים אחר, ואחר כך החמרה חוזרת, הועבר הפציינט לקליניקה שבה עבד לש. בבדיקה מיקרוסקופית של צואת המטופל גילה לש כמות גדולה של יצורים בתנועה שהוא זיהה אותם כ"אמבות". הוא ניסה לטפל בחולה באמצעות טאנין, ביסמוט ניטראט, אצטאט של עופרת, אגוז הקיא, סודיום ביקרבונט, יין, אך ללא הועיל. המחלה החמירה ומספר האמבות בצואה עלה. עזר לבסוף אך זמנית בלבד טיפול על ידי קינין סולפט אולם בשלב מסוים התרבו הטפילים מחדש, התסמינים החמירו והחולה נפטר. בנתיחה שלאחר המוות לש מצא כיבים רבים ברירית המעי הגס ובתוכם בבדיקה מיקרוסקופית תאים רבים בגודל הלויקוציטים אותם לא העז לזהות כאמבות. בהמשך הזריק לש לארבעה כלבים כמויות קטנות מן התוכן של המעי הגס של הנפטר. כלב אחד פיתח מחלה דומה לזו של הפציינט המנוח, עם שלשולים וצואה מלאה באמבות. לש הסיק את המסקנה כי האמבות מסוגלות לגרום לגירויים ודלקות ברירית המעי המתפתחים בהמשך לכיבים. אף על פי שעשה תיאור יוצא דופן בדיוקו של האמבות, הראה את היחס הישיר בין מספר הטפילים לחומרת התסמינים, והצליח לשחזר בכלב אחד "דיסנטריה" באמצעות החדרת חומר צואתי של החולה, לש לא העז להגדיר את האמבות כגורמי המחלה אלא כחשודות בלבד בהחמרת מחלה ראשונית.[5] מאוחר יותר, בהיסטוריוגרפיה הסובייטית (למשל סוואנידזה) נטען בהפרזה כי לש זיהה את האמבה כגורם הפתוגני של מחלת המעיים. בשנת 1903 שאודין כינה את האמבות שתוארו על ידי לש בשם Entamoeba histolytica. בשנת 1895 נמנה עם מייסדי איגוד רופאי המעבדה בקייב.
בשנת 1893 השתתף לב יחד עם הפרופסור ולדימיר פידוויסוצקי בניסוי על ידי מתן סוג של חיסון פומי נגד כולרה לסטודנט ולימים המיקרוביולוג דנילו זבולוטני.
חייו הפרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיודור לש היה נשוי פעמיים: בשנת 1864 להני קונסטנצה לבית וייסמן שילדה לו אחרי שנה את בנו, ארתור, ונפטרה בגיל 26 בשנת 1866, והחל משנת 1870 ליוליה לבית פוגל (1900-1853). במותו, השאיר פיודור לש בן בשם ארתור פרדיננד, גם הוא רופא.
האח הבכור של פיודור, אלכסנדר יוהאן או אלכסנדר אלכסנדרוביץ' לש, (1889-1837) בחר במקצוע אביו - רוקחות, והיה לפרופסור באקדמיה הצבאית לרפואה בסנט פטרסבורג.[6]
מאמרים מובחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Lösch, F. (1875) Massenhafte Entwickelung von Amöben im Dickdarm. Virchow's Archiv 65: 196-211.
תורגם במאה ה-20 באנגלית: Lösch, F.A. (1978) Massive development of amoebae in the large intestine (Translation). In B. H. Kean, K. E. Mott and A. J. Russell (Eds.), Tropical Medicine and Parasitology. Classical Investigations. Ithaca, NY: Cornell University Press, pp. 71-79.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- H.O.Lancaster Expectations of Life: A Study in the Demography, Statistics and History of World Mortality Springer Verlag New York 1990
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]Sciencia para todos Instituto Latinoamericano de Comunicación Educativa - Biologia- Adolfo Martínez Palomo Las amibas enmigos invisibles
- פרטים ביוגרפיים ותמצית המאמר על האמבה של המעיים משנת 1875 באנגלית,Am J Trop Med Hyg. 1975 May;24(3):383-92
- R. Fotedar, D. Stark, N. Beebe, D. Marriott, J. Ellis and J. Harkness Laboratory Diagnostic Techniques for Entamoeba Species(הקישור אינו פעיל)
Clinical Microbiology Reviews. July 2007 vol. 20 no. 3 511-532